[בתמונה: ציורי תנ"ך / משה מתחנן אל ה' להיכנס לארץ / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 ביולי 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. היא מתחילה בפרק ג', פסוק כ"ג ומסתיימת בפרק ז', פסוק י"א. בפרשה 122 פסוקים.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה שבת זו "שבת נחמו" (ויקיפדיה: פרשת ואתחנן).

להלן הנושאים העיקריים בפרשה:

• דבקות באלוהים לא דורשת סממנים חיצוניים.
• שום דבר לא קדוש אפילו לוחות הברית.
• חשבתם שיש 10 דברות? תחשבו עוד פעם!
• האם לזכור זה כמו לשמור?
• ולמה לזכור ולמה לשמור?
• שמע ישראל;
• ועם נבחר.

דברים, פרק ד' - מה באמת חשוב

בפרק הזה מדגיש משה את הקשר בין דבקות ביהוה לבין חיים: ד וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם.

ומי מת ולא חי היום – אלה שהלכו אחרי אלוהים אחרים: ג עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה בְּבַ֣עַל פְּע֑וֹר כִּ֣י כָל־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אַחֲרֵ֣י בַֽעַל־פְּע֔וֹר הִשְׁמִיד֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּֽךָ.

מה שיפה הוא שהדבקות ביהוה, אסור שיהיה בה כל סממן חיצוני. זו מהות הפרק. כלומר, אסור שהאמונה באלוהים תהייה קשורה לאיזשהו סממן חיצוני. משה אפילו טוען בפרק, במרומז, שהוא מקבל עונש שלא להיכנס לארץ ישראל, בגלל שבני ישראל חטאו בחטא העגל. הוא, כמנהיג, משלם את מחיר העמדת פסל במקום אלוהים: כא וַֽיהוָ֥ה הִתְאַנֶּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה ׃ כב כִּ֣י אָנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / ניפוץ האלילים / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

יהוה "התאנף בי על דבריכם" – יהוה כעס עלי על כך שהוא נתן לי עשרת דברות להעביר לכם ואתם עשיתם דברים אחרים. הדברים האחרים הם עגל הזהב – זה אמנם רק רמז, אבל רמז עבה כפיל, משום שבמשך פסוקים רבים קודם מתאר משה את העובדה, שבמעמד הר סיני הוא הביא את עשרת הדברות; והוא מתמקד בדיבר אחד בלבד – לא לעשות פסל כלשהו בדמות יהוה!

אז לפחות, עפ"י הפרק הזה, העיקר המעיד על דבקות ביהוה הוא אי דבקות באלוהים אחרים. יש תקווה לאתיאיסטים כמוני...

[בתמונה: יש תקווה לאתאיסטים כמוני... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי onnola לאתר flickr]

כנראה שמה שבאמת חשוב זה:

1. לא להאמין באלוהים אחרים
2. לא להתעסק עם סממני אמונה חיצוניים
3. להיות אנשים טובים!

הפרק מתחיל בפסוק: א וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם.

בעוד כמה פרקים, בדברים, פרק טז', יאמר משה דברים דומים: כ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:

• בפרק שלנו, כדי לחיות ולרשת את הארץ נדרש לשמוע את החוקים והמשפטים שיהוה מלמד את העם באמצעות משה שליחו.
• בפרק טז, כדי לחיות ולרשת את הארץ נדרש לרדוף בדבקות את הצדק.

בעיני, פרק טז' מבהיר לנו למה הכוונה או מה המהות של החוקים והמשפטים. המהות היא רדיפת הצדק. בלעדיה אין חיים והיא תנאי לקיום ההבטחה האלוהית על ארץ ישראל.

דברים, פרק ה' - תורה מסיני גם היא ברת שינוי

שידור חוזר (כמעט) של עשרת הדברות ממעמד הר סיני. מעניין להשוות בין עשרת הדברות המקוריים (אלה שנמסרו בספר שמות פרק כ') לבין עשרת הדברות כפי שמשה מתאר אותם לאחר 40 שנות נדודים במדבר. אפשר ממש לחשוב על הפרק הנוכחי כפרשנות של משה, לאחר 40 שנה, לעשרת הדברות המקוריים:

ראשית – בעשרת הדברות המקוריים היו 10 דברות ואילו בעשרת הדברות של משה בפרק הזה יש 11 דברות.

בספר שמות, הדיבר האחרון הוא לא לחמוד את בית רעך, אשת רעך, אמתו, שורו וחמורו: יז לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ.

