[בתמונה: תמונת הכיסא לקוחה מאמר וואלה שופס. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

אביגדור פלדמן (ראו תמונה משמאל) הוא עורך דין ופובליציסט ישראלי העוסק במשפט פלילי ובזכויות האדם.

אנו מודים לו על הסכמתו לפרסם חומר זה באתר.

[לדף הפייסבוק של עו"ד פלדמן, לחצו כאן]

*  *  *

ב- 21 באוגוסט 2019 ניתן פסק דין, שקיבל בקשת ערעור שהגשתי כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי במרכז.

אין דרך טובה יותר לתאר העתירה ואת השאלה המשפטית, שעמדה לדיון וההכרעה, מלשונו של שמואל פלישמן, איש יקר ועורך דין, שנטל על עצמו להפיץ לרשימת מכותביו הלא קצרה (כמה פלישמן?) פסקי דין, בעיקר בתחום הפלילי, ובעיקר של בית המשפט העליון, שחומקים לעתים מתחת לרדאר.

.

[בתמונה משמאל: עו"ד שמואל פליישמן. המקור: אתר attorney.org.il. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

איש כמובן לא מממן אותו, לא מזכה אותו בהוקרה והוא עושה את זה כבר הרבה שנים (כמה פלישמן?) זאת ללא תשלום, ללא הכרה ציבורית, אלא כמעשה טוב, והוא מקדים הפנייה לכל פסק דין בתמצית מדויקת וממצה ולעתים גם מוסיף מילות בקרת רכות לשופטים, שלעתים נותנים פסיקות סותרות, או נימוקיהם לא מחזיקים מים.

ועמו יש להזכיר את עורכת הדין איה שריק, בתה של תמר פלג שריק שהייתה לפני שנים רבות מתמחה שלי, ואחר כך עורכת דין נמרצת של האגודה לזכויות האזרח, כקריירה שנייה לאחר שהייתה סגנית המנהל של המדרשה לאמנות. תמר זכתה בפרס המשפט של לשכת עורכי הדין.

זה התקציר המשובח של שמואל

"אדם קיבל חנינה מנשיא המדינה במסגרת עסקת גלעד שליט ובמקום 40 שנות מאסר בפועל (שזה למעשה דינו של מאסר עולם על פי החוק) ריצה 24 שנים, ואז שוחרר, זאת על פי ההסכם עם ארגון החמאס, לפיו שוחררו 280 אסירים שנדונו למאסר כולם בתמורה לשחרורו של גלעד שליט. כתב החנינה, שניתן למבקש פה, קבע תנאי שאם המשוחרר:

"בנוסף, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, מותנית ההקלה בכך שהנדון לא יעשה כל מעשה הפוגע בביטחון מדינת ישראל או בביטחון אזור יהודה ושומרון, ובכלל זה יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא, וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה על פי הדין החל באזור או הדין החל בישראל. [...] יובהר, כי גורם מוסמך על פי דין ו/או שימונה על ידי יהיה רשאי לקבוע שהופרו איזו מן התניות האמורות לעיל, ובהתאם לקביעה זו, ההקלה שניתנה בטלה".

[בתמונה: גלעד שליט בדרך הביתה... בתמורה, שוחררו 280 אסירים בתנאים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Israel Defense Forces. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

"המבקש שוחרר ולאחר זמן הוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירות פליליות כנגד בני משפחתו , בגינן נדון (בערכאת הערעור לשנת מאסר בפועל); והשאלה הייתה, האם הרשעה זו גוררת את ביטול התנאי. ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי שאליו עתר המבקש ענו על שאלה זו בחיוב; ולמעשה קבעו, שהמבקש יצטרך לרצות את יתרת 16 שנות המאסר.

