[בתמונה: ויאמר אל מלאך הפנים להכתיב למשה מן ראשית הבריאה עד היום אשר יבנה מקדשי בתוכם לעולמי עולמים.... התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

עודכן ב- 23 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ואתחנן, בסיום נאומו הראשון מנסה משה לחזק את אמונת העם.

לשם כך הוא חוזר על עשרת הדברות שנאמרו כבר בספר שמות בפרשת יתרו. שם מתואר כי במעמד הר סיני בני ישראל שמעו את הדברות מאת האל וכאן מפיו של משה שליחו.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

[בתמונה: ציורי תנ"ך / יתרו מכיר בגדולת ה' / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

אמנם יש דעה בחז"ל (בבלי, מכות, דף כ"ד, ע"א), כי שמע העם רק את שני הדברות הראשונים מפי האל במעמד הר סיני והשאר משה השמיעם, ומכאן רצו לתרץ מדוע שני הדברות הראשונות נאמרו בלשון הווה והשאר בלשון נסתר; ברם, אין דעה זאת מקובלת על כולם, והדעה הרווחת הינה שבני ישראל שמעו את כל הדברות מפיו של האל במעמד הר סיני, אלא שבשני הדברות הראשונות הייתה הבנת העם שלמה כהבנתו של משה, ובשאר הדברות נאלץ משה לבאר את משמעותם.

כמו כן, יש מספר שינויי לשון בין הדברות בפרשת יתרו לבין הדברות שנאמרו בפרשת ואתחנן. על כך אומרים החלק מהמפרשים שהתורה לא הקפידה על שינוי לשון ודיבור, אבל הקפידה מאוד על משמעות העניין. מפרשים אחרים מוצאים בהבדלים אלו את השוני בקהל היעד, בין מקבלי הדברות בפרשת יתרו לבין הדור החדש המתעתד להיכנס לארץ. בנוסף, משה שינה במקצת את לשון הדברות, היות והראשונות כנראה לא הובנו כיאות, וגרמו לחטא העגל על כן בא הצורך לאמרם בלשון פשוטה יותר ומובנת יותר.

פרט לשני המקורות המקראיים בהם מובא עניין מתן תורה, מצוי מקור שלישי המדבר על כך, ובו יש מספר ניואנסים מעניינים. המקור האמור הינו ספר היובלים [1] (ראו תמונת כריכה משמאל), מקור חיצוני מהמאה השנייה לפני הספירה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

פרק א' של ספר היובלים שיובא להלן, מתאר את עלייתו של משה להר סיני כדלקמן: "ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים בחודש השלישי בשישה עשר לחודש הזה דבר אלוהים אל משה לאמור עלה אלי ההרה ואתנה לך את שני לוחות האבן התורה והמצווה אשר כתבתי להורותם... ויעל משה אל הר האלוהים וישכון כבוד אלוהים על הר סיני ויכסהו הענן ששה ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וירא את כבוד אלוהים כאש בוערת בראש ההר. ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה ויודיעהו אלוהים את הראשונים ואת אשר יבוא הגיד לו את מחלוקת העתים לתורה ולתעודה. ויאמר אליו שים לבך לכול הדברים אשר אנוכי מגיד לך בהר הזה וכתוב בספר למען ידעו דורותם כי לא עזבתים על כל הרע אשר עשו להפר את הברית אשר אנכי כורת ביני ובינך היום לדורותם בהר סיני...

ויאמר אל מלאך הפנים להכתיב למשה מן ראשית הבריאה עד היום אשר יבנה מקדשי בתוכם לעולמי עולמים... ויקח מלאך הפנים את לוחות מחלקות העתים לתורה ולתעודה כלול השנים לשבועיהן וליובליהן לכול שני העולם מן הבריאה הראשונה לארץ לשמים ולתהום וכול נברא עד היום... ויאמר מלאך הפנים למשה בדבר אלוהים לאמור כתוב."[2].

