[התמונה: אבשלום פון שילוח, פייסבוק]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת הסיבות העיקריות ש'ארגונים ציבוריים חולים' 'מתים זקופים', כמו עצים, כל כך הרבה שנים, היא העובדה שכולם מתרגלים לחידלון שלהם: כמו משפחה של נרקומן, שרגילה שהוא זרוק בחדר, לא רלוונטי לעניינים; שמצאה לה שגרת תפקוד אפקטיבית; ורק חסר לה שיתעורר, ייגמל ויתחיל לשאול שאלות...

בדומה, גם הסביבה המשימתית והסביבה הכללית: שבתוכה מתפקדת המשטרה, התרגלה כבר מזמן לחוסר הרלוונטיות המשטרתי - וכמו ברפואה - ומצאה תחליפים: לעשירים יש כבר מזמן משטרות פרטיות בכל תחומי השיטור; וארגונים כמו בנקים למשל מפעילים משטרות פרטיות ואינם מזעיקים את משטרת ישראל...

הסביבה מתעייפת ומניחה את המשטרה להתבוסס בחדלונה, להנאתה. נמאס לעסוק בה ומחדל משטרתי כבר אינו חדשה...

[להרחבה בנושא 'סביבה משימתית', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'סביבה כללית', לחצו כאן]

רק האזרחים הנורמטיבים, משלמי המסים, נאלצים לשאת מידי פעם לשאת את תוצאות המפגש הבעייתי הזה עם "אבירי אכיפת החוק"...

האמת, אפילו לי נמאס לכתוב כבר על משטרת ישראל... אבל בשביל הסטודנטים שלי, חבל להחמיץ דוגמה טובה למשמעותו של 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', שתסביר יותר מאלף עדים את משמעות המושג "ארגונים מטומטמים", ו"טפשות לפי הנוהל".

ואגב כרגיל, תודה חמה לעו"ד פנחס פישלר (ראו תמונה משמאל) שהביא את הסיפור לידיעתי.

ועוד אמת עצובה: "תגיד" שאלתי את פישלר, אתה מאמין לסיפור?

פישלר ענה במשל: "הנה רק עתה הגיע אדם מת לבית החולים באשדוד, משימוש באקדח טייזר. המשטרה אמרה הגיע חי לבית חולים. בית החולים הכחיש. הגיע מת... כשאזרח נורמטיבי מלין על המשטרה, הניסיון שלי מלמד אותי להאמין תמיד לגרסה שלו ולא למשטרה..."

[להרחבה בנושא: 'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים', לחצו כאן] [להרחבה 'טיפשות לפי הנוהל' ו'ארגונים מטומטמים', לחצו כאן]

והנה תגובת המשטרה מראש: שפטו בעצמכם:

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "השוטרים פעלו בהתאם לסמכויות המוקנות להם בחוק. משעלה חשדם עת שהיו מחוץ לבית כי מבוצע במקום שימוש בסמים בניגוד לחוק, ניגשו השוטרים אל דלת הכניסה שהייתה פתוחה, אז חשדם אומת כשהבחינו באדם המעשן בזמן אמת חומר החשוד כסם ולצידו חברתו לבושה. עם סיום רישום הדו”ח ותפיסת החומר החשוד כסם, עזבו השוטרים את המקום. לא די בכך שתיאוריו של כותב הפוסט אינם תואמים את המציאות, הרי שלצערנו מקבל הדו״ח בחר להכפיש את השוטרים שביצעו את האכיפה כחוק ברשתות החברתיות מה שהוביל לשיימינג מכוער כלפיהם והנושא הועבר לטיפול קצין השיימינג של משטרת ישראל".

שיימינג מכוער? באמת? ואגב, האם המשטרה לא הודיעה שאכיפת סמים קלים איננה בסדר העדיפויות שלה? אם המשטרה ממשיכה לבזבז משאבים על אכיפת שימוש בסמים קלים, מן הדין שתצהיר על כך בפומבי. בזבוז הזמן, הכסף והמשאבים הזה נעשה בכספנו!

בהזדמנות הזו אני מזמין את קצין השיימינג המשטרתי לטפל גם בי. אשמח לאתגר!

ועכשיו, בואו ניתן לקרבנות ה'טיפשות במדים' לספר את הסיפור בעצמם:

הפילוסופיה של האבסורד...