"בית המשפט העליון מקבל את טענות המבקש, שיוצג על ידי עו"ד אביגדור פלדמן, כאשר כב' השופט אלכס שטיין מנתח באופן יסודי ביותר את כל הנושאים הנדרשים בעניינו של המבקש – סמכות נשיא המדינה, כיצד צריך להיות מנוסח כתב החנינה, כיצד צריך לפרש את התנאי שנקבע על ידי נשיא המדינה עוד נושאים. כאן, רק אביא מקצת הקביעות של כב' השופט שטיין, אך כדאי לקרוא באופן מעמיק את פסק הדין :

התנאים בכתב החנינה של נשיא המדינה

"לאחר שעמדנו על כך שחנינה המותנית בתנאים איננה נכנסת לתוקף, אלא לאחר שהניחן הסכים לקבל על עצמו את תנאיה, על כורחנו מגיעים אנו גם למסקנה כי תנאים אלו חייבים להיות מוגדרים ונהירים לאדם מן היישוב. פשיטא הוא, כי הניחן אינו יכול לתת הסכמה אמתית לתנאי בלתי ברור או דו-משמעי, שאין לדעת מה הוא אומר.

זאת ועוד, לאחר שידענו גם כי הנשיא איננו רשאי להעביר את סמכות ההכרעה בגורל החנינה משיקולים ערכיים לגוף שלטוני אחר, על כורחנו מגיעים אנו למסקנה נוספת: תנאים המסייגים את תוקף החנינה אינם יכולים להיות מעורפלים או כלליים באופן המאפשר לגוף שאיננו הנשיא לבטלה על בסיס שיקולים ערכיים משל עצמו. כפי שאראה בהמשך דבריי, לנקודה זו יש חשיבות רבה, ואולי אף מכרעת, בענייננו. בשלב הדיון הנוכחי, אעבור לדון בעניין הקשור אליה, שאף לו חשיבות רבה במקרה דכאן."

"כאן המקום לסכם את הכללים לפיהם חייב נשיא המדינה ללכת, בבואו ליתן חנינה המותנית בתנאים: הנשיא רשאי להתנות את מתן החנינה בכל תנאי מבטל שימצא לנכון; ובלבד שתנאי כאמור יהא מנוסח באופן ברור, ככלל או כקטלוג, יהא חוקי, ולא יפגע במוסר הבסיסי של החברה."

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stux לאתר Pixabay]

הפרשנות של כתב החנינה

"מקום שמדובר בחנינה מסויגת, שלתנאיה ניתן לייחס באורח סביר יותר ממשמעות פומבית אחת, שומה עלינו לאמץ – ככל שהדבר מתאפשר מבחינת לשונו של כתב החנינה – את הפירוש אשר עולה בקנה אחד עם הדרישה המשפטית כי התנאים יהיו חוקיים, מוסריים ובני-ביצוע. בחירה בפירוש כאמור מבטיחה כי תנאיה של החנינה לא יחרגו מדל"ת אמות הסמכות של הנשיא – ועל כן, היא תהא עדיפה על פני פירוש אלטרנטיבי שיביא לחריגה מהסמכות."

אין לפרש את כתב החנינה שמקבל כתב החנינה חייב להימנע מלבצע פעילות טרור, אף אם אינה עולה כדי עבירה. השופט אלכס שטיין (ראו תמונה משמאל) מתבטא פה באופן מעט חריף כלפי פרשנותם של שופטי בית המשפט המחוזי מרכז:

[תמונתו של כב' השופט שטיין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Maayanamiel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

"ואם בכל אלו לא די, הרי שגם קביעתו של בית משפט קמא בפסקה 47 לפסק דינו, לפיה שופטי הרוב בפרשת זלום אישרו, כביכול, את הפרשנות המרחיבה, אשר קוראת לתוך כתבי ההקלה שהוצאו במסגרת הסכם שליט את התנאי כי הניחן יימנע מכל פעילות טרור, אף אם אינה עולה כדי עבירה, אין לה שום אחיזה במציאות. פסק הדין שניתן בפרשת זלום עסק בטיבו של שיקול הדעת שכתבי ההקלה של הנשיא הותירו בידי ועדת השחרורים, אשר פועלת לפי חוק שחרור על תנאי. כל אחד מהניחנים באותה הפרשה עבר עבירת ביטחון לאחר שחרורו במסגרת החנינה המסויגת שקיבל מהנשיא. הכללתן של פעילויות נגד ביטחון המדינה - שאינן עולות כדי עבירה במסגרת כתב ההקלה - לא נדונה באותו פסק הדין; וממילא, לא נאמר שהיא אפשרית. אדרבא: השופטת ברון אף ציינה מפורשות, כי התנאי המבטל שבכתבי ההקלה דשם, מכיל בתוכו עבירות נגד בטחון המדינה, שעיקרן פעילות טרור (ראו עניין זלום, פסקה 7)."

כב' השופט שטיין נותן 3 טעמים לקביעה זו והבאתי פה את הטעם השני:

"פרשנות אחרת - לפיה התנאי המבטל מכיל בתוכו מעשים נגד ביטחון המדינה, שהחוק אינו אוסר עליהם - תביא לכך, שהתנאי יהיה עמום, ויהווה "מלכודת ביטול" עבור הניחן, אשר לא יוכל לדעת אימתי ובאלו נסיבות יבואו אליו נציגי המדינה, יבטלו את החנינה שקיבל מהנשיא ויחזירוהו לרצות מאסר עולם.

ספק רב בעיניי אם תנאי עמום מעין זה מקיים את דרישת החוקיות עליה דיבר הנשיא אגרנט (ראו תמונה משמאל) בפרשת מתאנה. המבקש ממילא לא נתן את הסכמתו לתנאי כזה, ועל כן הוא איננו יכול להיות תקף."

[תמונתו של כב' הנשיא שמעון אגרנט משמאל היא נחלת הכלל]

"ובסופו של דבר , קובע כב' השופט שטיין , כי הערכאות הקודמות ממש לא פירשו נכון מבחינה תחבירית את החלק שבכתב החנינה :"... וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה על פי הדין החל באזור או הדין החל בישראל"

כב' השופט שטיין פשוט קורא את הפסקה כולה באופן תחבירי נכון, ומוכיח שהחלק הנ"ל קשור באופן ברור לחלק הקודם : "... ובכלל זה יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא" וקושר אף את החלק הזה לחלק הראשון שבכתב החנינה :"מותנית ההקלה בכך שהנדון לא יעשה כל מעשה הפוגע בביטחון מדינת ישראל או בביטחון אזור יהודה ושומרון"

לאחר שעמדתי על פירושו הנכון של חלקו הראשון של התנאי המבטל, אפנה לחלקו השני, שזוהי לשונו: "ובכלל זה, יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא [...]". צמד המילים "ובכלל זה" מלמד על כך שהתנאי המבטל מנוסח כקטלוג: חלקו הראשון, כאמור, קובע קטגוריה רחבה שעניינה עבירות הפוגעות בביטחונה של מדינת ישראל או של אזור יהודה והשומרון, ואילו חלקו השני, אשר מתחיל בצמד המילים "ובכלל זה", מפרט מעשים אסורים אשר משתייכים לקטגוריה האמורה. לפיכך, גם הסיפא של החלק השני של התנאי – שאלו הן מילותיו: "[...] וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה" – מהווה פירוט של המעשים אשר באים בגדרה של אותה קטגוריה שמכילה בתוכה עבירות ביטחון מכל סוג וסוג.

73. פירוש זה נגזר כל כולו ממשמעותו הפומבית של כתב ההקלה. פירוש זה גם פותר את בעיית המיותרוּת שנדונה לעיל, ועל כן הוא עדיף על כל הפירושים האלטרנטיביים, לרבות זה שבו דוגלת המדינה. הפירוש שהציעה המדינה מנתק את הסיפא של חלקו השני של התנאי המבטל, שכאמור דורש כי המבקש יימנע מלבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה, מצמד המלים "ובכלל זה", אשר קדם לו באותו משפט גופו ואשר פותח את חלקו השני של התנאי. כפועל יוצא מכך, הסיפא מתנתק מהקטגוריה של עבירות ביטחון וחל על כל עבירה שעונשה עולה על שלושה חודשי מאסר. ניתוק זה הינו מלאכותי ויוצר חוסר הגיון בתנאי המבטל, בלשון המעטה. ניתוק זה מחלק את התנאי לשלושה חלקים. שני חלקיו הראשונים של התנאי מטילים על המבקש את הדרישה להימנע מעבירות ביטחון – עבירות חמורות על-פי רוב – ושני חלקים אלו נבלעים על ידי החלק השלישי, אשר דורש מהמבקש להימנע מכל עבירה פלילית שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה. פירוש זה הינו בלתי סביר בעליל: הוא הופך את התנאי המבטל לחסר היגיון, ועל כן איננו עולה בקנה אחד עם משמעותו הפומבית של כתב ההקלה.

74. סבורני, כי הפרשנות שנישאת בפי המדינה לא תעמוד במבחן הסבירות אף אם נתעלם מבעיית המיותרוּת האמורה. כדי להיווכח עד כמה פרשנות זו איננה סבירה, די אם נשאל את עצמנו את השאלה שהעלה חברי, השופט עמית, במהלך הדיון בעל-פה: האם התנאי המבטל, שהתקיימותו, כאמור, מחזירה את המבקש למאסר עולם, יופעל במקרה שבו המבקש מחליט לסרב לקבל שטר כסף ישראלי אגב מכירה כלשהי ועל ידי כך מבצע עבירה לפי סעיף 489 לחוק העונשין, שעונשה שלושה חודשי מאסר? אם התנאי אכן יופעל, האם לא יהא בכך משום אבסורד? ואם התנאי לא יופעל, במה שונה העבירה לפי סעיף 489 לחוק העונשין מהעבירות בהן הורשע המבקש לעניינו של התנאי המבטל? סבורני כי לשאלות אלה אין מענה אשר מניח את הדעת."

אין ספק – פשוט הגיון בריא של כב' השופט שטיין, לפיו לא ייתכן שמנסח כתב ההקלה התכוון שמי שקיבל את החנינה יחזור לרצות עשרות שנות מאסר אם יבצע עבירה קלה ביותר, כמו הדוגמה שניתנה לעיל; ואפשר להעלות עוד עשרות דוגמאות. כך למשל, עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב על פי סעיף 413 לחוק העונשין או עבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי – "מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה" ( סעיף 216(א)(3) לחוק העונשין או עבירת השוטטות "הקלאסית לפי סעיף 216(א)(5) – שדינן 6 חודשים מאסר. האם יעלה על הדעת שמי שיורשע בעבירה כזו יחזור וירצה את אותן 16 שנות מאסר, שהופחתו מעונשו של המבקש שקיבל את כתב החנינה?

כב' השופט עמית מוסיף דברים קצרים אודות הדקדוק : וי"ו החיבור , "ובכלל זה" ( אם כי איני בטוח לגבי שימוש שהשופט עמית עושה במונחים מהמשפט העברי : "בנין אב" ועוד )

כב' השופט קרא שיודע את השפה הערבית וקרא את כתב החנינה אף בשפה הערבית קובע כך :

[תמונתו של כב' השופט קרא משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הרשות השופטת של ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

"קריאת כתב הקלת העונש והצהרת ההתחייבות בערבית ובתרגומו לעברית, אינה מותירה מקום לפרשנות אחרת לבד מזו שביטול החנינה כרוך בביצוע פעולות טרור על ידי הניחן, נגד ביטחון המדינה; ופעילות טרור ואלימות או סיוע הכרוכה בפגיעה בביטחון בכלל. כל ארבעת סעיפי הצהרת ההתחייבות שבהם נפרט "שטר הביטחון" למעות קטנות של איסור עיסוק בפעילות נגד בטחון המדינה, נכללו התנאים המפקיעים את החנינה, ואלה כולם מוכוונים להימנעות הניחן מפעילות טרור ואלימות הקשורות בטרור והסתה לו ונוקטים בלשון ברורה של איסור עיסוק בטרור ואלימות הקשורה בטרור."

אז המבקש "זכה" בייצוג מצוין של סנגור מצוין, עו"ד אביגדור פלדמן, ו"הרוויח" 16 שנות מאסר, שהיה צריך לשוב ולרצות אם היו מקבלים את הפרשנות של ועדת השחרורים ושל בית המשפט המחוזי מרכז. האם המבקש ישכיל להבין שנס יכול לקרות רק פעם אחת וילמד להימנע מלבצע עבירות פליליות "רגילות" ולא לחזור למאסר (שהרי פה הוא בכל מקרה ירצה שנת מאסר, שנגזרה עליו בגין העבירות שבהן הורשע כלפי בני משפחתו) ?

מדובר ברע"ב 534/19 מה- 20/8/2019; ותודה לעו"ד איה שריק שהפנתה אותי לפסק הדין; ולעו"ד פלדמן ששוב העשיר אותנו בפסיקה של בית המשפט העליון" .

למה העליתי את הטקסט הברור של שמואל פלישמן?

יש יאמרו כדי לזכות מן ההפקר בשבח. מן הסתם גם זה; אבל בעיקר, לומר כי מלכתחילה היה ברור לי כשמש בצהריים שאי אפשר לקרוא לכתב החנינה תנאי עבירה שאינה עבירת בטחון שהעונש עליה 3 חודשי מאסר ויותר. זה לא הגיוני, זה לא מסתדר עם הכתוב ובעיקר זה לא הומני ומהווה מלכודת מרושעת למשוחררי שליט.

אמרתי לעצמי תנו לי שעה עם ילדי גן איריס ברחוב בילו, ואני משכנע אותם כי הפירוש של ועדת השחרורים בראשות השופטת המעולה אפעל גבאי ובית המשפט המחוזי בהרכב השופטת דנה מהרשק - שגם היא הייתה מתמחה שלי ועורכת דין במשרד - הוא פירוש מוטעה, לא מתקבל על הדעת ואכזרי בטירוף.

אלא שמשוחררי שליט דרים בדיוטא התחתונה ביותר של הגהינום, מתחת לרוצחי ילדים, פדופילים ואנסים סדרתיים. לא בכדי התפאר נפתלי שקד בסרטון הבחירות הקודמות שלו, בדיאלוג בינו ובין אילת שקד: בואי, מי החזיר את משוחררי שליט לכלא" והיא עונה "בוא, מי מינה ארבעים אחוז משופטי בת המשפט העליון"... שניהם באו על עונשם בפסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן בעיקר על ידי השופט אלכס שטיין יהלום הכתר של השרה שקד והוא מוציא מן הכלא משוחרר שליט, שלכאורה נפתלי החזיר אותו לשם, והתגבר על התנגדות גורמי הביטחון.

ולכן, כשנותן בית המשפט העליון פסק דין מקצועי, עומד על ארבע רגליו כמו שולחן כתיבה, שנגר מכת האמיש יצר אותו, לחלוחית מוזרה מתאספת בזווית העין שלי. כי אני יודע שבקלות יכול היה בית המשפט העליון לכתוב פסק דין הפוך ולגייס ק"ן טעמים להכשיר את השארתו של משוחרר השליט בכלא, שיירקב שם. אבל לא עשו את זה; כי בראש ובראשונה, השופטים הללו הם אנשי מקצוע, אלופים בתחומים שלהם, והמצפון המקצועי שלהם לא הרשה להם להוציא מתחת ידיהם כיסא של שלוש רגליים.