[בתמונה: ויאמר אל מלאך הפנים להכתיב למשה מן ראשית הבריאה עד היום אשר יבנה מקדשי בתוכם לעולמי עולמים... . התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי darksouls1 לאתר Pixabay]

קוצר היריעה לא מאפשר לפרש לעומק את הציטוט מספר היובלים. אשר על כן ננסה לפרש אותו בהיבטיו המרכזיים. משה עולה להר סיני לאחר חג השבועות ומקבל שתי תורות. זמנה המדויק של העלייה עצמה אינו מוזכר, והקביעה שמשה עלה להר האלוהים דווקא בתאריך מוגדר, נובעת מרצונו של מחבר הפרק לקשור את מעמד הר סיני לחג שבועות, שזמנו על פי הספר בחמישה עשר בחודש. היות ותאריכו המדויק של חג שבועות אינו מוזכר במקרא, יכלו אנשי כת קומראן לציינו על פי רצונם בחודש השלישי, והם בחרו בחג הביכורים כיום בו עלה משה להר סיני, גם בכדי לתת תוקף לכך שבין הכת לבין האל נכרתה ברית חדשה וגלויה.

כאמור משה מקבל בהר סיני שתי תורות:

• האחת – היא התורה המוכרת לנו של חמשת חומשי התורה.
• השנייה – כתובה על לוחות השמים ואותה מעתיק משה בהתאם לדבריו של מלאך הפנים בעת שהותו בהר סיני.

מה כוללת התורה השנייה? על פי העולה מספר היובלים הכוונה שהמדובר בתוכנית האלוהית להתנהלות הרצף ההיסטורי על פי ההלכה. הלכה זו מכוונת את המאורעות ההיסטוריים שנקבעו בידי האל קודם בריאת העולם. כך למשל אדם וחווה נבראו על פי הלכות טומאת היולדת, קין נהרג על פי חוק מידה כנגד מידה, המבול בא לעולם בשל העברת הבנים למולך ועוד כהנה וכהנה. לכן הפרק על בריאת העולם נאמר בפרק ב', ואילו ספר היובלים פותח את דבריו על פי התורה השנייה – שהיא כאמור רצון האל קדם בריאת העולם.

פרט לכך יש בתפיסה זו מחלוקת כנגד העמדה הפרושית המציגה כי משה קיבל שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. לעומת זאת טוען ספר היובלים כי משה קיבל שתי תורות בכתב. בתורה בכתב השנייה לפי ספר היובלים, מוטמעת ההלכה הכוהנית, והעובדה שהפרושים התעקשו על כך שהתורה השנייה הייתה תורה שבעל פה,  הביאה לכך שהעם נענש ויצא לגלות בימי הבית הראשון. גלות זו השכיחה לחלוטין את המשמעות של התורה השנייה בכתב,  והתוצאה תהיה גלות נוספת עד שהפרושים יעמדו על טעותם ורק אז תתרחש הגאולה הסופית, ויבנה בית המקדש השלישי.

[בתמונה: משה קיבל שתי תורות... המקור - הרשתות החברתיות. בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com[

אחרית דבר

הטקסט של מתן עשרת הדברות מופיע במקרא פעמיים, ולמרות השינוי שיש בין הנאמר בספר שמות לבין הנאמר בספר דברים, הרי שהמסגרת של שתי מקורות אלה דומה בבסיסן ומהווה טקסט מכונן באמונה הישראלית. אמונה זו דוגלת כי משה הביא בהר סיני שתי תורות, אחת שבכתב והשנייה תורה שבעל פה.

ספר היובלים, הינו מקור חיצוני שבו יש אזכור לעלייתו של משה להר האלוהים בסיני, אולם יש בו שינוי מהותי על פני הנאמר במקרא. לדעת מחבר ספר היובלים משה קיבל שתי תורות בכתב, והוא מתעלם באופן מופגן מהאירוע של שבירת הלוחות הראשונים על ידי משה בגלל חטא העגל. התורה האחת מכילה בתוכה את המצוות ואת הנאמר בחמשת החומשים, והיא ניתנה למשה עם עלותו להר סיני. התורה השנייה, אותה כותב משה בהר סיני על פי הכתבתו של מלאך הפנים, בעת שהותו שם במשך ארבעים יום. ספר היובלים פותח את שעריו דווקא בסיפור זה בפרקו הראשון, ורק בפרק השני הוא מתייחס לבריאת העולם, ללמד את כל באי העולם כי התורה השנייה אותה משה כתב בהר סיני, קדמה לבריאת העולם, ומראה כי יש לעולם הנברא העתידי תוכנית אלוהית מחייבת שתתרחש במהלך ההיסטוריה האנושית.

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] ספר היובלים, אחד מן הספרים החיצוניים, נכתב במאה השנייה לפני הספירה, ומתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות.

[2] ספר היובלים, פרק א' (בדילוגים), מהדורת כנה ורמן, יד יצחק בן-צבי,2015, עמודים: 129 – 139.