[בתמונה: "אז אני אומר לעצמי: "תתעודד, יכולת להיות עכשיו שר המשפטים אמיר אוחנה, אז אל תתבכיין...". מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

אביגדור פלדמן (ראו תמונה משמאל) הוא עורך דין ופובליציסט ישראלי העוסק במשפט פלילי ובזכויות האדם. אנו מודים לו על הסכמתו לפרסם חומר זה באתר. [לדף הפייסבוק של עו"ד פלדמן, לחצו כאן]

*  *  *

אוחנה, גרסה פרוצה...

אני חושב על שר המשפטים, אמיר אוחנה, בבקרים עגמומיים, כשאני יודע שבעוד כמה שעות אופיע בוועדת שחרורים בכלא באר שבע. אז אני אומר לעצמי: "תתעודד, יכולת להיות עכשיו שר המשפטים אמיר אוחנה, אז אל תתבכיין...".

יום ראשון שעה תשע, נהגו של שר המשפטים מחנה את מכונית השרד המאכזבת, סקודה סופרב, במקום החנייה השמור לשר המשפטים. בקשות השר לקבל גיפ טויוטה לנד קרוזר כראוי לשר חשוב, המסייר בבתי המשפט בערי השדה, נדחו פעמיים.

השר נכנס לבניין ברחוב צלאח א-דין, מצביא המאמינים ואויבם המר של הצלבנים. בידו הוא מחזיק תיק שטוח, שאמיר אוחנה קורא לו בשם האנכרוניסטי "בריף", ובתוכו העיתון ישראל היום, עיתון הארץ ואגס...

[בתמונה: "תיק שטוח ובתוכו העיתון ישראל היום, עיתון הארץ ואגס"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

אנשי הביטחון כבר לא מבקשים ממנו תעודה, ולא שואלים למי הוא בא; והוא עולה לקומה השנייה., בדרכו הוא פוגש כמה פרקליטים, מתמחה אחד, ואת דינה שלא קמה. הם עוברים על פניו בפנים חתומות, הם יודעים שהוא לא בוטח בהם. הוא הכריז שהוא לא בוטח באף אחד מהם; ולכן הוא לא ימנה אף אחד מהם למנכ"ל משרד המשפטים במקום אמי פלמור, שאותה סילק מהתפקיד כי הוא לא בוטח בה.

עד שהתמנה אמיר אוחנה לשר המשפטים לא העליתי על דעתי כי יש כל כך הרבה אנשים שרוצים ברעתו, שממתינים לבגוד באמון היומיומי שהוא נותן בהם, ויגלו סוד מביש אודותיו. האם השר אמיר אוחנה חושש, שיתגלה ברבים דבר שגילה לראשי המחלקות בפרקליטות המדינה בפגישת היכרות, שהתקיימה שלושה ימים לאחר שנכנס לתפקידו?

רחל מטר-סקופסקי - שהתמנתה אך לאחרונה כמנהלת המחלקת הפלילית בפרקליטות המדינה - שאלה מה בדעת השר לעשות, כדי לקדם את המלצות ועדת אור להתייעלות מערכת בתי המשפט. השר שתק.

עו"ד ענר הלמן, ראש מחלקת הבג"צים, שאל, האם להביא לידיעתו ולאישורו כל תשובה לבג"צ הניתנת בנושא השטחים הכבושים. השר שתק, ואחרי כמה דקות של מבוכה אמר בלחש, שחייב את כל הנוכחים בשיחה לקרב ראשם אל שפתיו: "דעו לכם שאני לא נוהג ללבוש תחתונים, מתחת למכנסיים ככה מילדות".

אמיר אוחנה - בסיפור הבדוי מכף רגל ועד ראש על פי סיפורו של צ'כוב "מותו של פקיד" - הוא אדם בינוני, לא מבריק במיוחד אך גם לא אידיוט גמור, לא שותה מעבר למידה, לא מקנח את אפו בקול תרועה רמה בציבור, לא מכה את בן זוגו לחיים, שוכב במיטתו לובש פיג'מה מהוגנת.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bru-nO לאתר Pixabay]

לפתע, הטלפון ליד מיטתו מצלצל. הוא לא מכבה אותו כי לפעמים אמו מתקשרת אליו בשעות מאוחרות, ומבקשת רק לשמוע את קולו הרך המלטף. בטלפון ראש הממשלה בעצמו. הוא שוחח איתו אולי פעמיים קודם, וראש הממשלה אומר לו, "חברנו נתן ארז רוצה לבשר לך בשורה טובה", והוא מעביר את הטלפון לנתן ארז וברקע הוא שומע את שרה נתניהו אומרת, "תגיד לו מזל טוב בשמי", ונתן אומר לו: "החלטנו למנות אותך לשר המשפטים"; ולאחר כמה שניות של שתיקה הוא אומר לו "ומזל טוב משרה", וטורק את הטלפון.

"זה היה כמו נס", אומר אמיר לאמו אסתר, אליה מיהר להתקשר לבשר לה את הבשורה. "שר משפטים?", היא שואלת בתמיהה "מה פתאום?".

[בתמונה: "זה היה כמו נס... שר משפטים? מה פתאום?"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GraphicMama-team  לאתר Pixabay]

אחרי כמה ימים במשרד המשפטים כשיחסי ידידות נרקמים בינו ובין המנכ"לית האהובה אמי פלמור (ראו תמונה משמאל) וכשהוא מבחין שרוב הפרקליטים הם צעירים, אינטליגנטיים, בדיוק כמו החברים שהיה רוצה לעצמו, כאלה שאפשר לשבת איתם ביום שישי בערב וקצת לגחך על פרקליטי צמרת וגם על שופטי עליון, ולשתות שני בקבוקי בירה ולטבול טורטיות צמחונית במיטבל אבוקדו עם התבלין המיוחד שלו.

[בתמונה משמאל: המנכ"לית האהובה, אמי פלמור... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Joodby15. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אחרי שכולם הולכים והוא מהרהר בתהפוכות הגורל, הטלפון מצלצל, "אמא" אומר אמיר...

"לא, כאן נתן, ראש הממשלה רוצה שתפטר את אמי פלמור ותמנה מישהו אחר, "אבל למה, ואת מי למנות", הוא שואל, "מי שבא לך", אמר נתן וטרק.

וזה הרגע הצ'כובי, הרגע בו הופך אדם בינוני, לא טוב ולא רע, לסמרטוט; ואדם אחר או אשה אחרת מבינים כי זו הפסגה שאין גבוה ממנה, היכולת להפוך איש בינוני לסמרטוט. אין דבר מהנה מזה, זה אולימפי. אצל השר אוחנה, זה מרגיש מעיכה גדולה בבטן, יד גדולה מפתלת את המעיים, את הטחול, את הכבד, את כיס המרה לזנב גדול ומועכת ומועכת.

[תמונתו של אנטון צ'כוב היא נחלת הכלל]

הוא יושב בלשכה, במשרד המשפטים, איש לא נכנס. הוא רואה את ד"ר חיים וסימונסקי, ראש יחידת הסייבר, עובר ליד לשכתו, "חיים", הוא קורא לו "בא לך להיפגש מאוחר יותר, ונראה כמה סרטים שהחרמת מהאינטרנט" , אבל חיים ויסמונסקי נבלע באד החדרים במסדרון.

"נרקיס", הא קורא לבת דודתו, שאותה מינה למנהלת הלשכה, "אפשר קפה?" השר מדפדף במהירות ברשימת אנשי הקשר בסמארט שלו. אין שם הרבה שהוא יכול למנות למנכ"ל משרד המשפטים, "מה דעתך נרקיס על אופיר כהן? אני מכיר אותו מהצבא, פיקח כמו שד".

"למה לא?" אומרת נרקיס. אבל בג"צ לא מאשר את מינוי אופיר כהן, "השתגעתם", שואל השופט, מני מזוז, הוא מכיר היטב את הבניין בצלאח א-דין, "אתם יכולים להסביר לי שוב למה פיטר את אמי פלמור?"

"זו משרת אמון" מגמגם הפרקליט ממחלקת בג"צ המייצג את המדינה, היועץ המשפטי כפה עליהם לייצג את עמדת השר אוחנה.

ונתן מצלצל שוב, לפנות בוקר, מן טלפון עולה ריח רע של מצעים פרועים ושל נעלי בית הפוכות. "נו אוחנה", אומר נתן, תמנה כבר, בשביל מה שמנו אותך שר המשפטים".

ואוחנה איש בינוני לא טוב ולא רע, שהיה בטוח שהבינוניות שלו תגן עליו מכל פגע, מין גיבור של צ'כוב, המגלה שהבינוניות אינה הגנה, מין צ'רביאקוב כזה, בסיפור "מותו של פקיד", שבערב חביב מאד, מבלי שאיזה שהוא סימן מבשר רע, יתריע, התעטש באופרה הישר על קרחתו של גנרל בריזאלוב, ומאז לא נח ולא שקט איך יתקן את העלבון שגרם לגנרל.

אצל צ'כוב הסיפור מסתיים כך: "משהו פקע בקרבו של צ'רביאקוב, הוא נסוג אחור, בלא לראות, שכב על הספה בלא להסיר את חליפתו... ומת" (כתבי צ'כוב בהוצאת כרמי נאור, תרגום א. אברם, - כנראה שם בדוי).

[בתמונה: כתבי אנטון צ'כוב הוצאת כרמי את נאור 1954. מוצע למכירה פומבית באתר bidspirit. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

במקום אחר - וזה כבר מחוץ לסיפור של צ'כוב - מישהו או מישהי אמרה, "עכשיו נצטרך למנות מישהו אחר שיישב בועדה למינוי פרקליט המדינה".