[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות.
לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים.
בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.
* * *
ב- 30 ביולי פרסם הכתב הצבאי של 'הארץ', יניב קובוביץ, חלק ממאמרו של אלוף פיקוד העורף, תמיר ידעי בכתב העת הצבאי "בין הקטבים". מי שיקרא בעיון את דבריו, יבין את ביקורתו החריפה על התנהלות הצבא במשך שנים ארוכות ביחס לזירה המרכזית במלחמה הבאה והיא זירת העורף...
ידעי כתב, כי בשנים האחרונות לא הגדירו בצה"ל את השינויים ביכולת האויב לאיים על העורף במלחמה, וכי המטה הכללי כמעט ולא הביא אותם בחשבון לצורך היערכות לשעת חירום. הצבא לא נערך בהתאם, למרות שמגמות השינוי באיום על העורף ידועות לכולם", וכי פיקוד העורף היה בממשק חסר עם יתר המפקדות הראשיות". לדבריו, מאז כניסתו לתפקיד חל שיפור מסוים, אך "פיקוד העורף עדיין לא פתר את כל הבעיות, והדרך עוד ארוכה":
[לכתבה המלאה של יניב קובוביץ ב'הארץ', לחצו כאן] [לפרסום נוסף של הכתבה באתר רוטר, לחצו כאן]
מדבריו עולה שהפיקוד הבכיר של צה״ל התעלם כמעט באופן מוחלט, במשך שנים, מהכנת העורף למלחמה הקשה ביותר שאזרחי מדינת ישראל יחוו בהתמודדות; עם כ- 2000 טילים כל יום, שביניהם טילים עם ראשי נפץ של מאות ק״ג ובדיוק רב שיפלו על מרכזי הערים הגדולות ויפגעו בעשרות אלפי אזרחים ויגרמו נזק ברכוש ובנפש, שמדינת ישראל לא חוותה מעולם.
אלוף פיקוד העורף מדבר על כך, שהעורף לא נילקח בחשבון בתכניות הרב שנתיות של צה״ל, כולל בתוכנית הרב שנתית ״גדעון״ של גדי איזינקוט. מדובר בחוסר אחריות ברמה הלאומית, שלו שותפים שרי הקבינט וועדת חוץ ובטחון, שהפכו לחותמת גומי, ללא כל בקרה והשפעה על מה מתרחש בצה״ל, ללא תפיסת ביטחון וללא ראיה לטווח ארוך. כל אחד ממציא את הגלגל מחדש, ללא שום רצף וכיוון למה שעשה קודמו.
[למאמר: “להמציא את הגלגל מחדש” – סימפטום של חולי ביורוקרטי, לחצו כאן]
רבים חשבו וחושבים שאפשר לסמוך על המנהיגות שלנו... כנראה אחרי המלחמה הבאה יבינו עד כמה התבדו!
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ראיתי פעם אחת ביוטיוב ישיבה של ועדת חוץ וביטחון, היה קשה, בלי תרבות דיבור והתנפלות על האורח שהביא נתונים מהשטח.
הנושא היה שירות קרבי לנשים, האורח היה רז שגיא, אל"מ במי"ל, שהביא נתונים על פציעות בכמויות אסטרונומיות של נשים והותקף ע"י הנשים שהיו שם.
שום התקפה לא הייתה עניינית, טענו שהוא ממציא נתונים, אבל לא ביקשו פסק זמן כדי לבדוק, פשוט התנפלו עליו.
סתיו שפיר טענה שהוא מכפיש את הבנות שהקריבו את חייהן…
זה בדיוק מזכיר את השאננות לפני יום כיפור, גם כיפת ברזל עלולה להיות קו בר לב החדש, ז"א בונים משהו טוב (לא עמיר פרץ, אנשים אינטיליגנטיים עם יכולות) ואח"כ מסתמכים רק עליו (אנשים כמו עמיר פרץ, לא אינטיליגנטיים ובלי יכולות) ואז אוי ואבוי ואז ועדת חקירה ומאשימים את מי שזה קרה במשמרת שלו.
עם ישראל ידוע כעם קשה עורף
אם במלחמת העצמאות היינו כ ל אזרחי מדינת ישראל 600 אלף איש ונצחנו 7 צבאות….
אז די לזרוע פחד ופקפוק.