[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
מלחמת הטילים השנייה היא המלחמה הבאה (הראשונה הייתה מלחמת לבנון השנייה...). האם ננצח את מלחמה הבאה?
בוודאות, לא ננצח. סביר מאוד שאם לא נפעל נכון, ההרג וההרס שאנחנו עלולים לקבל כאן יהיו גדולים הרבה יותר מאשר במלחמת יום כיפור; זו המלחמה הארורה שאנחנו מציינים כעת 46 שנים להתרחשותה.
הפעם, האסון הזה צפוי להיות חמור הרבה יותר; מאחר והמכה הזו תתרכז בעורף האזרחי.
[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
הסבר
הטילים הם אמצעי הלחימה של 15 השנים האחרונות; ושאותם מפעילים, בהצלחה הולכת וגוברת, האויב האיראני והמליציות שלו; החמאס בעזה; ואחרים.
אנחנו כנראה לא נילחם בעתיד באויב שברשותו צבא חמוש באלפי טנקים, נגמ"שים ותותחים כבדים ובמאות מטוסי קרב. האויב של ימינו - אם וכאשר תתרחש מלחמה כוללת - צפוי לפעול אחרת; והוא גם מצהיר על כך כמעט כל יום: צפוי, שהאויב ישגר - ממקומות מסתור, קרובים ורחוקים - לשטח מדינת ישראל, עשרות אלפי רקטות קלות ורקטות כבדות; ואלפי טילים ארוכי טווח, טילים כבדים. חלקם כבר טילים מדויקים, שפגיעתם היא הקשה ביותר כי היא ודאית, ותהיה על מבנה מטרה מוגדר.
לצערי לא השכלנו (למרות שיכולנו לפתח את הלייזר רב העוצמה, עוד בשנת 2007) לפתח ולהצטייד במענה טכנולוגי יעיל. מענה כזה, שינטרל באמצעות יירוט את הכמות האדירה הזו והאיכות המשתפרת של האיומים הרקטיים.
רבותי, טילים נגד טילים - שאותם כינינו בשמות אקזוטיים, כאלה ואחרים - לא יעזרו כאן. הם לא תוכננו לעמוד בפני מתקפת רקטות וטילים נרחבת מצפון ומדרום. זו המתקפה שסביר שתונחת, במשך ימים רבים, על כל הארץ; לרבות על כל מרכזי האוכלוסייה שלנו והמתקנים החיוניים.
מה לעשות? הרבה, מהר ונחוש...
1, לשפר את מוכנותו וקטלניותו של צבא היבשה שלנו
בעיקר את יכולתו להתמודד עם אלפי טילי הנ"ט, שבהם הצטייד האויב, שחושש רק מדבר אחד: כיבוש שטחים נרחבים בלבנון, שטחים מהם אנחנו מותקפים. זו האופציה ההתקפית היחידה שנותרה לנו. כיבוש, שאנחנו חייבים לבצע; ורק כך ניאלץ את האויב לחדול מהפצצת והחרבת העורף במדינת ישראל.
לצערי אין לבנות על היכולות של חיל האוויר הגדול והיקר שלנו. הוכח, כי למרות ההשקעות האדירות בו והאיכויות המדהימות שלו חיל האוויר לא יוכל לצמצם את קצב השיגורים של הרקטות והטילים למדינת ישראל. כך גם היה בכל המלחמות, מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
גם יכולתו של חיל האוויר לפגוע בחוליות המשגרים מוטלת כעת בספק, מאחר והשיגורים נעשים כעת מבורות ירי, ללא מעורבות אנושית צמודה למשגרים.
2, לפתח חיל טילים מדויקים גדול ומשוכלל
זה יוכל לגבות את חיל האוויר, שאינו יכול להיות בכל מקום כל הזמן, ולנטרל משגרי טילים, שפרק הזמן שבו הם חשופים לפגיעה, מסתכם בדקות ספורות.
3, לחזור ולבנות מקלטים יען כי הממ"דים לא יעמדו בפני פגיעה ישירה של רקטות או טילים כבדים.
4, לחזור למתווה הלייזר רב העוצמה
זה הנושא החשוב ביותר, כי בלעדיו אין לנו הגנה משמעותית על העורף והמתקנים החיוניים; ולכן, בלעדיו לא ננצח וסביר יותר להניח שנובס. עלינו לחזור למתווה של הפיתוח וההצטיידות במתקני הלייזר הכימי רב העוצמה הוא הסקייגארד. אם יהיה ברשותנו נשק ליזר; שיוכל לנטרל, גם 80 אחוז מהאיום, אזי לא תהיה כאן מלחמה.
הסבר
האויב מבחינת התמיכה הציבורית בו והשקפת עולמו, לא יוכל להיות במצב בו הוא מופצץ, מופגז ונכבש; כאשר הוא לא גורם לנו לאבדות כבדות בעורף.
האם הם סופרים את מס' הרוגים שלנו? כן זה הדבר היחיד שמעניין אותם, כמה אבדות הם יגרמו ליהודים. הם מוכנים לשלם מחיר כבד ביותר, כבד פי כמה מזה שלנו, ובתנאי שיגרמו לנו לאלפי אבדות. זו תכלית ההתעצמות שלהם בכמות האדירה הזאת של הרקטות והטילים והשיפורים האיכותיים שהפכו את הכמות הזו למסוכנת כל כך.
תמונת הניצחון של משמרות המהפכה האיראניות היא החרבת ת"א וחיפה; והם גם מצהירים על כך בגלוי.
שוב, אז מה לעשות?
על כל הציבור לדרוש מהממשלה ומראשי מערכת הביטחון לעזוב הכל, לעזוב את כל הזוטות, להתאחד לא רק פוליטית - גם טכנולוגית, מדעית וכלכלית - ולהיערך נכונה למלחמה הקרובה, היא מלחמת הטילים השנייה.
אין כאן מקום לאינטרסים, לרגשות, לג'ובים; לריבים עקרים, מי אז טעה ומי אז צדק, ולמי יקצצו יותר או פחות מהתקציבים.
צריך להיערך למלחמה כי היא קרובה, יתכן קרובה מאוד!
הבעיה היא תמיד יכולת התגובה – של מדינה מתוקנת מול מדינה אנרכיסטית שאין לה ערכים, והיא כבר עשורים זירה לעימותים אינסופיים (סתם דוגמא – אין כמעט ציפורים בלבנון: כל אחד שם יורה ומפיל… לכן ציפורים נודדות למדו לעקוף את לבנון ולנדוד בנתיבים אחרים)
כך שתמיד נהיה בנחיתות מולם, כי לנו תהיה בעיה לפגוע במקומות מיושבים, בעוד שלהם לא תהיה בעיה כזו.
הדרך היעילה תהיה על כן פסיכולוגית, עם כוחות קומנדו בלבד שיחטפו בכירים, וישמידו תשתיות. כמו גם פגיעה בתשתיות כמו רשת החשמל, שהביאה להפסקת האש ב-2006.
משמע, כיוון שהפעם הם מכוונים לתשתיות שלנו על ההתחלה – גם אנחנו נבקש הפסקת אש?
החיים מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ולפשט אותם יעזור לנו עד שיפרצו הקרבות. אח"כ, כרגיל, נופתע (מעצמנו, כי הכל היה על הקיר…).
הכתבה הזו, גם אם מציגה נכון את המצב, מכניסה דה- מורליזציה. האם זו מטרתה?
לדעתי י ש לנו מענה ט ו ב לאיום הטילים והאויבים יודעים זאת היטב.
אם הם יעזו להתקיף את העורף לא תישאר אבן-על-אבן בטהרן ובעוד ערים של האויבים.
וכן, עלינו לפעול ראשונים ולא לחכות כמו ביום כיפור.
מענה טוב?
שאל את ראש הממשלה ושר הביטחון וגם את ראשי מערכת הביטחון האם המענה שלנו סביר, מניח את הדעת, טוב זה יותר מידי.
אל תקבל תשובה נבובה ש אנחנו סומכים על צה"ל ויהיה בסדר.
כך חשבו המנהיגים לפני יום כיפור 1973.
בקש הסברים.
באשר להרתעה היא קיימת כמאזן אימה כבר היום.
ההתעצמות שלהם בטילים מדויקים תשחוק לחלוטין את ההרתעה בתוך שנים ספורות.
לכן יש לפעול.
חייב לחשוף את האג’נדה הכלכלית שלך. לפחות גילוי נאות משהו על מה שאתה תרוויח אישית מהלייזר ושאר הדברים שאתה כותב.
לכותב אין כל קשר כלכלי או אחר ליצרני הסקייגארד.
אולם, כמבין – בסוגיות של טכנולוגיה של היירוט באמצעות טילים או לייזר – הוא משוכנע כי אין ולא צפויה להיות בעשור הקרוב חלופה מדעית, כלכלית וטכנולוגית אחרת!
מרוויח, קדחת, הפוך אני מפסיד.
אין לי כל קשר ישיר או עקיף לתעשייה הבטחונית.
אני גם לא פנסיונר שלהם.
אני מתמצא בתחום הזה של טילים ויירוט של טילים.
כל מטרתי היא להגן על הציבור, המשפחות והמדינה.
מדוע האחראים הפוליטיים וראשי הבטחון לא עושים את הנדרש?
יש לשאול אותם.
תירוצים נבובים כמו שנמתין לארה"ב שאף אחד לא מאיים עליהם והם חיים מעבר לאוקינוס לא יתקבלו בברכה