[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר דברים נקרא כך על פי המילים שבפתיחתו:" אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב"[1].

נוהג זה אינו המצאה מקראית, והוא מצוי בספרות המזרח הקדום. לעומת זאת, בספרות חז"ל מכונה ספר דברים משנה תורה, ביטוי שמקורו בספר דברים עצמו:" וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"[2]. הכוונה בשם זה לחזרה על דברי המקרא כלומר תורה שנייה, והכוונה היא לחזרה על דברים המובאים בספרי המקרא הקודמים.

הספר כולו בנוי במתכונת של ברית בין ריבון לווסל, סוגה ידועה ומוכרת מהמזרח הקדום. הרכיבים העיקריים של ברית שכזו הם: מבוא היסטורי, תנאי הברית, התחייבות לקיום הברית וברכות וקללות. כל הרכיבים הללו קיימים בספר דברים[3].

ספר דברים מכיל את נאום הפרידה של משה מהעם קודם מותו. נאום פרידה, או צוואה של השליט קודם לכתו. ניתן למצוא לה מקבילות גם בספרות הצוואות המצרית, אך קשה לקבוע בוודאות שסוגה מצרית זו השפיע באופן ישיר על המקרא. מכל מקום המקרא אימץ לעצמו את הדגם הספרותי של נאום המנהיג לשם הפצת המסר שלו בהווה ואף בעתיד. נאומי צוואה שכאלה קיימים אחר כך גם בספר יהושע(פרק כ"ג), בנאום הפרידה מהעם של שמואל הנביא (שמואל א', פרק י"ב), ונאום הפרידה או ליתר דיוק צוואתו של דוד(מלכים א', פרק ב').

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של מיכה גודמן: 'הנאום האחרון של משה', שראה אור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר, ב- 2014. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

בפרשתנו, משה מתחיל את נאום הצוואה שלו, דרך ציון מקומות גיאוגרפיים והאירועים הקשורים בהם. לכן האזכור של מלחמת ישראל בעוג מלך הבשן הינו ראוי וטבעי. ברם, הפירוט שלא עולה בקנה אחד עם נאום הצוואה של משה הוא הפירוט לכאורה המיותר הבא:" כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ, בְּאַמַּת אִישׁ"[4]. מדוע הוא פירוט מיותר? היות והוא מסגיר את העובדה כי למקרא נוספו קטעים לאחר מותו על משה, כך לפחות חשבו אברהם אבן עזרא וברוך שפינוזה[5].

על כך אומר אבן עזרא[6] (ראו תמונה למטה) אומר את  הדברים העלומים הבאים: "ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתב משה (דברים פרק לא, פסוק  כ"ב), והכנעני אז בארץ (בראשית פרק  י"ב, פסוק  ו), בהר ה' יראה (בראשית פרק כ"ב, פסוק יד), והנה ערשו ערש ברזל (דברים פרק ג, פסוק  יא) תכיר האמת", כלומר יש במקרא מקבץ פסוקים שיש קשר סמוי ביניהם שאת פשרו לכאורה איננו מבינים[7].

למה התכוון אבן עזרא בסוד השנים עשר – הכוונה  היא כנראה לתריסר הפסוקים הכתובים בסוף ספר דברים (דברים פרק  לד, פסוקים  א-י"ב), שלדעתו של אבן עזרא, שמונת הפסוקים האחרונים מהם, משה לא כתבם אלא יהושע. והוא הדין גם לפסוק שמתאר את קומתו של עוג על פי מידת מיטתו.

[בתמונה: אבן עזרא עוסק אסטרולוגיה עם כתבי יד ערבים המוחזקים על ידי הגברים שסובבים אותו. התמונה היא נחלת הכלל]

שפינוזה[8] עט על דברי אבן עזרא כמוצא שלל רב, כאשר הוא מגלה את דעתו כי המקרא לא ירד מהשמים:" כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים - הנה ערשו ערש ברזל, הלא הוא ברבת בני עמון תשע אמות אורכה - התוספת הזאת מראה בתכלית הבירור כי מחבר ספרים אלה חי זמן הרבה אחרי משה, כי בלי ספק נמצאה ערש זו לראשונה בימי דוד שכבש עיר זו... אומר אני כי מוסיף ההיסטוריון להסברת דבריו של משה שהביאם בסמוך... בזה הסברנו את דעת אבן עזרא וכן את פסוקי החומש... כל ההיסטוריה הכתובה מראה בבירור כי הספרים הללו נתחברו בידי איש אחר ולא בידי משה עצמו..."[9].

כאן המקום להרחיב את הדיון בשיטת פרשנותו של שפינוזה על המקרא. הקביעה הכללית והמסכמת בפרשנות זו, היא:" כי הכרת הדברים הכלולים במקרא דין שנבקש מן המקרא עצמו בלבד, כמו הכרת הטבע מן הטבע עצמו"[10]. האם שפינוזה עומד בכלל שהוא עצמו קבע? ספק רב. בעיון נוסף יתברר לנו כי הנחה זו איננה מבטאת את כוונתו של שפינוזה. המקרא עצמו אינו מספק את כל הנתונים הנדרשים מתוכו, ושפינוזה כמו פרשנים אחרים, נזקק להשלמת החומר ממקורות חיצוניים למקרא. אשר על כן, הכלל שקבע שפינוזה אומר לנו כי נקודת המוצא הפרשנית צריכה להתמקד בפשוטו של מקרא, אולם אין זה פוסל את השימוש במקורות חיצוניים למקרא בכדי להבין את צפונותיו. שפינוזה עורך השוואה בין ביקורת המקרא למדעי הטבע, ואומר כי כמו שבחקר הטבע יש להתחיל בתופעות הנראות לנו ורק אחר כך להתקדם להבנת הטבע בכללו על ידי מתודה מחקרית, כך הדבר צריך להיעשות בחקר המקרא.

שפינוזה (ראו תמונה למטה) מעדיף בפרשנותו את דרך הפשט בחקר המקרא, על פני הפרשנות האלגורית. אולם גם כאן אין המדובר ביהרג ובל יעבור, היות ולעיתים גם פשט הפסוקים מצריך פיענוח מעמיק ומורכב שאלגוריה בו היא נתיב פרשני לגיטימי. כלומר שפינוזה יוצר כאן דרך פרשנית חדשה, שמבוססת על פשט הפסוקים אולם לצידה ביקורת המקרא חייבת להשתמש בכלים מדעיים לשוניים והיסטוריים בכדי להבין אל נכון את הכוונה של המקרא. בכך הוא מנסה להרחיק את השפעת פרשנות הכתובים המסורתית, ולפרש את המקרא ברוח המדע המתחדש בתחום הפילולוגי, הפסיכולוגי וההיסטורי.

אבל כללים לחוד ומציאות לחוד. שפינוזה, ניגש לפרש את המקרא על פי הנחות קודמות שהיה מושפע מהן, דבר הנוגד מחקר בלתי תלוי וחופשי מדעות קדומות.

[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי chico945 לאתר flickr]

אחרית דבר

ספר דברים הוא נאומו של משה קודם מותו, בו הוא מפרט את מסע בני ישראל במדבר סיני, ואת ההקשרים שקרו במהלכו. בפרשתנו משה מתחיל את הסקירה המגמתית שלו, ובין השאר הוא מאזכר את המלחמה נגד עוג מלך הבשן. אזכור זה משתלב ברוח צוואתו של משה, אולם פרט אחד נראה פחות רלוונטי בה, והוא גובהו הפיזי של עוג. אברהם אבן עזרא בפרשנותו למקרא, טוען שיש בפסוק המתאר את גובהו של יחד עם פסוקים נוספים הוכחה שלאחר מותו של משה נוספו למקרא השלמות נצרכות , המכונות אצלו בשם סוד השניים עשר.

בעת החדשה, לקח שפינוזה את דבריו אלה של אבן עזרא והראה כי המקרא הוא יצירה אנושית שלא ירדה מהשמיים. לטענתו יש לפרש את המקרא מתוכו ועל פי פשט הפסוקים תוך שימוש מושכל וראוי בענפי המדע השונים שיכולים לעזור בפרשנות זו. בפירוש מדעי זה של המקרא יצר שפינוזה את הכיוון של חקר המקרא המתבסס על הפשט השזור בתובנות המדעיות של התקופה.

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק א', פסוק א'.

[2] שם, פרק י"ז, פסוק י"ח.

[3] עולם המקרא, דברים, מהדורת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:8 – 10.

[4] דברים, פרק ג', פסוק י"א.

[5] ראה בהרחבה - אבי הראל, כל התורה ירדה מן השמיים? סיפורו של עוג מלך הבשן, ייצור ידע, אוגוסט, 2016.

[6] אברהם אבן עזרא, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד, 1089 -  1167.

[7] מתוך פרשנותו של אבן עזרא לספר דברים, פרק  א', פסוק ג'.

[8] ברוך שְׂפִּינוֹזָה, היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים. פיתח השקפות פילוסופיות חדשניות לתקופתו ונחשב לחלוץ ביקורת המקרא, אותו תפס כיצירה אנושית ולא פרי של התגלות אלוהית. 1632 – 1677.

[9] ברוך שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, מאגנס, ירושלים, תשמ"ג, עמודים: 97 – 98.

[10] שם, עמוד 99.