[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ויזואליזציה - יתרונותיה ומגבלותיה', לחצו כאן]
ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.
* * *
מחקר קטן – חשש גדול להרשעות שווא... טעיות בזיהוי על ידי עדי ראייה או על בסיס תמונה או סרטון נפוצות ורבות, במיוחד כאשר אנחנו מנסים לזהות אדם ממוצא אתני שונה מקבוצת ההתייחסות שלנו.לראיות זיהוי מוטעות יש תפקיד גדול בהרשעות שבדיעבד התגלו כמוטעות. לפי נתונים של פרויקט החפות בניו-יורק, מעל 70% מהמקרים בהם טוהרו מורשעים על סמך ממצאי DNA, התבססו ההרשעות על ראיות זיהוי מוטעות.
ממצא חשוב נוסף הוא שאין שום מתאם בין מידת הביטחון שיש לאדם לגבי אמינות הזיהוי לבין יכולת הזיהוי הממשית שלו. מידת הביטחון היא תוצר של מבנה אישיות וגורמים חברתיים, ואינה מלמדת על טיב יכולת הזיהוי.
במחקרים רבים נמצא שסוכני מערכת אכיפת החוק, שוטרים וחוקרים, נוטים להפגין ביטחון רב לגבי יכולת הזיהוי שלהם (ולתת משקל רב לעדי ראייה שנוקטים בלשון חד משמעית) – אף שהם טועים במידה שווה לכל אדם אחר.
[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Elvert Barnes לאתר flickr]
מחקרים רבים הנעשים בעשורים האחרונים מנסים לאתר את תנאי החקירה בהם ניתן לעודד או לצמצם את החשש לזיהוי מוטעה. מחקרים אלו מראים, שככל שהציפייה לזיהוי אדם מסוים גדולה יותר כך עולה ההסתברות לטעות, וככל שהמזהה מקבל חיזוקים חיוביים על זיהוי שעשה - כך עולה מידת הביטחון שהוא חש לגבי נכונות הזיהוי:
- אחוז הטעויות עולה כאשר חוקר המשטרה שעורך את מסדר הזיהוי מעורב בחקירה ויודע מיהו החשוד - ופוחת במסדר זיהוי בו עורך המסדר אינו יודע כלפי מי מהניצבים יש חשדות;
- אחוז הטעויות עולה כאשר נאמר לעד המזהה שהחשוד הוא אחד הניצבים, שאז הוא מנסה לבחור את האדם הדומה ביותר לדמות אותה הוא זוכר – ופוחת במסדר בו העד רואה אדם או קבוצה של ניצבים מתחלפים ואינו יודע אם החשוד נמצא בקבוצה זו או אחרת.
- אחוז הטעות גבוה במיוחד כשהעד מתבקש לאשר זיהוי של אדם מסוים, ובמיוחד אם נאמר או נרמז שאותו אדם הוא החשוד או הנאשם באירוע.
באוקטובר 2014 פורסם דוח של האקדמיה הלאומית למדעים (NAS), המשמשת כגורם ממליץ לקונגרס האמריקאי בענייני מדע וטכנולוגיה, שמציע סקירה נרחבת המחקר הקיים ומנסח המלצות למערכת אכיפת החוק ולבתי המשפט במטרה לצמצם את החשש מפני הרשעות שווא המבוססות על זיהוי מוטעה.
אך הידע הרב שנצבר בארצות הברית לא חלחל - לאורך זמן - לדפוסי חקירה ומשפט בישראל והטענות הנוגעות לטעויות זיהוי נחשבות לא אחת לטענות איזוטריות שמעלים סניגורים!
בכתבה שפרסמה Gali Ginatt בוואלה מוצג מחקר שנעשה על ידי ד"ר Lea Jaeger (ראו תמונה משמאל), לצורך מתן חוות דעת בערעור בעניינו של בחור צעיר ממוצא אתיופי.
[מקור תמונתה של ד"ר ליאה יגר: פייסבוק]
המערער, המיוצג על ידי עו"ד Lilach Mayer-Wolf מטעם הסנגוריה הציבורית, הורשע בעבירות של גנבה והונאה בכרטיס אשראי. הרשעתו התבססה על סרטון שצולם במצלמת אבטחה שתיעדה שימוש בכרטיס האשראי הגנוב. בית המשפט התבסס על עדות שוטר, שטען כי זיהה את החשוד על סמך הסרטון, והן על התרשמות בלתי אמצעית של השופטת לאחר שעיינה בעצמה בסרטון וזיהתה את הנאשם.
כדי להמחיש את הקשיים במהימנות זיהוי המבוסס על סרטון אבטחה ואת ההטיות שעלולות להוביל לזיהוי מוטעה, ייצרה ד"ר יגר מסדר של שש תמונות: אחת מהן של המערער וחמש תמונות של צעירים ממוצא אתיופי שאין כל חשד שהם מעורבים באירוע. 314 נבדקים, מהם 53 שוטרים, התבקשו לעיין בסרטון ולציין אם הדמות בסרטון נמצאת במסדר התמונות, מהי, ובאיזו מידה הם בטוחים בזיהוי.
- איזה אחוז של טעויות צריך לעורר, להערתכם, ספק סביר ביחס להרשעה?
- כיצד התבצע המחקר?
- כמה מהנבדקים זיהו את הנאשם?
- והאם אתם הייתם מזהים את המערער?
- תשובות לשאלות אלו תמצאו בכתבה.
[לסימולציה של ד"ר ליא יגר, בכתבת וואלה, לחצו כאן]
התוצאות נראות כל כך ברורות ומובהקות, עד שהן מחייבות שינוי מהותי בהתייחסות של המשטרה ובית המשפט לראיות זיהוי, לא רק במקרה זה אלא כמדיניות כוללת:
- על אף התרשמות בית המשפט שצפייה בלתי אמצעית בסרטון מובילה לזיהוי הנאשם מעבר לכל ספק סביר – רק 10% מהנבדקים זיהו את תמונת הנאשם;
- 40% אחרים סברו שתמונת האדם בסרטון כלל לא מופיעה בתמונות;
- ומספר דומה זיהו תמונה של צעיר אחר, תמים לחלוטין.
בדומה למחקרים אחרים, התפלגות התשובות בין שוטרים לבין נבדקים אחרים הייתה דומה והם טעו בשיעור זהה, אך השוטרים נטו להפגין ביטחון רב יותר ביכולת הזיהוי שלהם.
השינוי קרוב: הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן (ועדת דנציגר)
הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן (המכונה: ועדת דנציגר) הוקמה על ידי שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, ביוני 2018 והחלה את דיוניה בדצמבר 2018. הוועדה הוקמה על מנת לדון בארבעה נושאים הקשורים לחשש מפני הרשעות שווא בפלילים:
- החשש ממתן הודאות שווא בחקירה, בפני חוקרים ומדובבים;
- החשש מטעויות אפשריות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על ראיות מדעיות שגויות;
- החשש מטעויות אפשריות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על עדויות ראייה שגויות וזיהוי מוטעה;
- המנגנון הראוי לבירור טענות בדבר הרשעות שווא, והכלים שיש לפתח לאיתור הרשעות שווא ותיקונן.
ביום 2.9.19 פורסם החלק הראשון בדוח הוועדה הציבורית; ונראה שהדברים הולכים להשתנות...
[למאמרה של ד"ר חגית לרנאו: 'עדויות ראייה שגויות וזיהוי מוטעה', לחצו כאן] [לדוח המלא של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן, לחצו כאן]
