[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

דניאל ראם הוא ד"ר למתמטיקה. זהו מאמר שני בסדרה של שלושה מאמרים.

*  *  *

במאמרי הקודם עסקתי בתהליך השיטתי של זיופים וגנבת קולות, ועל השלכותיה המעשיות על חיינו ועל הדמוקרטיה שלנו. במאמר זה אתן הסבר חלקי לרפיסות הטיפול בתופעה:

[למאמר הקודם של ד"ר דניאל ראם, 'גונבים לנו את הדמוקרטיה', לחצו כאן]

אז למה לא מטפלים?

לא מטפלים משלוש סיבות עיקריות, שהן בעצם סיבה אחת:

1. רב תרבותיות;
2. תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט;
3. ו- פוליטיקה של זהויות.

אסביר:

רב תרבותיות מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הדרך ליישום רב תרבותיות מכונה פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity Politics):  פרדיגמת חשיבה, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

פוליטיקה של זהויות עושה שימוש להשגת מטרותיה בתקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (Politically correct או political correctness) שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

[להרחבת המושג: 'רב תרבותיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פוליטיקה של זהויות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

הקשר שבין תקינות פוליטית, מיקום וזהות מגזרית:

זה לא סוד שתופעת הזיופים בבחירות מתרחשת בעיקר (אבל לא רק) בקלפיות במגזר הערבי והדרוזי. הסיבה הזו לבדה - בעולם של רב תרבותיות ותקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט) היא גורם מרכזי לרפיסות הטיפול ולהשתקת הדיון בתופעה.

היטיב לבטא זאת השופט העליון סלים ג'ובראן, שהיה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות 2015, בדברים שכתב לח"כ (לשעבר) סטורק בתחילת אותה מערכת בחירות:

"בפעולה מניעתית... יש לנקוט במשנה זהירות, על מנת שלא להכתים קבוצות אוכלוסייה מסוימות או ישובים מסוימים בחשדות כבדים מסוג זה".

[השופט ג'ובראן - 'תקינות פוליטית' הלכה למעשה... תמונתו של השופט סלים ג'ובראן נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי רדיומן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC0]

יש משהו מטריד בדברים הללו, כי מתקבל הרושם שאדם - שכיהן בתפקיד הבכיר ביותר באותה מערכת בחירות, היה שופט בבית המשפט העליון, ושאמור לשאת על נס את עקרונות שלטון החוק, טוהר הבחירות, והחתירה לאמת - ניסה בשקט לגמד משהו מאותם עקרונות.

בנוסף, כבוד השופט הבטיח במכתבו ש"אין מדובר בתופעה רחבת היקף, ואין בה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות" ושיעשה הכל כדי למנוע זיופים. למרבה הצער ההבטחות הכזיבו, כמו שניתן לקרוא כאן, לצפות כאן (16:58—17:12), ולקרוא בדוח מבקר המדינה על אותן בחירות, עמודים 1870—1871.

גם ממצאים מבחירות 2013  (כולל דוח היו"ר דאז השופט רובינשטיין, במיוחד סעיפים ג, ט, יז, כח) וממצאים מבחירות 2019 מועד א' מציגים תמונה דומה. אולי כבוד השופט, ואחרים שחושבים כמוהו, מונעים מכוונות טובות, אבל דרכן של כוונות טובות שהן מובילות, פעמים רבות, הישר לגיהינום...

ועוד משהו בהקשר הזה: בשביל כבוד, כידוע, צריך לעבוד, ושם טוב, או רע, לא נוצרים סתם; ואלה שמודאגים באמת מיצירת סטיגמה על ישובים או קבוצות באוכלוסיה, מוזמנים להביא לכך שאותם ישובים וקבוצות יתקנו את דרכם בצורה אמתית ולא מזוייפת, בעבודה קשה וכנה, ולא 'בעבודה בעיניים'.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kropekk_pl לאתר Pixabay]

חשוב להדגיש, שרוב האזרחים ממגזרים אלה שומרים על טוהר הבחירות; אבל, אסור להתעלם מהתשתית הראייתית הנרחבת ורבת השנים לכך, שיש באוכלוסיות הללו גורמים דומיננטיים ולא זניחים שגורמים לבעיות: התעלמות מכך הינה מסוכנת ונותנת לגיטימציה לתרבות של שקר, לאי שמירת החוק, ולהרס הדמוקרטיה.

'שיח הגזענות'

אם תקינות פוליטית באה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות, אזי הדרך להשתיק כל ביקורת עניינית הוא לתייג אותה כ'גזענית'. האובססיה הקנאית יוצרת רמייה עצמית וניוון, ומכחידה כל ניסיון לייצר חשיבה ביקורתית באותם נושאים.

• מצד אחד, מתייחסים אל קבוצות שונות באוכלוסיה כאילו שהן ילדים קטנים ומסכנים, שאינם אחראים למעשיהם; ולכן, יש להם פריבילגיה לעשות מעשים שלא יעשו (כולל פגיעה רצינית בדמוקרטיה, אלימות קשה, ריבוי ודיכוי נשים, פריצה למחנות צבאיים, עבירות בנייה חמורות, שוד קרקעות, פשעים נגד חקלאים ועוד);
• מצד שני, "מכסחי-הגזענים" רואים באנשים שמשתייכים לאותן קבוצות (ולפעמים גם בעצמם) קדושים, שכל ניסיון להכתים אותם בביקורת שלילית נגוע בגזענות.

מקל וגזר - טובים ורעים...

הגישה הזו עושה שימוש מסיבי בשיטת המקל והגזר, להענשת ה"רעים" ולתגמול ה"טובים": לדוגמה, היא עושה דה-לגיטימציה לאלה שמעזים לא לרקוד לצליליה ומכתימה אותם בגזענות; יוצרת רגשות אשם אצל מאמינים ומתלבטים, שהתנהגו בצורה "לא מוסרית", ונותנת לרבים תחושת עליונות מוסרית וערך עצמי גבוה, כאשר הם נלחמים במה שמכונה "גזענות". בצורה כזו היא משיגה 'צבא' של תומכים; וגם מרתיעה רבים מלהתמודד עם בעיות כגון תופעת הזיופים ו’גניבת הקולות’ במגזר הערבי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), רב תרבותיות: קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• דניאל ראם (2019), גונבים לנו את הדמוקרטיה, ייצור ידע, 29/7/19.