מעצמה גדולה (Great Power) על פי ההגדרה הקלאסית, היא מדינה אשר עוצמתה מספיקה לה להילחם ללא בעלות ברית. היא נכונה להפעיל כוח - בכל מקרה שהדבר מועיל לאינטרסים שלה (ולא רק במצב שבו נפגעים האינטרסים החיוניים שלה כמו שקורה למדינות "רגילות") - ולקבל בשוויון נפש את האבדות שנגרמו בשל הלחימה, כל עוד היא תואמת את הרווח שהושג. נכונותה להילחם מביאה לכך שבדרך כלל די לה באיומים, ואין לה צורך תמיד בלחימה ממשית. (לוטוואק, 2002, עמ' 98-97, 102).

לוטוואק מציין כי היכולות הללו ההופכות מדינות למעצמות - נשחקות מאוד בעידן הבתר-הירואי, שבו גם מדינות גדולות אינן יכולות להרשות לעצמן לספוג אבידות. כך למשל, נטשה ארצות הברית את סומליה בפתאומיות, לאחר ש- 18 מחייליה נפלו באוקטובר 1993. על כן, אף אחת מהמדינות בעלות שעור ילודה נמוך, אינן מסוגלות כיום למלא את התפקיד הקלאסי של מעצמה גדולה. החברה במדינות אלה היא כה רגישה לקרבנות, עד כי הן למעשה מעוקרות מיכולת לחימה. כוחותיהם עתירי כוח האדם הפכו במידה רבה לבלתי שמישים בלחימה, למעט האפשרות הרחוקה של מלחמת הגנה (שם, ע' 103) (ראה ערך נפרד: שלטון האמהות).

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית, שהועלתה על ידי elPadawan לאתר flickr]

.

.

.

.

.

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מקורות

• לוטוואק אדוארד (2002), אסטרטגיה של מלחמה ושלום, תל אביב: מערכות.