[בתמונה: 'משחקי חתול ועכבר' בין אלה המצויים בתווך הקרקעי, לבין אלה שינסו לאתגר אותו מלמטה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן]

"הגישה העקיפה חיונית להשגת הניצחון" ~ סון טסו

המאמר עודכן ב- 25 בינואר 2022

המחבר, אינג' יהודה כפיר, הוא מהנדס אזרחי, מנהל פרויקטי בנייה ותשתיות ובעברו קצין בינוי מבצעי, קצין מודיעין שדה ושטח ולוחם בסיירת גבעתי.

כל מי שמעוניין לעקוב אחר ההתפתחויות והפרסומים בנושא מוזמן להירשם לקבוצת הפייסבוק: "מוצאים פתרונות למנהרות!!!".

זהו מאמר שלישי בסדרה של מאמרים בתחום הלוחמה התת- קרקעית.

• למאמר הראשון, חזון הלוחמה התת-קרקעית – פתיח, לחצו כאן.
• למאמר השני: קרב איוו ג’ימה – קרב הגנה תת-קרקעי, לחצו כאן.
• למאמר השלישי: מנהרות תופת ומנהרות תקיפה, לחצו כאן.
• למאמר הרביעי: השימוש בתווך התת קרקעי בשטחים עירוניים, לחצו כאן.

*  *  *

העימות המוגבל לא נכנס לקטגוריה של לחימה קלאסית אך הוא זוכה לעיקר תשומת הלב, בשל הקושי הרב הקיים לצבאות מערבים בלחימה מאין זו.

בזמן כיבוש ממושך בשטח המכיל אוכלוסייה עוינת, צבא מוצא עצמו מבצע משימות שיטור תוך כדי מגע עם אוכלוסייה,  שברובה אינה פועלת בצורה אקטיבית נגדו; אך המיעוט האקטיבי נטמע בתוך האוכלוסייה; ובכך, מאפשר לתוקף להגיע למגע ולנתק מגע מבלי להיחשף.

לצה"ל ניסיון רב בשליטה בשטחים כאלו; ואף זכה להצלחות רבות, אך הקושי עדין קיים, ובזמנים ובאזורים מסוימים, לא ניתן להגיע לשליטה מלאה בשטח לאורך זמן.

השליטה בשטח ובאוכלוסיה עוינת, מושגת ע"י מתחמים מוגנים הנמצאים בשטחי מפתח; שליטה בצמתים מרכזיים; מחסומים ומודיעין שטח, המאפשרים הגעה לגורמים עוינים. הימצאות שכזו בשטח מחייבת כמות גדולה של כוחות, ה"נשאבים" למשימות הבט"ש. לכל שטח מפתח ומחנה צבאי יש לספק צירי גישה ואספקה בטוחים; ולצורך כך, נדרשים עוד כוחות, ששולטים על עוד שטחי מפתח וצירי גישה, וחוזר חלילה. מצב כזה יוצר מעין "ביצה" שבה הצבא נשאב לנטל הבט"ש; ונשחק במשימות שיטור, תוך כדי נפגעים, רבים בעיקר לאורך צירי הגישה והאספקה.

ניתן לייצר מודל כיבוש אחר, על ידי יצירת מעברים תת קרקעים ומוגנים, בין שיטחנו לאזורי מפתח בשטחים הכבושים; ובינם לבין עצמם. במצב החדש הזה,  לא יהיה צורך יותר בתנועה מנהלתית של כוחות ואספקה בתוך השטח העוין. התנועה כולה תתבצע בצירים נסתרים ומוגנים מתחת לפני השטח. כתוצאה מכך, כמות הכוחות שתידרש לשליטה, תקטן בצורה משמעותית; וכך גם כמות הנפגעים.

[בתמונה: השימוש בתווך התת קרקעי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]

באותם שטחי מפתח - הקיימים בתוך השטח הכבוש - יוקמו מתחמים מוגנים ומבוצרים, שיגנו על הכוחות; ויאפשרו שיגרת חיים ללוחמים. תנועה מחוץ למתחמים אלו תתבצע רק לצרכים מבצעים; תוך כדי גיבוי מודיעין מקסימלי.

ניתן ליצור רשת מנהרות תת קרקעית מאובטחת ומעברים מוגנים להגעה בצירים נסתרים לנקודות שונות בשטח; ובכך, להפתיע את ארגוני ההתנגדות פעם אחר פעם. דרך המנהרות יוכנסו אספקה וציוד כמו גם לוחמים ורק"מ בצורה חשאית; כך שהאויב לא יוכל לדעת על תגבורים או הערכות מיוחדת.

אין ספק כי ההשקעה בתשתית הינה גדולה; אך החלופה של השקעת כוחות רבים, כמות נפגעים רבה ושחיקת הכוחות יקרה אף יותר.

די עם ניזכר - בשנים בהם שלטנו בגזרה קטנה כדרום לבנון או ברצועת עזה; ובהשלכות הביטחוניות, המורליות, הכלכליות והמדיניות למדינת ישראל - כדי להבין את היתרון העצום של שימוש בתווך זה, המאפשר מגע של צבא מול אזרחים, רק בזמן ובמקום המתאימים לכוח התוקף.

עדות לכך ניתן לראות בעדויות של החיילים האמריקאים - שנלחמו בעיראק - שהנשק האפקטיבי ביותר שלהם היה מחסומי ואלמנטי הבטון (Spencer, 2016).

את הצירים התת קרקעים ניתן לבנות ע"י מכונות חפירה הנשלטות מרחוק ובכך להימנע ממגע עם האוכלוסייה העוינת, תוך כדי הימנעות מפגיעה במבנים ושיגרת חיים מעל לפני השטח. את המערכת התת קרקעית ניתן לאבטח ע"י חישנים ורובוטים; אשר יתריעו על כל חדירה או נגיעה בצינורות והמובלים (גולן, 2019):

[לכתבה המלאה של אסף גולן ב'ישראל היום', לחצו כאן]

מערכת כזו לא קיימת היום כמו גם יכולות חפירה בשליטה מרחוק למרחקים ארוכים, אך הטכנולוגיה הבסיסית קיימת. האתגר בפיתוח מערכת כזו שהינה שלב נוסף לקראת יכולת תנועה במהירות גבוהה לכוחות לוחמים, בזמן קרב התקפה.

מדוע אין אנו בונים מערכת מנהרות אשר יאפשרו ללוחמינו להגיע בחשאיות ובהפתעה לרחובות הערים עזה, רפיח, שכם,  רמאללה, בית לחם וכדומה? מדוע לא לבנות מנהרות, אשר יובילו את הכוחות עד לליטני בצפון, תוך כדי עקיפת מערכי ההגנה של החיזבאללה?

ההגעה אל היעד באמצעות מנהרות היא לרוב חשאית לחלוטין ובטוחה הרבה יותר מכל דרך הגעה אחרת. אולם לרוב, לא יהיה אפילו צורך לחפור מנהרות; שכן, ניתן יהיה להשתמש ברשת המנהרות הקיימת, המשמשת את מערכות המים, הביוב, החשמל והטלפון.

זה גם המקום לציין, שגורם עוין - החודר למערכות התשתית האלה - יכול שלא לראות בהן לא רק אמצעי להגעה אל היעד אלא יעד בפני עצמו. למשל יצירת קצר חשמלי במערכות תשתית תת קרקעיות עלולה להיות קטלנית לא פחות משיגור טיל אל חלון בית...

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• John Spencer (2016),THE MOST EFFECTIVE WEAPON ON THE MODERN BATTLEFIELD IS CONCRETE, November 14, 2016
• אסף גולן (2019), מטפס על מכשולים ומתחזק מנהרות: הכירו את ה"כלברובוט", ישראל היום, 11/2/19.