אלי עובדיה: (כמעט) הכל על ג'וחא

[תמונתו של ג'וחא נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי غير معروف. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מבוא

סיפורי ג'וחא הם סיפורי עם. משמע, יש להם שלושה מאפיינים עיקריים:

  1. ראשיתם בסיפור שבעל פה;
  2. הם עוברים מדור לדור, ומחברה לחברה;
  3. יש לו מספר גרסאות.

סיפורי העם הללו שוזרים מציאות ודמיון, טוב ורע עושר ועוני, תום ואכזריות...

ג'וחא (جُحا) הוא דמות הומוריסטית - של מעין שוטה עם מוסר השכל, שסביבו נרקמות בדיחות - המופיעה בסיפורי העם ובפולקלור של רוב ארצות העולם המוסלמי: במזרח הקרוב במרכז אסיה, בקווקז, בחבל הבלקן וגם באירופה. 

דמות כזו אינה אופיינית רק לפולקלור של העולם המוסלמי. היא קיימת כמעט בכל תרבות, ומשתנה באופן ייחודי על פי ההקשר והסביבה. כך למשל, בסיפורים תורכיים - משלהי ימי הביניים - מופיעה דמות ששמה נאסר א-דין הוג'ה, המזכירה מאוד את דמותו של ג'וחה.

דמותו של ג'וחא נפוצה גם בכל מרכזי הפזורה של היהודים, יוצאי ספרד, במרחב התרבות העות'מאני; וסיפורי ג'וחה הם ז'אנר בספרות הלאדינו. דמויות דומות קיימות גם בפזורות אחרות. למשל: בקרב יהודי מזרח אירופה (הרשל'ה, מוטק'ה, שייקה פייפר); בקרב עולי אתיופיה (אבא גבר-חנה) וכדומה. 

[תמונתו של ג'וחא נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Nevit Dilmen talk. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מאפיינים

דמותו של ג'וחה היא דמות שיש לה כפל פנים, מבחינת התייחסותה אל הסביבה והתייחסות הסביבה אליה: הוא תעלולן ותחבולן; ועם זה, כסיל ותם; נוכל וגם הגון; רמאי ומרומה; פיקח המהתל באחרים, ושוטה הנופל בכל פח.

ההיגיון של ג'וחה הפוך מזה שלנו. הוא בדרך כלל מבצע משימות כלשונן מתוך כוונה טובה, מבין דברים כפשוטם, אופן הביצוע מחטיא את המטרה ומעורר צחוק. הוא מזהה בעיות במקומות שאדם רגיל לא יראה בעיה ואיננו רואה בעיה במקומות שבהם היא ברורה לעין.

דמותו של ג'וחא מספרת לנו משל ונמשל. היא משתנה מסיפור לסיפור, והוא מופיע לעיתים כצעיר ולעיתים מבוגר; לעיתים כחכם ולעיתים כטיפש; לעיתים נשוי ולעיתים רווק. ג'וחא הוא התגלמות האדם הבינוני. דמותו מייצגת רמאי, שלרוב מרמים אותו; מעין שוטה הכפר - שהוא גם נוכל וגם תמים - שבסופו של דבר נופל בפח שהוא מטמין לאחרים. 

התכונה הבולטת המאפיינת אותו, היא חוסר יכולתו להתחבר עם גורם כלשהו: לא לאנשים, לא לחברה ואפילו לא לחוק, אין לו מחויבות; והמטרה הסופית שלו – להיות חופשי בלי שדבר יעצור אותו, בלי להתחרט, לזרום, להשתנות ולא להרגיש כבול. 

דמות השוטה כדמות מחנכת

דמות השוטה היא לכאורה שטחית, וכל מטרתה לשעשע; אולם, טמון בה רובד נוסף, הבא להעביר מסר חינוכי תלוי תרבות. הדרך ההומוריסטית - המאפיינת אנשים תמים וילדותיים מסוגו - מאפשרת לאדם מין השורה לרצות לקבל את המסר החברתי בהנאה וללמוד את לקחיו.

על כן, אחת הדמויות של ג'וחא מכונה נסראדין מולא (להבדיל מנסראדין אפנדי). מולא הוא תואר כבוד למורה, אולם נסראדין מולא מלמד באמצעות טפשותו; ובכך, מעביר את המסר שאין לקבל את דבריו של מורה בלי בדיקה... (ויקיפדיה: ג'וחא).

מקורות והעשרה

  • ויקיפדיה: ג'וחא.
  • עדינה בר אל (1999), גלגולו של סיפור עממי: אצבעוני יהודי, מעוף ומעשה במכללת אחווה, 5 : ע' 171.
  • תמר אלכסנדר (2006), עיון בסיפור: השער לגן עדן הוא מתחת לרגלי האישה בתוך כוחו של סיפור: ספר היובל לאסע"י, הוצאת אוניברסיטת חיפה ארכיון הסיפור העממי ע"ש דב נוי, ע' 433.
  • אריאלה קרסני, (2009), חכמת השוטים : חכמי חכם אל מול חכמי גוטהאם, שאנן: שנתון המכללה הדתית לחינוך חיפה, 14: ע' 219
  • אלכסנדר ת', פריזר ת' (1999), היצירה העממית, קהילת ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים בתוך: מעשה אהוב וחצי, הוצאת מאגנס, ירושלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *