[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
פארס אלריאטי (ראו תמונה משמאל) הוא איש חינוך בנגב.
* * *
אתחיל מהסוף: השפה והתרבות העברית הם חסמים גדולים ביכולת ההשתלבות של סטודנטים ערבים - שהתחנכו במוסדות חינוך ערביים - במכללות ובאוניברסיטאות בישראל.
כאשר הם מגיעים למוסדות להשכלה גבוהה בישראל, הם סובלים מקשיי שפה עצומים. הבעיה הזו, מטבע הדברים, אקוטית מאוד במדעי החברה; ופחות במדעים המדויקים, שם נזקקים פחות לשפה כדי להפגין יכולת.
תלמידים, שהיו מצוינים בבתי הספר שלהם במקומות יישובם - שם לימדו בערבית - מגיעים לסביבה חדשה ולא מוכרת, שבה הם הופכים לסטודנטים בינוניים; ולפעמים למטה מזה. השפה שונה; והתרבות שונה; קוד ההתנהגות שונה... הכל בעצם, שונה מאוד.
על מנת להבין את המשמעות של שפה זרה ותרבות אחרת, נסו לדמות את ההשתלבות של צעיר ישראלי ששליטתו בשפה לועזית כלשהי אינה טובה, במסגרת לימודית וחברתית בחו"ל. גם אם הוא יודע מספיק מילים כדי להסתדר, לכאורה; קיימות אי הבנות רבות הנובעות מחוסר הבנת התרבות האחרת. משפטים שנשמעים טוב בעברית יכולים לפגוע כשהם מושמעים בלועזית, בחברה זרה; ולהיפך. אמירות מצד הסביבה יכולות ליצור אי הבנות והיפגעויות מיותרות; ועוד לא נגענו בשסע היהודי-ערבי בישראל, שגם לו יש השפעה לא מבוטלת...
קשיי התרבות והשפה משמעותיים עד כדי כך, שהעברית העילגת מרתיעה סטודנטים ערבים מלדבר עם סביבתם. לקושי להבין את החומר הנלמד; נוסף, לעתים, קושי משמעותי אף יותר: לפענח למה המרצה מתכוון. בעוד תלמידים יהודיים עוסקים בהבנה ובליבון החומר, עמיתיהם הבדואים עסוקים באותה עת בניסיונות להבין מילולית את הדברים ולפענח חלק מהמושגים, מעברית לערבית. פעמים רבות הם מתביישים לשאול. לעיתים, הם מאבדים קשר עם הנאמר בכיתה, ומנסים להשלים לאחר מכן. חומרי קריאה בעברית מחייבים את הסטודנט הערבי להשקעה כפולה ומכופלת.
בבחינות, קשיי ניסוח ושגיאות כתיב מקשים על המרצה להבין למה התכוון הסטודנט, והדבר משפיע, בהכרח על הציון. מבחנים המצריכים כתיבה, מחייבים לחשוב בערבית ולתרגם לעברית, תהליך לא פשוט; שמחייב השקעה של זמן עודף, שלא תמיד קיים. מבחנים אמריקניים קשים במיוחד. הם מחייבים התאמה תרבותית, כמו גם הבחנה בין דקויות של שפה; שאינם פשוטים, למי שצריך לתרגם את המשפטים לערבית ולבחור ביניהם.
בכל מגע עם אנשי המנהלה במכללה/באוניברסיטה יחפשו התלמידים הערבים להישען, בראש ובראשונה, על דוברי ערבית. הם כמעט ואינם מדברים עברית בשעורים ובהפסקות; נצמדים, כל העת, לדומים להם; וכך, גם אינם עוברים תהליך הדרגתי אמתי של השתלבות. ככל שעובר הזמן ההפרדה מעמיקה; והשפה - חסם שאמור, עם הזמן, לקטון, מתעצם והולך. זהו מצב של 'סובב ומסובב', שיוצר פיחות בביטחונם העצמי של הסטודנטים, ומשפיע ישירות על יכולתם להצליח!
