פנחס יחזקאלי: חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים

תקציר: אחת ההשפעות המרתקות של המורכבות על האסטרטגיה, באה לידי ביטוי בכלל, שאלה שניצחו עבורך את המלחמות הקודמות; עלולים להיות הגורם לתבוסתך במלחמה הבאה… בצה"ל זהו חיל האוויר ומעמד הטייסים, המסכל כל צמיחה של מתחרה פוטנציאלי בסולם העוצמה הצה"לי; מדכא את התפתחותם של חילות היבשה, ובעיקר, מסכל הקמת חיל טילי תקיפה גדול ומרתיע.

[בתמונה: חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
[המחבר: ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה]

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

לשפשף את העיניים ולא להאמין: "בעקבות לקחי מלחמת 'חרבות ברזל' החליטה הצמרת הביטחונית להגדיל עוד את צי המטוסים המאוישים, ולרכוש עוד מסוקי קרב (על מערכי האחזקה היקרים שלהם שמעמיקים תלות בארה"ב), וזאת בעידן של מל"טים וטילים מדויקים...

האם אלה לקחי מלחמת חרבות ברזל? באמת? האם אלה לקחי מלחמת אוקראינה?  איך נשאבת ישראל שוב ושוב לתוך קונספציה,שזוללת תקציבי עתק מתוך הון שהולך ומתדלדל, והחותרת תחת סיכויי הישרדותה בג'ונגל המזרח תיכוני?

את התשובה יש לחפש באחת ההשפעות המרתקות של המורכבות על האסטרטגיה: מערכת מורכבת נוטה למהפכים, ואלה שניצחו עבורך את המלחמות הקודמות (במקרה שלנו, הפעם האחרונה שניצחו הייתה ב- 1967...); עלולים להיות הגורם לתבוסתך במלחמה הבאה.

[בכרזה: אלה לקחי המלחמה?? באמת? הכרזה: ייצור ידע]

בין אריסטוקרטיה לאוליגרכיה ארגונית

לכלל הזה - שאלה שניצחו עבורך את המלחמות הקודמות עלולים להיות הגורם לתבוסתך במלחמה הבאה - יש גם הסבר בתורת הארגון, בהבדלים שבין אריסטוקרטיה לאוליגרכיה ארגונית:

אריסטוקרטיה ארגונית (Organizational Aristocracy) היא הקבוצה השלטת בארגון. היא אמורה לבוא מתוך מחלקות הליבה העיקריות של הארגון. משמע, אותן מחלקות שמשיגות ישירות את מטרותיו, יותר מהאחרות. שליטת האריסטוקרטיה מתבטאת, לא רק בתהליכי קבלת ההחלטות ובהקצאות התקציביות, אלא גם באידאולוגיה השלטת בארגון ובתפיסות ההפעלה שלו.

הבעיה היא ששום דבר לא עוצר את הזמן; וככל שמעמדה מתחזק, האריסטוקרטיה הארגונית עוברת, עם הזמן, תהליכי ניוון וסטגנציה והופכת לאוליגרכיה. הסיבה לכך היא שהאופוזיציה נעלמת: הדגש במינויים הוא תמיד על 'נאמני השיטה הקיימת'. ואין יותר מתריעים, שהנסיבות משתנות; ואין מאתגרים לדעת הרוב שנהפכת ל'קיר בטון', מוצק ובלתי ניתן לערעור. כשהנסיבות משתנות, האריסטוקרטיה אינה מבחינה בכך. היא עוסקת, יותר ויותר, בביצור מעמדה ופחות בטובת הארגון; והיא מונעת מהארגון להתפתח לכיוונים שעלולים לסכן את שליטתה בעוצמה הארגונית.

בצה"ל שולטת ללא מיצרים אוליגרכיה ארגונית שעבר זמנה: חיל האוויר והפרדיגמות שהוא מחזיק בהן. אם נחדד, ניתן לכנות את האליטה הזו: מעמד הטייסים:

על הרקע הזה ניתן להבין תהליכים שונים המתרחשים בתוך צה"ל, כגון:

  • המאבק של חיל האוויר לדיכוי הטילאות בצה"ל;
  • שאיבת התקציבים וניוון מערך היבשה, מעשית וקונספטואלית;
  • המאבק למנוע את התפתחות חיל הים (הצוללות) לחיל אסטרטגי;
  • וכמובן, המעורבות בפוליטיקה, דרך אנשי המילואים של החיל.

ניתן לזהות מעמדות גם בתוך חיל האוויר ודיכוי של גורמים מתחרים פוטנציאליים למעמד הטייסים, בתוכו, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד.

[בסרטון: צוות הוואי של חיל האוויר: הטובות לטייסים]

מי שמחפש את השפעת עוצמתו של חיל האוויר, יכול למצוא אותה בוועדת אגרנט

כששואלים על מחדל יום הכיפורים מצביעים מיד על האלוף אלי זעירא ועל המודיעין, רק שזהו נרטיב שתול. האמת שונה לחלוטין והאשם העיקרי היה חיל האוויר. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, לא היה חיל שהושקע בו כל כך הרבה כמו חיל האוויר, והחיל הזה, בגלל טעויות של ראשו, האלוף בני פלד ז"ל, הכזיב בגדול! (הטעויות הללו מזכירות את טעויותיו של האדמירל צ'ואיצ'י נגומו שחרצו את גורל קרב מידווי, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

קראתם על זה בוועדת אגרנט? ממש לא. היא גם לא הציעה סנקציות אישיות נגד איש ממפקדיו, שתרמו תרומה משמעותית להשתרשות הקונספציה, לפיה המצרים לא ייצאו למלחמה עד שלא יצטיידו במטוסי תקיפה ארוכי טווח ובטילי קרקע-קרקע ויפתחו יכולות הרתעה מול חיל האוויר. אציע לכם תזה: וועדות חקירה בדרך כלל מתמנות, כשהמסקנות מתוות מראש, דרך אופן הבחירה של חבריהן, בידי בעלי העוצמה (אבל גם זה נושא למאמר אחר...).

ועדת אגרנט הקדישה לחיל האוויר לא יותר מחמישה עמודים ומחצה. האלוף עמוס ידלין כתב על כך כי "אותה ועדה - שניתחה ביסודיות כה רבה,  ותיעדה בפירוט כה רב, על פני למעלה מ-1000 עמודים, את הערכות המצב של אגף המודיעין ושל ועדות השרים והממשלה, את שהתרחש ביבשה בשמונה באוקטובר, ואת קורותיהם של מפקדי גדודים ומפקדי פלוגות - עסקה מעט מאד בחיל האוויר, וגם אז בעיקר בהקשר לכוחות היבשה" (המקור: חומרי המכללה לביטחון לאומי).

חיל הטילים האבוד של מדינת ישראל

אביגדור ליברמן היה בין הפיקחים בשרי הביטחון. העובדה שלא נשא איתו 'מטען גנטי של בכיר בצה"ל', אפשרה לו חשיבה מחוץ לקונספציה. ב־4 בינואר 2018, בדיון בלשכת שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, בקריה בתל אביב, כפה השר על צה"ל, בניגוד לרצונו הנחיה להקים מערך טילים במסגרת צבא היבשה (ולא חיל האוויר, ובצדק, כי החיל לא היה מאפשר את התפתחותו...) (פישמן, 2018).

דובר על כך שבחיל הזה "טמונים זרעי המהפכה הבאה בתורת הלחימה של צה"ל". הכוונה הייתה לבנות מערך אפקטיבי של טילי קרקע־קרקע (טק"ק) לטווח בינוני כבר בתוכנית העבודה של הצבא, שמסתיימת ב־2020. ולפני שמישהו יתחרט, שר הביטחון הזדרז לאשר לפרויקט, כמנה ראשונה, סכום של כחצי מיליארד שקל מתוך תקציב הביטחון (פישמן, 2018).

אז הוקם חיל טילים? הצחקתם! הפוליטיקאי האחרון שהצליח (במאמץ רב, ותוך הפעלת כוח וניצול מעמדו האייקוני בצה"ל) לכפות את רתונו על מערכת הביטחון, היה אריק שרון. מאז, לא הצליח איש לכפות על המערכת את רצונו! 
[בתמונה: אז יהיה חיל טילים? הצחקתם... לכתבה המלאה של אלכס פישמן בידיעות אחרונות, לחצו כאן]
[בתמונה: אז יהיה חיל טילים? הצחקתם... לכתבה המלאה של אלכס פישמן בידיעות אחרונות, לחצו כאן]

האם צריך חיל טילים? ברור! עוד ב'מלחמה הקרה' היה ברור, שעתיד המלחמה נמצא בטילים ולא במטוסים; וכי התפתחותם של אלה - עד להשגת יתרון על המטוס - היא רק עניין של זמן. די ללמוד את משבר קובה, בסוף שנת 1962; כדי להבין איך הרגישה מדינה, שטילים מוצבים על מפתנה ממש, מול מרכזי האוכלוסייה שלה...

זה אגב, בדיוק המצב שבו אנו נמצאים, וממש לא צריך, לצורך כך, נשק אטומי. כפי שכתב מיודענו, ד"ר אלי מירון, "מי צריך פצצת אטום כשיש 135,000 רקטות קצרות טווח ו- 14,000 רקטות כבדות וטילים ארוכי טווח, המכוונים לעבר מדינתך, תשתיותיך, מתקניך החיוניים, ומרכזי הסחר והאוכלוסייה שלך?

לכן מנהיגים מרחיקי ראות הבינו כבר מזמן שנושא הטילאות התאים מאוד למאפייניה של מדינת ישראל ולצורך שלה בהרתעה אפקטיבית. עוד ב- 1959 הציע יגאל אלון, בספרו "מסך של חול" (ראו תמונת הכריכה למטה), להשתית את מערך ההרתעה הישראלי על טילאות; וידע למה...

"ב- 1973 (מלחמת יום הכיפורים) כופף הטיל את זנב המטוס" כדברי עזר ויצמן. אבל חיל האוויר הצליח למחוק את טראומת המלחמה ההיא במלחמת שלום הגליל.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יגאל אלון, "מסך של חול", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ב- 1959 וב- 1968. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יגאל אלון, "מסך של חול", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ב- 1959 וב- 1968. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: אז יהיה חיל טילים? הצחקתם... לכתבה המלאה של אלכס פישמן בידיעות אחרונות, לחצו כאן]
[בתמונה: אז יהיה חיל טילים? הצחקתם... לכתבה המלאה של אלכס פישמן בידיעות אחרונות, לחצו כאן]

בוטח בלקחיו ממלחמת יום הכיפורים, נערך הצבא הסורי בלבנון עם מערך מעובה של סוללות נ"מ שכללו טילי קרקע-אוויר מדגמי SA-2,‏ SA-3,‏ SA-6 ו-SA-8 לצד תותחי ZSU-23-4 שילקה שנועדו להגן על הסוללות מפני ייעפי תקיפה נמוכים. חיל האוויר הישראלי - שהתכונן היטב לאיום זה, ונעזר בטכנולוגיה מתקדמת של פצצות 'חכמות' - יצא במבצע ערצב 19 והשמיד את רובן; אבל הפיק מכך את הלקח הלא הנכון.

דווקא קברניטיו - שנכוו במלחמת יום הכיפורים - היו צריכים להבין שבכל הנוגע לטילים, הכמות יכולה לפצות במידה מסוימת על האיכות - בוודאי בירי לריכוזי אוכלוסיה - ושזה רק עניין של זמן עד ש'טכנולוגיית הדיוק' תגיע גם לטילים (והיא הגיעה...); ואז, הקערה תתהפך שוב.

הטילים חזרו לכותרות במה שכונה, משבר הטילים עם סוריה במאי 1986, כשישראל הייתה שוב על סף מלחמה, עמדה ברית המועצות לספק טילים מתקדמים, אס.אס 21 ואס.אס.23 לסוריה, מה שהלהיט עוד יותר את המתיחות; אבל גם אז הלקח לא הופק!

גם העובדה - שמדינות המעגל השני החלו להצטייד  בשנות ה-80 של המאה הקודמת בטילי קרקע-קרקע בליסטיים לטווח קצר, המונעים בדלק נוזלי (טילי סקאד SS-1) לא 'הוריד את האסימון' למקבלי ההחלטות...

ואז במלחמת המפרץ, הותקפה ישראל, מבלי שיהיה בידה נשק אסטרטגי המאפשר מענה. יממה לאחר פתיחת מבצע סופה במדבר - בלילה שבין 17 ל-18 בינואר 1991 - הותקפו ריכוזי האוכלוסייה האזרחית ישראל 19 פעם, ב- 39-38 טילי סקאד בעלי ראש נפץ קונבנציונלי, ששוגרו ממערב עיראק. התקפות אלה נמשכו עד תום המלחמה.

