[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.
* * *
כל טכנולוגיה חדשה מביאה איתה ברכה; וכיוון ש'אין ארוחות חינם', גם צרות צרורות בצידן... כך קורה גם עם הטלפונים החכמים - הסמארטפונים - שנכנסו לחיינו עם הצגת האיפון הראשון ב-29 ביוני 2007, ושינו תוך שנה את העולם.
כשמדובר בשגרת החיים בצבא, הבעייתיות של הסמארטפונים גדולה שבעתיים.
כשצהל נכנס לרצועת עזה במבצע 'צוק איתן' נכנסו יחד איתו מאות טלפונים חכמים שלקחו החיילים איתם; גן עדן ליחידות הסייבר של האויב שיכולים היו ללמוד ממנו כל שרק חפצו על תנועות צה"ל וכוונותיו.
[תמונתו של יצחק בריק היא צילום מסך]
אבל בואו נתמקד במפקדים הצעירים: כמו רבים מכם הקוראים, גם אני הייתי מפקד מחלקה (מ"מ). פיקוד ומנהיגות מבוססים על יכולתנו לעמוד מול אנשים - שלעתים צעירים מאיתנו רק בשנה - להסתכל להם בעיניים, ולסחוף אותם אחרינו.
היום, מפקדי מחלקות רבים יושבים במשרד כשמפקדי הכיתות (מ"כים) נמצאים מטר מהם, מעדיפים במקום לשוחח, להעביר הנחיות בקבוצות ווטצאפ. שיח הסמארטפונים הזה הולך ומחליף את האינטראקציה האישית בין מפקדים לפקודיהם. כך גם בין המ"כים לחיילים. חיילים שמבקשים לפתור בעיה מעבירים אותה למפקד בסמארטפון. זהו שיח וירטואלי, מנותק ומנוכר, שמביא לחוסר יכולת להתחבר; ובדרך, במקרים רבים מביא לאבדן ערכים כמו: 'אחוות לוחמים', 'רעות' וכדומה.