בספר דברים, בפרק שלנו, הדיבר העשירי הוא לא תחמוד את אשת רעך והדיבר ה 11 הוא לא תתאווה לבית רעך, שדהו, עבדו ואמתו שורו וחמורו: כא וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ ס וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ. אז הדיבר ה – 11 הוא לא תתאווה.

מעניין לשים לב שבדיבר ה- 10, מקבלת האישה מעמד מיוחד, נפרד משאר רכושו של האדם. אמנם היא רכושו, אבל לפחות איננה מחוברת לשור ולחמור שלו, אלא מקבלת מעמד מיוחד. בעיני – ההבדל הזה מייצג משהו מאוד מעניין ועקרוני – הוא מייצג שינוי. הוא מייצג מצב שבו אפשר לקחת דברים שירדו מהר סיני ולשנות אותם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

והנה עוד דוגמה לתזה שלי – הדיבר הרביעי בעניין השבת.

בספר שמות הסיבה לקדושת השבת טמונה בכך שאלוהים שבת ממלאכת בריאת העולם ביום השביעי: ח זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ ׃ ט שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒ ׃ י וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה׀ וּבִנְךָֽ֣־וּבִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ ׃ יא כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ".

ואילו בפרק שלנו משה מציין שתי סיבות אחרות:

1. סוציאלית – כדי שעבדיך ינוחו כמוך;
2. זיכרון ליציאת מצרים.

יב שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ ׃ יג שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒ ׃ יד וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ ׃ טווְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֨יתָ֙׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת.

כלומר – גם אם אין שינוי במצווה עצמה (וגם במצווה יש שינוי. מזכור הפכה לשמור – ראה הערה בהמשך), יש שינוי בסיבות לקיומה. וההבדל נובע כנראה מהאופן בו רצה משה שהעם בעתיד, כשהוא ריבון בארצו יתייחס למצווה.

המסקנה שלי היא ששום דבר, אפילו לא עשרת הדברות, לא ירדו לעולם קדושים שאין לגעת בהם. רוח הדברים לא משתנה והיא החשובה. הדברים עצמם, בהתאם לרוח התקופה והנסיבות יכולים, ולמעשה עפ"י צוואת משה, חייבים להשתנות.

הביטוי הידוע: "לא ירד מהר סיני" מקבל כאן משמעות שונה...

[בכרזה: הביטוי הידוע: "לא ירד מהר סיני" מקבל כאן משמעות שונה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי StockSnap לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

ועוד עניין לשבת –

• בשמות כתוב: "זכור את השבת"
• פה כתוב: "שמור את השבת".

מסתבר שמשה לא סומך על הזיכרון ודורש שמירה; והשמירה הפכה עם הזמן לאינסוף איסורים והלכות עד שנראה שהעניין הסוציאלי והחופש לחלוטין נשכחו:

• כך נולד גוי של שבת שלמעשה מחלל עבור המאמין את השבת, כאילו יהוה לא רואה.
• כך נולד חופש הכולל כיבוש ושלילת חופש מעם אחר.

צביעות שמוחקת זיכרון אמת!

[בתמונה: צביעות שמוחקת זיכרון אמת... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Baruska לאתר Pixabay]

הערה נוספת לפרק

הפרק נפתח באמירה שהברית שכרת אלוהים עם ישראל היא ברית שכל הדורות עד עולם מחויבים בה: ג לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים.

אני חושב שזו אמירה מאוד מאוד קשה ולא הוגנת.

מצד שני, כשהיא מחוברת ליכולת לבצע שינוי, אפילו בעשרת הדברות, ייתכן שזו ברית הוגנת.

חשוב מאוד שנכיר את הדקויות הטמונות בספר התנ"ך.

דברים, פרק ו' - שמע ישראל

פרק הכולל את תפילתנו המוכרת ביותר: ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה׀ אֶחָֽד׃ ה וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ ׃ ו וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ ז וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֨ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ ׃ ח וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ ט וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.

[בתמונה: שמע ישראל, תחילת קריאת שמע, מתוך הסידור. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Havarka. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ניגון נפלא!!

בהמשך הפרק אומר משה לעם כי אם ישמרו ויקיימו את החוקים והמצוות הם יקבלו מיהוה, בארץ ישראל, כל טוב שאפילו לא יצטרכו לעבוד עבורו: י וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ ׃ יא וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ.

ממש גן בעדן – לא עובדים ומקבלים כל טוב. העבודה היחידה הנדרשת היא עבודת האל – אשרי המאמין!!

מתוך כל החוקים והמצוות, יש אחת שאם העם יעבור עליה – דינו מוות מידי יהוה. האיסור החמור על עבודת אלוהים אחרים: יד לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם ׃ טו כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶחֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה.

