[בתמונה: חברת Executive Outcomes; נשמר מן האתר nationstates.net. לא צוין שם הצלם]
הפרטת הלחימה משמעה שימוש בחברות פרטיות המספקות יחידות לוחמות במקום בצבאה הלאומי של מדינה. שימוש בחברות כאלה היא בעיקר תוצר של התקופה הבתר הירואית, שבה חברות שאין בהן נכונות לסבול קרבנות, פונות לפתרונות של שימוש בשכירי חרב (לוטוואק, 2002, עמ' 105-104), במקרה זה בחברות פרטיות. כך, פוחתת מאוד האחריות לאבדות, אם כי היא לא תעלם לחלוטין (שם).
דוגמה ידועה של חברה פרטית הינה "אקזקיוטיב אאוטקאמס" ("תוצאות ביצועיות" - "Executive Outcomes"), חברה דרום אפריקאית להשכרת שירותי לחימה, שהצליחה להתגבר על המורדים שזרעו הרס בסיירה ליאון ולהשתלט מחדש על מכרות היהלומים. אך לאחר לחץ של ארצות הברית והאו"ם, ב-1999 הועבר חוק האוסר שימוש בשכירי חרב, ונשיא סיירה ליאון פיטר את החברה. בזמן הטבח ברואנדה האו"ם שקל להפעיל את החברה כדי להפסיק את הטבח, אבל הדבר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. המצדדים בהפעלת החברה ברואנדה טענו שגוף של כמה מאות אנשים בעלות של 100 מיליון דולר, מסוגל לבצע מה שכוחות או"ם בהיקף גדול בהרבה של כוח אדם ותקציב איננו מסוגל לעשות (ויקיפדיה).
בארצות הברית התפתחה התופעה מאוד, בעיקר בעקבות המלחמה בעיראק. חברות פרטיות (קבלני כוח אדם) השכירו ועדיין משכירות שירותי לחימה לצבא ארצות הברית בעיראק בתשלום. זה היה הכוח השני בגודלו בעיראק אחרי צבא ארצות הברית (ויקיפדיה).
מקורות
- ויקיפדיה: "שכיר חרב".
- לוטוואק אדוארד (2002), אסטרטגיה של מלחמה ושלום, תל אביב: מערכות.