האבסורד, לפי הפילוסוף אלבר קאמי, הוא הקרע שנוצר בנפשנו בין ההבנה שהעולם הוא אקראי וחסר אלוהים, לבין הרצון הנואש לחיות במערכת מובנת והגיונית ובעלת משמעות. ההבנה שלא ניתן לגשר על הפער בין שני האלמנטים האלה היא נקודת ההתחלה לקיום אותנטי.

זה מתקשר יופי לסיפור שלפנינו שגם בו משחקים אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד תפקיד אורח...

כותב אבישלום פון שילוח בדף הפייסבוק שלו: "...

יום ראשון בירושלים. אני ואהובתי יושבים על הספה בסלון ושותים קפה של בוקר. אני מעשן והיא קוראת את 'הפילוסופיה של האבסורד' של קאמי (ראו כריכת הספר משמאל).

[בתמונה משמאל: ספרו של אבי שגיא "אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד", שראה אור בסדרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, ובהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הדלת פתוחה למחציתה, ומשב רוח סתוי מרענן נושב פנימה מהחצר הפרטית. עד כאן הכול רומנטי ויפה, עד שפתאום מתפרצים פנימה בברוטאליות שוטר ושוטרת, לירן סבילי ועדן אדרי, בלי לדפוק בדלת (!) ובלי לקבל רשות (!).

השוטר דנן מתפרץ כאחוז אמוק ושואל אותי מה אני מעשן. אני אומר לו: סליחה אדוני, זה בית פרטי ואין לך זכות לפרוץ פנימה ככה, ועוד בבוקר של יום ראשון. הוא סירב לבקשתי לצאת החוצה, וסירב להראות לי את כרטיס השוטר שלו. חברתי המבוהלת מבקשת ממנו לצאת מידית, היות והיא אינה לבושה וזו פלישה פלילית למרחב הפרטי הגובלת בהטרדה.

השוטר, כולו חדוות קרב נוזלת ריר, מוציא מהמאפרה בדיל של חצי ג'וינט ישן ומעוך! לאחר שליוויתי אותם אחר כבוד החוצה מהדירה, רשם לי השוטר דו"ח בעוד השוטרת מצלמת ללא רשות וחרף מחאות אהובתי. הודעתי להם על הגשת תלונה למשטרה על פלישה לפרטיות והטרדה חמורה. משטרת-ישראל, השתגעתם?? אשכרה? להתפרץ בדרמטיות ולפלוש בבוקר סתמי לביתם הפרטי של זוג צעירים, שכל חטאם הוא החשד הכבד אולי עישנו איזה שאכטה?? התביישי לך משטרת ישראל שאלו הם שוטרייך...".

ומוסר ההשכל?

יש מדינות דמוקרטיות לא פחות משלנו, שאזרח יכול לירות באדם המחלל את פרטיותו.

• האם היה לשוטרים צו חיפוש? מן הסתם לא.
• האם התבצע במקום פשע שחייב כניסה לבית פרטי כדי להפסיקו? לא.
• האם ריח של סיגריית ג'וינט ריח שבקע מן הדירה מהווה עילה מספקת לחילול פרטיות? כמובן שלא! (זוכרים את סיפורי הדוברות המשטרתית, שזה כבר מסמן לא בסדר העדיפויות?)
• האם סדרי העדיפות המשטרתיים של מחוז ירושלים תומכים בבזבוז הזמן והנייר הזה למטרות סטטיסטיות, תוך חדירה גסה לרשות הפרט? כנראה שכן...
• האם בדל הג'וינט יגיע לבית המשפט? כמובן שלא.

כל הפרויקט הזה איננו יותר מפעולה ברצף פעולות הסרק של מפעל הזבל המשטרתי, שאוסף ניירות ומעסיק שני שוטרים - שאין להם מושג ירוק לגבי הסייגים של שיטור בחברה דמוקרטית - באיסוף זבל נייר למטרות סטטיסטיות.

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

מקרה קלאסי של היעדר שיקול דעת ביורוקרטי; וחוצפה שלטונית שאין כמוה. האם יש למשטרת ירושלים זמן שיטור מספיק כדי להקצות שני שוטרים למבצע הסטטיסטי הזה?

ואם יש לשוטרים בעיה בהגדרת משימות הם מוזמנים אלי או לעו"ד פיני פישלר. אנחנו נשמח לעזור!

אז מישהו ילמד משהו מזה?

רק הסטודנטים שלי... חחח...

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), סביבה כללית של ארגון, ייצור ידע, 6/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), ‘טיפשות לפי הנוהל’: חלמאות ביורוקרטית במשטרה, ייצור ידע, 11/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', ייצור ידע, 7/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על משטרה בדמוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 6/5/19.