אביגדור פלדמן (ראו תמונה משמאל) הוא עורך דין ופובליציסט ישראלי העוסק במשפט פלילי ובזכויות האדם.
אנו מודים לו על הסכמתו לפרסם חומר זה באתר.
[לדף הפייסבוק של עו"ד פלדמן, לחצו כאן]
* * *
נזכרתי בסיפור שכתבתי לפני יותר מעשר שנים והצלתי אותו ממצולות הבלוג שניהלתי שירה מקומית באכסניית הבלוגים ״רשימות״... לא רע אני אומר לעצמי לא רע...
סיפור עם יווני, בהנחה שמדינת ישראל אינה קיימת ולא הייתה קיימת מעולם...
ביום שישי אחרי הצהריים התאספו העובדים במשרד פיוקיס פניוטיס בחוף הים. הרוח הייתה קלה, הים היה נמוך, ספינת השעשועים "דלידה דליה" המתינה להם. היו שם עשרת העובדים במשרד. החל מזטימיס ברוכיס המתמחה זריז הרגליים, שהצטרף זה עתה למשרד; ועד למזכירה המיתולוגית, אליקי אליקי.
הכול המתינו לעורך הדין פיוקיס פניוטיס שהיה בבית המשפט מסכם בפני המושבעים את תיק הרצח של משה יצחקי, הנאשם היה פטונטיס פיטיטיס, מפעיל מכונת השיקוף הביטחונית בשדה התעופה. פיוקיס פניוטיס טען, שמשה יצחקי - "איזה מין שם זה", אמר בביטול - לא היה אדם אלא חייזר, שנחת בשדה התעופה ממקום שמעולם לא היה קיים.
"תארו לעצמכם", אמר פיוקיס פנוטיס למושבעים בפתוס האופייני לו, שהמנוח לכאורה טען שהגיע זה עתה בטיסה ממדינה המכונה מדינת ישראל ממקום המכונה תל אביב", השיקוף גילה שבמקום לב, הייתה לו סוללה גדולה מן הסוג, שאם מדינת ישראל הייתה קיימת, היו מרכיבים בשנות החמישים והשישים, עם סרט גומי על טרנזיסטורים כדי לחסוך את מחיר הסוללה הרגילה.
המושבעים צחקו במבוכה. גם השופט פלטוניס פרוטיס, כיסה בכף ידו חיוך כפוי שהתרחב על פניו. "אי אפשר לרצוח אדם שאיננו אדם אלא יציר מלאכותי של דמיון שטני", אמר פיוקיס פנוטיס בסיום נאום הסיכום שלו, המושבעים כמעט מחו כף בהתרגשות, התובע הליט את פניו בידיו, השופט פלטוניס פרוטיס שיחרר את המושבעים לסוף שבוע בביתם ואסר עליהם לשוחח עם איש על המשפט.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי b0red לאתר Pixabay]
פטנוטיס פיטיטס הוחזר לתאו בבית המעצר "אפלטון אפלטון", על ראש ההר הצופה אל הים. מתאו - כשהוא מטפס על מזוודת חפציו הדלים - ראה פטנוטיס פיטטיס את החבורה העליזה שהתאספה בנמל ובירכה בהתרגשות את עורך הדין פיוקיס פניוטיס שהגיע היישר מבית המשפט. הוא נכנס לתאו בספינה דלידה דליה. והחליף את החולצה הלבנה, ומכנסי הפשתן השחורים בבגדי מלחים מגוהצים שהכינה לו המזכירה המיתולוגית אליקי אליקי ועלה על הסיפון.
"איך היה", שאלו עורכי הדין בהתרגשות. "הזיכוי בכיס", אמר פיוקיס פניוטיס ותפס את מקומו ליד ההגה הגדול של ספינת השעשועים דלידה דליה. "הניפו מפרש", אמר בעליזות אנחנו יוצאים לדרך.
עורכי הדין ישבו על הסיפון והתלוצצו, על חשבונו של הצעיר שבהם זטימיס ברוכיס. הספינה יצאה לדרך. היין המבעבע נשפך כמים, טבח הספינה, ששמו לא נודע, הכין דג טורבוט אפוי במלח גס עם פרחי לוונדר וסלט שרימפס וסקאלופ עם אטריות ושעועית. אילו מדינת ישראל הייתה קיימת, היה מעתיק את המתכונים מספרו של יונתן רושפלד, "דגים ופירות ים" (ראו תמונת הכריכה משמאל).
אך מאחר שמדינת ישראל אינה קיימת ולא הייתה קיימת מעולם, קיבל הטבח את המתכונים בחלום הלילה, על משכבו על דרגש העץ, מאדם קרח לבוש לבן שמלמל אליו, "תזכרו אותנו".
בשעת ערב הגיעה הספינה ללב ים. במקום שבו הייתה מדינת ישראל אילו הייתה קיימת עצר פיוקיס פנוטיס את הספינה. תחושה מוזרה אחזה בו כאילו משהו נמחק מזיכרונו במטלית רטובה. המולת קולות בשפה לא מוכרת עלתה באוזניו.
המזכירה אליקי אליקי באה ועמדה לצידו "גם אתה מרגיש את זה", שאלה. הם הסתכלו זה בזה בדממה. סיפור האהבה ביניהם הסתיים לפני שנים רבות ועכשיו הרגישו זה כלפי זה רק חמלה עמוקה.
אליקי העבירה יד בשיער המשי שלה וחשה בחילה עזה. האם היה זה היין ואולי סקאלופ או משהו אחר. היא רכנה אל מעבר למעקה הספינה. המים האפלים היו חלקים כמראה, בעומק המים דימתה לראות אורות מנצנצים הבחילה טיפסה מבטנה לגרונה והיא הקיאה היישר אל המקום שבו הייתה תל אביב, אילו מדינת ישראל הייתה קיימת מעולם...
