[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מאז התקיפה הישראלית בפאתי דמשק בתחילת השבוע, התמקד השיח הישראלי בתגובת חיזבאללה הצפויה. גם אם חלילה תהיה התגובה קשה וכואבת - בינתיים - כל הצדדים אינם מעוניינים בהתדרדרות למלחמה.
בכל זאת, בהנהגת איראן, המגמות הקיימות מכבר - לבניית מערכת אזורית מאיימת על קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל - תמשכנה להתפתח.
לא קל למנהיג פוליטי, במיוחד בתקופת בחירות, להכיר בהתהוות (Emergence) של איום חדש' ההולך ומשנה את משוואת האיומים המוכרת. אבל אנחנו, ראוי שניתן את דעתנו למשמעותו האסטרטגית של השינוי.
[להרחבת המושג: 'התהוות', לחצו כאן]
עם דעיכת מלחמת האזרחים בסוריה, מערכת הצירית הצפונית בהנהגת איראן, ובהשתתפות חיזבאללה וסוריה, עברה קפיצת מדרגה בפוטנציאל האיום כנגד ישראל. הצטרפו להם מדרום כוחות חמאס וג'יהאד פלסטיני ברצועת עזה, כזירת מבצעים נוספת, התובעת מישראל מוכנות מחודשת למלחמה רב זירתית במקביל. העשור האחרון - עם שנות מלחמת האזרחים בסוריה - העניק למדינת ישראל הקלה ביטחונית, בהערכה כי האיום הקיומי הולך ונמוג. בינתיים הלכה והתהוותה מערכת איומים חדשה בעלת שלושה רכיבים מערכתיים:
- הראשון, איום רקטי למלוא הטווחים, בהיקף כמותי חסר תקדים, עם יכולות דיוק הולכות ומשתכללות. מדובר במערכי אש סדורים מאורגנים וערוכים לפעולה, בהגיון תקיפה צבאי, כנגד מטרות תשתית אסטרטגיות בעומק ישראל: בסיסי חיל האוויר ומפקדות צה"ל, תחנות כוח ושדות תעופה, וכן ריכוזי האוכלוסייה. האיום מוצב כנגד ישראל, בתנועת מלקחיים, מלבנון, מסוריה ומרצועת עזה; ולאחרונה, גם על בסיס מליציות שיעיות בעיראק.
- המרכיב השני: מאמץ איראני - באמצעות כוחות חיזבאללה ומליציות שיעיות - לבניית חזית טרור נוספת בגולן.
- המרכיב השלישי: כוחות קומנדו, בהיקף מערכתי, מיועדים למהלומות קרקעיות בשטח מדינת ישראל, באיום ישיר על יישובי קו העימות בגבול לבנון ורצועת עזה.
כל אלה הם התפתחות חדשה, המציבה את מדינת ישראל מחדש בפני איום קיומי!
רבים תמהים, מהיכן מגיח שוב הדיבור על איום קיומי? הרי מדינת ישראל חזקה מאי פעם - מעצמה אזורית. אהוד ברק במאמר בעיתון הארץ בשבת האחרונה כתב למשל: "האיומים החיצוניים רבים ומתפתחים, אסור לזלזל בהם אבל אני קובע באחריות – לא רק כעמדה פוליטית... שאף אחד מהם אינו מהווה איום קיומי על עתידה, עוצמתה וריבונותה של מדינת ישראל." (הארץ, 23.8.2019)
[מקור התמונה: פייסבוק]
ובכן גם המושג "איום קיומי" דורש פירוש תלוי הקשר וחקירה ביקורתית. נכון כי כוחות הציר בהנהגת איראן, לפי שעה, אינם מעמידים למול מדינת ישראל איום קיומי מהצורה האופרטיבית של מאי 1948: הייתה זו מתקפה משולבת בכל הזירות במאמץ עיקרי מצרי, ישירות לתל אביב. אלא שמאז, בהשראת הנשיא סאדאת, מאוקטובר 1973, גם חיזבאללה ואיראן אינם חותרים למלחמה בתכלית כזו.
ראוי ללמוד את האופן בו ניסח סאדאת את הנחייתו לכוחות המזוינים: "היעד האסטרטגי שאני מעמיד בזה לכוחות המזוינים של מצרים, ואשר אני מקבל עליו את מלוא האחריות המדינית: לערער את תורת הביטחון הישראלית על ידי פעולה צבאית בהתאם לאפשרויות של הכוחות המזוינים, במטרה להסב לאויב את האבדות הכבדות ביותר ולשכנע אותו שהמשך כיבושה של אדמתנו תובע מחיר גבוה מידי בשבילו..." (1.10.1973)
זו במידה רבה תבנית החשיבה המערכתית האיראנית, המשותפת כיום גם לחיזבאללה וחמאס. באמצעות בניית כוחות שלוחים (פרוקסי) סביב למדינת ישראל: יכולה המערכת האיראנית - להשבית בכל רגע נתון, לבחירתה, את שגרת החיים במדינת ישראל - הולכת ומתממשת: התשה מתמדת של ישראל, המכוונת לבלום ולדרדר את שגשוגה. מגמה זו נסמכת על מאזן אימה רקטי, המאלץ את ישראל להימנע, ככל הניתן, מפעולות תגובה, שמעבר לסף ההכלה ההדדי.
כך - בתהליך מחושב וארוך טווח - הולך ומתהווה איום קיומי מסוג חדש. לא איום ישיר בכיבוש תל אביב וירושלים, אלא איום ההולך ומכרסם, כמו כשל חיסוני, בתקוות העם היהודי למולדת בטוחה ומשגשגת.
במיקוד לסוגיה זו כתב דן שיפטן (ראו תמונה משמאל): "לישראל יש צורך אידאולוגי, פוליטי ואופרטיבי להתמקד בבניין העם היהודי, בביטחונו וברווחתו.
בכך היא נבחנת בסופו של חשבון בעיניי אזרחיה ובעיניי העם היהודי – אזרחיה הפוטנציאליים ברחבי העולם. בתנאיי העם היהודי - שלמד להסתגל לסביבה חדשה ורגיל לנדוד למקומות המבטיחים לו עתיד טוב יותר - הייתה מדינת ישראל כושלת, מאבדת את טובי תושביה ולא הייתה מחזיקה לאורך זמן... מדינה כזו לא הייתה שורדת." (דן שיפטן, "הגיונה האסטרטגי של המערכה שבין המלחמות" בין הקטבים 15, מרץ 2018, מרכז דדו לחשיבה צבאית, צה"ל, ע' 100).
[תמונתו של ד"ר דן שיפטן משמאל היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "המרכז לחקר הביטחון הלאומי - תמורות במפה האסטרטגית של המזרח התיכון]
אמנם איומי טרור היו קיימים מאז ימיה הראשונים של מדינת ישראל. אולם, כאשר הם הולכים ומתארגנים, בהכוונת איראן, מגובים בטכנולוגיות מתקדמות, המצויות בעידן החדש בהישג ידו של כל דורש, מדינת ישראל נדרשת לאתגר קיומי חדש!