לאדם דתי, המאמין בקיומו של יהוה, הפרק הזה הוא בוודאי חוויה רגשית ונפשית עמוקה מאוד. השאלה שעלתה בי – מה כל זה אומר לי, שאינני מאמין בקיומו של יהוה או של כל אלוהים אחר?

אז קודם כל, מאחר ואינני מאמין באלוהים אחרים, אז אני לפחות פטור מההשמדה. בנוסף, אני מציע את אופציית התפילה האישית הבאה:

שמע ישראל, אלוהים הוא הטוב והרע שבך,

ואהבת את הטוב

בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך,

והיה הטוב הזה, אשר נמצא בך, כל היום על לבבך,

ושיננת את הטוב לבנך ולבתך,

ודברת טוב, ועשית טוב, בשבתך בביתך, ולכתך בדרך, ובשכבך ובקומך,

וזכרת לעשות הטוב בכל רגע מחייך

והיה הטוב כל הזמן בתודעתך.

כלומר – כל אדם, מאמין ושאינו מאמין, מחויב להתנהג כאדם טוב ולהיות מודע להיותו אדם ולא חיה, שנוצר בצלם אלוהים (הטוב והרע עם יכולת הבחירה והאחריות) בכל רגע מחייו. מודעות עצמית ושאיפה לטוב היא המפתח לחיים שמציע משה לבני ישראל.

[בכרזה: תהיה טוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

דברים, פרק ז' - עם סגולה

הפרק הזה מדבר בעיקר על הצורך להגן על עם ישראל שיישאר טהור וקדוש ליהוה.

הבעיה היא, שעם הכניסה לארץ ישראל, העם צפוי להתערבב עם העמים עובדי האלילים שכבר נמצאים בארץ. לא מספיק לנצח אותם בקרב, צריך להשמיד את תרבותם ולהימנע מכל קשר אתם.

הסיבה היא שהעמים האחרים מהווים מכשול לבני ישראל שעלולים ללמוד מהם את עבודת האלילים ולזנוח את עבודת האלוהים האחד שלהם (מזל שלא היה אז אינטרנט וגוגל, שהרי אז היה צורך להשמיד את כל האנשים בעולם כדי להגן על בני ישראל מלחטוא)...

השיטה בה מנחה משה את העם לנקוט היא שיטה של השמדת כל סממן תרבות האלילים: א כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ ׃ ב וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם ׃ ג וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ ׃ ד כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר ׃ ה כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / שריפת עבודה זרה / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

משה מכיר את עם ישראל. הוא מכיר את ה"סחורה" וחושש מחולשת האמונה שלהם ולכן, כדי להבטיח שלא יאבדו את האמונה ביהוה, הוא מצוה להשמיד כל זכר מעבודת האלילים.

האמת היא שהמסקנה היא מאוד ברורה – אנחנו לא שונים משום עם אחר. לפעמים מאשימים את היהדות בגזענות ובהתנשאות על העמים האחרים, אבל בפרק הזה אפשר להבין שכל זה נובע מאי הבנה של הסיבה לבדלנות היהודית. הבדלנות נובעת מידיעה של חולשת האופי של בני העם ומכאן הצורך להפריד אותם מכלל אומות העולם. בעיני זו תעודת "עניות" שמעניק משה לעם ישראל לאחר 40 שנות היכרות עמוקה!! וכל זאת בשם יהוה שמכיר את העם יותר זמן ויותר לעומק!

עם סגולה? תראו מה כתוב על זה בפרק: ו כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה.

אנחנו עם סגולה ליהוה. כלומר – יהוה בחר באנו להיות מיוחדים עבורו. זה לא נותן לנו זכויות יתר לעומת עמים אחרים לבד מהזכות לעבוד את יהוה. ייתכן אפילו שבחר בנו כי היינו היחידים שמוכנים לתנאי העבדות שהוא מכתיב:

• תעבדו אותו – מצוין. תקבלו הרבה צו'פרים.
• לא תעבדו אותו – לא כתוב מה יקרה.
• תעבדו אלוהים אחרים – תחוסלו.

איזו מן סגולה אנחנו אם אי אפשר לסמוך עלינו בדבר וצריך להשמיד כל מה שסביבנו כדי שנישאר טהורים?

ומילה קצרה אקטואלית – אנחנו רואים כמעט כל יום איך בשם היהדות ובשם התורה ובשם ה"עם סגולה" אנחנו הופכים להיות בדיוק ההיפך מהכתוב באותה תורה.

מעשה הנבלה הזה הוא בעיני גרוע מעבודת אלילים.

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן]