[בתמונה למעלה: מקארתור ואייזנהאוור - שני מצביאים כל כך שונים באופיים ובשיטות הפיקוד שלהם, שצמחו באותה ערוגה ממש. אין נוסחה למציאת מפקדים טובים לימי מלחמה... שתי התמונות הן נחלת הכלל]

[לפרקים נוספים בספרו של האלוף יעקב עמידרור: 'הרהורים על צבא וביטחון'] [להורדת עותק חינמי של הספר לחץ כאן: יעקב עמידרור - הרהורים על צבא וביטחון] [לקובץ המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 2 באוגוסט 2021

אלוף במיל', יעקב עמידרור כיהן, בין היתר, כראש המטה לביטחון לאומי, מפקד המכללות הצבאיות, ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומזכיר צבאי לשר הביטחון. כיום, הוא משמש כעמית בכיר במכון ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

 [תמונתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ira Abramov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

המאמר הזה מהווה פרק מספרו של יעקב עמידרור, הרהורים על צבא וביטחון, שראה אור בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, בינואר 2002 (ראו תמונת כריכה למטה משמאל).

העובדה, שהדברים נכתבו בעיצומו של המאבק המזוין עם הפלסטינים בתחילת המילניום, נותן לדברים פרספקטיבה מיוחדת...

*  *  *

נראה שנושא המנהיגות לא ימוצה לעולם. אין כנראה דרך טובה להגדיר את המנהיג הצבאי מראש, כך שאמנם ביום פקודה נוכל לוודא, שהמפקדים הטובים והמתאימים ביותר יוליכו את הגייסות למלחמה.

האמריקאים ניסו, לאחר מלחמת העולם השנייה, לנצל את הידע, שרכש הצבא הגרמני במלחמה; ובין השאר, הזמינו גנרלים בוגרי המלחמה מהצד הגרמני לסימפוזיונים על בעיות קרב. אין ספק שניסיון קרבי ניתן להעביר; והאמריקאים הרוויחו הבנה טובה יותר מדיונים וממשחקי מלחמה, שהשתתפו בהם סוסי קרבות וותיקים.

[לקובץ המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: גנרל ג'ורג' פטון... על סמך חיי השגרה אין אפשרות לדעת מי יתגלה כמנהיג בשדה הקרב בעת לחימה. לכן, אין טעם לאתר מנהיגים כאלה, ויש להסתפק בטיפוח הרמה המקצועית. התמונה היא צילום מסך]

אבל האמריקאים רצו יותר מכך. הם ביקשו מהגרמנים לתאר את השיטה, שלפיה בחרו בימי שלום את המפקדים הנכונים למלחמה. הגרמנים הסבירו, שאין שום שיטה היכולה להבטיח הצלחה מעין זאת. הם למדו, בדרך הקשה, כי מפקדים טובים צומחים במסה ומעש ואינם נבחרים מראש.

מלימוד העבר מסתבר אמנם שאין הגדרה ואין שיטה. מפקד יכול להיות אדם רגיש וטוב לב, אבל גם רשע מרושע, טיפוס של מורה הרואה צורך ללמד ולהסביר, כמו גם מתנשא יהיר ומבודד. כל מי שינסה למצוא תכונות משותפות לגדולי המצביאים בהיסטוריה הרחוקה, מן הסתם יצליח בכך, משום שעל אלכסנדר הגדול חניבעל ונפוליאון, כמו גם על משה רבנו ועל יהושע בן-נון אפשר לומר הכל.

[משמאל: כריכת הספר: 'הרהורים על צבא וביטחון' לאלוף במילואים יעקב עמידרור, שראה אור בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, בינואר 2002]

אבל, כשעוסקים במנהיגות בדורות האחרונים העניין מסתבך מעט, שכן מונטגומרי היה טיפוס שונה מסלים, ופטון מברדלי, גודריאן מרומל ושניהם מפון מאנשטיין. לא היה כנראה שום דבר משותף באישיותם של איזנהאור ומק-ארתור (ראו תמונה בראש המאמר); ולא בכדי השוויתי בין מפקדים מאותה אומה.

האם בישראל המצב שונה? האמנם רב הדמיון בין המצביאים שהנהיגו את צה"ל בשנות ה - 60 המפוארות? מה משותף לאלופים טל, ויצמן ושרון ולמפקדם, הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין? מדובר אמנם בבני אותה תקופה, שגדלו באותה חברה קטנה, הכירו האחד את השני; אך, האמנם יש להם אישיות דומה? האמנם היה משה דיין בעל קווי אופי ואישיות דומים לאלה של יגאל ידין? ושניהם היו רמטכ"לים באותו צבא באותו עשור שנים, ושניהם ניהלו מלחמות באותה סביבה אסטרטגית ובמערכות ביטחון לאומי דומות!

[להורדת עותק חינמי של הספר לחץ כאן: יעקב עמידרור - הרהורים על צבא וביטחון] [לאוסף פרקי החוברת: משה דיין - בין אסטרטג למדינאי, לחצו כאן]

[בתמונה: האמנם היה דיין (משמאל) בעל קווי אופי ואישיות דומים לאלה של יגאל ידין (מימין)? ושניהם היו רמטכ"לים באותו צבא באותו עשור שנים, ושניהם ניהלו מלחמות באותה סביבה אסטרטגית ובמערכות ביטחון לאומי דומות! מקור שתי התמונות: ארכיון צה"ל]

זאת ועוד, האמנם נכון להגדיר תכונות מנהיגות צבאית למפקד כתה, למפקד אוגדה ולאלוף פיקוד באותם מונחים ובאותה דרך? אנו משתבחים בכך, שאין אצלנו אקדמיות לקצינים, והמפקדים צומחים מלמטה. האם לא ייתכן שכך אנו מאבדים את מי שיכול היה להיות מק-ארתור או פטון, סלים או מונטגומרי, אבל נשר בדרך, כי היה חייל גרוע כטוראי ואפילו, רחמנא לצלן, כמפקד כתה וכמפקד מחלקה?

הגישה הכוללנית, המנסה להצביע על תכונות אוניברסליות לכל הרמות ובכל המצבים, מובטח לה, כי תיכשל (האמנם אין הבדל בין אלוף שבונה את הכוח לבין אלוף שמפעיל את הכוח? האם משניהם נדרשות תכונות זהות?).

עם זאת, אין להרים ידיים. הרי הגרמנים בכל זאת הצליחו, כפי שכתב לידל-הארט[1], לבנות את המפקדים הטובים בהיסטוריה הצבאית.

לדעתי, הסוד טמון בכך שנפסיק לחפש הגדרות למנהיגות ונתרכז בבניית מערכת, שתיתן גם בידי מי שאינו אלכסנדר מוקדון או נפוליון את האפשרות ללמוד את המקצוע. אפילו אלה השקיעו בכך המון זמן, והרי רובנו אינו מגיע לקרסוליהם.

יותר מכך, עלינו להתרכז בשיטה שתבטיח, שבצבא תמוצה יכולתו של הכוח הלוחם, לא בזכות גאוניותו של מפקד בודד, אלא עקב יכולתה המשותפת של המפקדה שבראשה הוא עומד. מערכות פיקוד ושליטה נכונות הן הדרך להשפיע על איכות הפיקוד, וככל שהרמה גבוהה יותר, עולה חשיבותה של המפקדה. אם יבוא הגאון, המפקדה לא תפריע לו.

[תמונתו של בזיל לידל הארט משמאל היא נחלת הכלל]

עם זאת, מובן שאסור לוותר על איכות המפקדים. זה התחום שבו יש להשקיע, ויפה שעה אחת קודם. שם נשיג את הרווח הגדול ביותר בהשקעה הכספית הקטנה ביותר. לא באיתור המנהיגות אלא בטיפוח המפקדים, ועניין זה ראוי לדיון בפני עצמו.

[בתמונה: הסוד טמון בכך שנפסיק לחפש הגדרות למנהיגות ונתרכז בבניית מערכת, שתיתן גם בידי מי שאינו אלכסנדר מוקדון או נפוליון את האפשרות ללמוד את המקצוע... נפוליאון סוקר את המשמר הקיסרי ערב קרב יינה ב- 1906... המלחמה המודרנית החלה עם נפוליאון, והשתנתה מאוד ככל שהשתנתה הטכנולוגיה... התמונה היא נחלת הכלל]

[לפרקים נוספים בספרו של האלוף יעקב עמידרור: 'הרהורים על צבא וביטחון'] [להורדת עותק חינמי של הספר לחץ כאן: יעקב עמידרור - הרהורים על צבא וביטחון] [לקובץ המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1]   ראה: לידל הארט ב' ה' (1986), בסיום ספרו, הצד השני של הגבעה, מערכות.

• גדעון טרן (2019), משה דיין – בין אסטרטג למדינאי, ייצור ידע, 8/5/19.