[בתמונה: השריפה במפעל שמן במבט מהכרמל. התמונה: דוברות כיבוי והצלה]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.
* * *
השרפה שפרצה בתחילת ספטמבר 2019 במפעל שמן במפרץ חיפה, היא רק דוגמית למה שעלול להתרחש בעימות עם החיזבאללה:
בעקבות האירוע נסגר שער הכניסה לנמל חיפה. כביש 22 - ממחלף חירם לכיוון רחוב אופיר בחיפה, שהוא עורק מרכזי, שמחבר בין חיפה לקריות - נחסם לתנועה.
כוחות ההצלה הבהירו כי מדובר באירוע בקנה מידה גדול מאוד, שעל מנת להתגבר עליו, נדרש סיוע של כוחות כיבוי ממחוזות מרכז וצפון. כרגע פועלים בזירה 18 רכבי כיבוי, כאשר לבד ממאמצי הפינוי בוצע גם פינוי למפעלים שבסמוך למפעל שמן; ועוד לא דיברנו על זיהום האוויר בחיפה ובקריות...
כל זה מתאונה אחת בודדת. תחשבו על מטחי רקטות וטילים על מפרץ חיפה, ועל תוצאותיהם: אלפי קרבנות; 'סופת אש', שאוחזת באזור ימים ומכלה הכל, ללא יכולת לכבותה; אזור אסון שדורש טיהור רב-שנתי; שכונות שלמות שננטשו מתושביהן...
[למאמר: 'סופת אש - גיהינום הלכה למעשה...' לחצו כאן]
[לכתבה המלאה של דניאל סיריוטי ב'ישראל היום', לחצו כאן]
כבר לפני יותר מ-40 שנה - עוד בטרם היו באזור טילי תקיפה, וגם לא טילי יירוט - היה ברור כי:
- האיום העתידי על ישראל הוא טילי תקיפה; ומדינות העימות יצטיידו בהם בכמויות הולכות וגדלות.
- טילים אלה יהפכו במהלך השנים למדויקים; ולבעלי יכולת תמרון.
- טילי יירוט לא יהוו פתרון לאיומים של מסות של טילים, ולו משיקולים כלכליים, ללא תלות בתחכום הטכנולוגי.
[בתמונה: כוחות הכיבוי בפעולה. על שריפה אחת הם השתלטו לבסוף. במצב של 'סופת אש', הם בכלל לא יוכלו לגשת... התמונה: נציבות כיבוי והצלה]
מערכת הביטחון התעלמה, מסיבותיה, במהלך השנים מניתוח מקצועי זה; והשקיעה מיליארדים בטילי יירוט, שמגבלותיהם היו ידועים מראש. עכשיו נמצאת ישראל חסרת אונים מול ארגון קיקיוני כמו החמאס, שעושה לנו בית ספר עם העפיפונים; ומול החיזבאללה, שיכול - מתי שמתחשק לו - לגרום לנו נזקים בלתי נסבלים, עם מסות הטילים שברשותו. הניסיונות למנוע מהחיזבאללה לשדרג את דיוק הטילים, הם חסרי סיכוי.
