[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 18 באוקטובר 2020
המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...
מאמר זה הוא השלישי בסדרה של שלושה מאמרים.
* * *
45 שנים חלפו ממלחמת יום כיפור ונראה כי השינוי לטובה במצב האסטרטגי, הועיל להפיכת השיח על ההרתעה לקלישאתי יותר.
[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
הסכם השלום עם מצרים הקטין את האיום מפני מלחמה עם מדינות ערב (למעשה העלים אותו לתקופה של 40 שנה, עד היום). קריסת ברית המועצות הקטינה את האיום עוד יותר, למרות שגם ב-1982, סוריה הגבילה את המלחמה עם ישראל ללבנון, חרף העובדה שישראל זו שתקפה. אם נשים את הסוגיה האיראנית בצד, הבעיות הביטחוניות של ישראל מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, הן חיזבאללה, האינתיפאדות והטרור הפלשתיני (לא ידונו בפוסט הזה), ומדינת חמאס בעזה.
חיזבאללה
פיגוע הטרור הראשון של חיזבאללה (בשמו אז, הג׳יהאד האסלאמי) היה באפריל 1983 ליד שגרירות ארה״ב בבירות. רק הפיגוע השלישי של הארגון היה נגד צה״ל בצור, בנובמבר אותה שנה. נהרגו בו 28 ישראלים ו-32 לבנונים. ב- 1985 ישראל נסוגה לרצועת הביטחון, ובשנים הבאות הפך חיזבאללה לגוף פוליטי משמעותי בלבנון. לקראת סוף שנות ה-80, גברה מלחמתו נגד ישראל ברצועת הביטחון, כולל עיצוב כללי משחק חדשים להגבלת פעולתה של ישראל בלבנון, באמצעות ירי קטיושות על ישובי הצפון. כשהגיעו מים עד נפש, ישראל יצאה למבצע כנגד חיזבאללה, 'דין וחשבון' ב-1993, ו-'ענבי זעם' ב-1996.
שניהם הסתיימו ב'הבנות' שאפשרו לישראל להציג לעצמה כאילו השיגה את יעדיה. הנה דוגמה ממבצע 'דין וחשבון': תזכורת מרעננת לימים אלו, בנוגע לתקיפת המדינה הלבנונית: ישראל תקפה במבצע תחנות כוח וגשרים בלבנון, גרמה נזק קשה למדינה הלבנונית, 300 אלף פליטים שיעים עלו לבירות מהדרום, אלו כמובן לא פתרו שום בעיה ממשית; ובסיום המבצע חתמה על הבנות עם לבנון, לפיה שני הצדדים ימנעו מפגיעה באזרחים (אגב, למשך כמעט 3 שנים הקפידו הצדדים על כך; ורק כשישראל פגעה באזרחים, חיזבאללה ירה קטיושות על הישובים).
בישראל נטען שהארגון ספג 'פגיעה מורלית' שתצמצם את המוטיבציה שלו בעתיד. שלושה שבועות אחר כך נהרגו 9 חיילי גולני מפיגוע ברצועת הביטחון, התקיפות ההדדיות חודשו, ישראל חיסלה את מוסאווי, ובארגנטינה היו 2 פיגועים קשים. 'ענבי זעם' למי ששכח, הסתיים בצורה דומה למדי, הבנות ענבי זעם, הפעם היו בתיווך סורי.
מה שמעניין בסיפור הזה הוא שאנחנו יכולים לראות את תוצאותיו, בישראל לא התקיים דיון משמעותי זולת הרתעת חיזבאללה מלירות קטיושות, עד שהוקם ארגון ארבע אמהות, שעבד על הרגש ועל מותם המיותר של בנינו ולא על השיח הביטחוני. אסון המסוקים ומספיק הרוגים ברצועת הביטחון הובילו לדיון האם לצאת מלבנון או לא, אבל לא לשיח מה המטרה האסטרטגית של הישיבה והיציאה. אהוד ברק החליט לצאת, בלי להיוועץ בצבא, למרות שהייתה לו תפיסה אסטרטגית שהובילה לכך. חלפו 18 שנה, והדיון בישראל לגבי היציאה מלבנון מתמצה במשמעותו לגבי הפלסטינים והשפעתו על ההרתעה (קרי, האם בגלל ה"נסיגה" פרצה האינתיפאדה השנייה).
[התמונה היא צילום מסך מתוך הווידאופדיה: 'ארבע אמהות'. לסרט המלא, לחצו כאן]
הנסיגה לוותה באיום שכל אירוע בטחוני יענה בצורה חמורה, אחרי 4 חודשים הגיעה חטיפת חיילים שלא התאימה למתאר המתוכנן; ומצאנו את עצמנו במבוכת ההרתעה. ברק איים, פחד לממש; והאמת, שלמרות הפגיעה בהרתעה לא חלה תפנית חמורה בהיקף האירועים, אבל מה המשמעויות של האירוע? האם חל שינוי במאזן האסטרטגי בין ישראל לחיזבאללה כתוצאה מהנסיגה? (התשובה שהאילוצים על חיזבאללה לפעול נגד ישראל גדלו מאוד), והאם מתאר הייחוס לעימות צפוי השתנה? כל אלו נותרו בצל.
לבסוף, הגיעה מלחמת לבנון השנייה. עיקר הדיון על תוצאות המלחמה נוגע להרתעה. בהתחלה זה שירת את היכולת לתקוף פוליטית את השלטון הרי לא ניתן להוכיח הרתעה, והיום זה הטיעון המרכזי של המעורבים מדוע המלחמה הייתה מצוינת. לעובדה שאין חוקיות שניתן להסביר, אין התייחסות:
- למה ענבי זעם לא ולבנון השנייה (׳שינוי כיוון׳) כן?
- למה ׳עופרת יצוקה׳ קצת, ׳עמוד ענן׳ פחות ו׳צוק איתן׳ גם קצת:
כלום.
גם העימות הבא יקוטלג כהפתעה וכאבדן ההרתעה (שלא נדע למה אבדה), לא יהיו לנו יעדים, ולא נדע האם היה שווה להילחם או שעדיף היה להבליג.
[להרחבה בנושא: 'הפתעה', לחצו כאן]
חמאס
׳גשם ראשון׳, ׳גשמי קיץ׳, ׳חורף חם׳, ׳עופרת יצוקה׳, ׳עמוד ענן׳, ׳צוק איתן׳...
המשותף לכולם:
- מטרתם הייתה להרתיע את חמאס מהמשך חיכוך בטחוני;
- העדר יעדים מדיניים; אנחנו מודדים אותם רק כמה זמן אחריהם היה שקט; ואנחנו לא יודעים להסביר, מדוע זה הזמן שחלף. לא התקיים דיון אסטרטגי בין המבצעים על יעדיה של ישראל ברצועה.
במשך כל מבצע ׳צוק איתן׳ שמענו מנטרה אחת ״חמאס לא מעוניין בהמשך הלחימה״. לפני ואחרי המשפט הוא ״חמאס מורתע מלחימה״, מה שלא עמד במבחן המציאות. ׳צוק איתן׳ הוא בבואה של לבנון השנייה ו׳עופרת יצוקה׳, יש ניואנסים אבל הניהול הכללי דומה. הדעות תלויות בעיקר במי היה ראש הממשלה - אהוד אולמרט או בנימין נתניהו.
הרעיון המנחה: ניתן לצה״ל לתקוף; וננסה למצוא את הנקודה האופטימלית לסיים את העימות, בנקודה שבה הסיכון הפוליטי שנוצר מ"חוסר הניצחון" יהיה הנמוך ביותר.
התקיפות בסוריה
מזה מספר שנים ישראל תוקפת בסוריה למנוע העברת אמל"ח מתקדם לחיזבאללה. הנחת העבודה הבסיסית מאחורי התקיפות הללו, הייתה, שאסד מורתע בגלל החשש לשרידות משטרו; ולכן, ישראל יכולה לפעול בחופשיות כמעט מלאה.
לכולם במערכת ברור, שתקיפות מהאוויר לא יכולות למנוע התעצמות רק לעכב אותה, ובנוסף היא תורמת להרתעה הכוללת של ישראל; הרתעה שלפי התפיסה הישראלית הייתה גבוהה ממילא.
נחיתת הרוסים בסוריה, הקפיצה את הממסד הישראלי לא בשאלה, מה המשמעות שלה, אלא בשאלה האם ישראל תוכל להמשיך לתקוף, מה שהוביל את נתניהו לפוטין. פוטין אפשר לישראל להמשיך לתקוף את חזבאללה; כי זה חיזק את התלות של הכוחות שפועלים בסוריה בו ומאפשר לישראל להוציא קיטור.
3 שנים של תקיפות - שנתנו תחושת נוחות ואפשרו שלא לערוך דיון משמעותי ביעדי ישראל בזירה הצפונית והתפתחויות צפויות - עד שלפתע הסתבר "ביום בהיר אחד", שהאיראנים על הגדרות. תחושת ההרתעה המוחלטת, התחלפה בתחושת 'איום קיומי' והביאה לכך שישראל מציבה יעדים אקטיביים לשינוי המציאות, ולא שימור הסטטוס קוו. אמנם, היעד של מניעה מוחלטת של נוכחות איראנית אינו ריאלי, אבל זה לא העיקר בפוסט הזה.
מה שחשוב הוא שרק תחושה שכזאת מביאה את ישראל לזוז מהפחד לעסוק במחלוקות פוליטיות, הצבת יעדים והחלטות, עליהן ניתן להישפט בתוצאות. במצב הזה גם אי אפשר לבוא בטענות "למה לא פעלתם קודם", או לעסוק האם היו חלופות מדיניות אחרות, אלא להתייצב מאחורי הדגל ולהילחם בצוותא, וכל מי שמנסה להעביר ביקורת יכול להיות מושתק בטענה ש"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". כיצד הגענו למצב בו לפתע האיראנים היו על הגדרות, הס מלשאול....
כך, העשן האולטימטיבי – הרתעה – מאפשר למנהיגים להימנע ממתן תשובות ובשנים האחרונות אפילו להימנע משאלות.
- ׳נכבוש את הרצועה׳...
- ׳נפיל את שלטון חמאס׳...
- ׳נחזיר את לבנון 20 שנה אחרונה׳...
- ׳נכה בהם בכל הכוח׳...
- ׳אם בשדרות לא יהיה שקט, בעזה לא ישנו בלילה׳...
פחד והרתעה חשובים, הם משפיעים על הערכת המצב של יריבים, האם כדאי להם לפעול נגד ישראל, אבל בישראל הם חזות הכל!
[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.
- פנחס יחזקאלי (2014), הפתעה, ייצור ידע, 12/8/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
- יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.