טראומת חוסר האונים במלחמת המפרץ הייתה צריכה ליצור מהפך אצל מקבלי ההזדמנות; ואז - כמו באגדות סנטה קלאוס - קריסת ברית המועצות הייתה הזדמנות פז לרכוש בפרוטות את טילי הסקאד - שעמדו והחלידו כאבן שאין לה הופכין - ללמוד אותם ולשדרג בהתאמה; וליצור חיל טילים אסטרטגי יש מאין... (מי שעשה את זה אגב, זה תעשיות הנשק הישראליות שהבינו שהעתיד טמון בטילים ומוכרות טילים כאלה - נוסח טילי ה'אקסטרה' של תע"ש - לגורמי חוץ, אבל לא לצה"ל. זאת למרות, שהוא נזקק להם כיום, הרבה יותר מחילות אחרים...

[מאמר זה, אגב, לא מתייחס לסוגיית טילי 'יריחו', שהיא (לפי פרסומים זרים) נושא נפרד ושונה במטרותיו].

[בסרטון: טילי ה'אקסטרה' של תע"ש]

מסכלים מתחרים ובונים עוצמה

אבל כל רעיון דוגמת עשיית השימוש בסקאדים לרכישת זרוע אסטרטגית, סוכל בתקיפות על ידי האוליגרכיה השלטת. חייל כזה עלול לקחת את הבכורה ואת העוצמה מחיל האוויר. לכן הוא לא הוקם ולא יהיה. 

בינתיים עשה חיל האוויר צעד נוסף לביצוע מערך הטייסים כמערך העוצמתי בצה"ל: הוא הצליח להעביר את ההחלטה לרכוש עשרות מטוסי F-35 בסכומי עתק (בעלות של כ- 90 מליון $ למטוס). במלחמה שבה - על פי ההערכות - יוטלו על ישראל כאלפיים טילים מידי יום, יש סיכוי טוב שמטוסים רבים יפגעו על הקרקע; ושהירי הבלתי נפסק על שדות התעופה הצבאיים ימנע מהם להתרומם לאוויר...

אפשר לומר היום, במידה רבה של ביטחון, שרכישת כמות מטוסים כזו, יותר משהיא תורמת לביטחון הלאומי של ישראל; היא מסכלת את יצירתו של חיל טילים אפקטיבי המצויד בכמויות רבות של טילי תקיפה; אבל מבטיחה את מעמד הטייסים כגורם מכריע בסולם העוצמה הישראלי, לשנים רבות.

כתב על כך דן רוגל - מבכירי תעשיית פיתוח הנשק בישראל, רפא"ל ותע"ש, שזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל - ביוני 2023: "ישראל היא מעצמה עולמית בפתוח וייצור של טילים משוכללים. הכי שיש. חוץ מארה"ב, אין כנראה לאף מדינה בעולם את היכולות שיש לנו לפתח כל טיל שנרצה. אנחנו מוכרים טילים לכל העולם. יש לנו טילים מוכחים נגד כל דבר – נגד מטוסים, טנקים, ספינות, ביצורים... משגרים את הטילים שלנו מכל דבר שזז – מטוסים, מסוקים, ספינות, רכבים, טנקים, חיילים... יש לטילים שלנו דיוק מדהים על ידי שימוש בסנסורים המיישמים את חוקי הפיסיקה הכי מתקדמים. יש לנו מספר תעשיות ענקיות שיודעות לעשות את כל זה – רפאל, תעא, אלביט, תע"ש.... יש לנו את כל התשתיות, הן לפתוח והן לייצור." [למאמרו של דן רוגל: 'חיל האוויר שלנו ואיום הרקטות והטילים של חיזבאללה', לחצו כאן]

אבל, למי זה עוזר?

[בתמונה: קריקטורה צרפתית הממחישה את משמעותה של אוליגרכיה: בני המעמד השלישי נושאים על גבם את האצולה והכמורה. תחשבו על מצב חילות היבשה ותבינו... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: קריקטורה צרפתית הממחישה את משמעותה של אוליגרכיה: בני המעמד השלישי נושאים על גבם את האצולה והכמורה. תחשבו על מצב חילות היבשה ותבינו... התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “פנחס יחזקאלי: חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *