[בתמונה: טיל הסומאר האיראני. מקור התמונה: התקשורת האיראנית]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
את מלחמת לבנון השנייה פתח מבצע 'משקל סגולי'. במהלך המבצע השמיד ח"א 44 משגרי רקטות מסוג פאג'ר 3 פאג'ר 5 וזילזאל. המבצע נמשך 34 דקות; ורובן המוחלט של המטרות נפגעו והושמדו באותו זמן.
היכולת לבצע מבצע שכזה כרוכה קודם כל במודיעין מדויק; בתכנון קפדני של מספר המטוסים המשתתפים; בסוגי החימוש, המותאמים למטרות; ולבסוף: בתכנון הנתיבים בהם טסים כל המטוסים המשתתפים לעבר נקודה מסוימת במרחב; שממנה הם משגרים את החימוש שלהם, על מנת לפגוע כל אחד במטרתו הוא בגדול באותו זמן.
מי שלא מצליח להבין, למה האיראנים פורסים טק"ק בכל המרחב, שיחשוב על משקל סגולי. הטווח מתימן לישראל הוא 2300 ק"מ אבל בהנחה שלאיראנים יש טק"ק בעל טווח מתאים או טילי שיוט בעלי טווח מתאים (וע"פ פרסומים זרים יש להם) הטווח הופך להיות מבחינת האיראנים חסר משמעות.
[בתמונה: מי שלא מצליח להבין, למה האיראנים פורסים טק"ק בכל המרחב, שיחשוב על משקל סגולי. התמונה: דובר צה"ל]
אבל מה משמעות הטווח מבחינת מדינת ישראל? אם מדינת ישראל תרצה לבצע מהלומת פתיחה דוגמת משקל סגולי או "סתם" להשמיד את איום הטק"ק על העורף הישראלי, מדינת ישראל תאלץ לפעול בתא שטח הרבה יותר גדול - המשתרע בין איראן דרך תימן עיראק סוריה ולבנון - ולהשקיע בדבר משאבים הרבה יותר גדולים; וזה כבר לא פשוט לביצוע.
האיום המתהווה על מדינת ישראל הוא אמתי, ואסטרטגי במהותו. האיום הזה נבנה במהלך ה- 14 שנים האחרונות; קודם בלבנון ומ- 2013 בסוריה ובמקומות אחרים. הבשלת האיום לממדיו הנוכחיים הייתה כרוכה מבחינתם של האיראנים בעיקר בהתפתחות טכנולוגית. את התפתחות האיום היה קל לזהות בזמן אמת; אבל בגלל אמונה משיחית, שמה היה באיראן הוא שיהיה, מתוך התעלמות מוחלטת מתשומות ההשקעה האיראנית בפיתוח מדעים; העדיפו אצלנו להתמקד בתוכנית הגרעין; והקדישו פחות קשב לאיום התמ"סי שהלך והבשיל.
היישר אחרי החתימה על הסכם הגרעין, מבצעת איראן שני ניסויים בטילים בליסטים לטווח בינוני של עד 2000 ק"מ (10 באוקטובר ו- 21 בנובמבר) הניסויים הללו לא היוו הפרה של הסכם הגרעין ותגובת המערב לנוכח הניסוי הייתה בעיקר צרצרים. האיראנים המשיכו בהליך הפיתוח. ההתפתחות הטכנולוגיות האיראנית והבשלת פרויקט הדיוק מהווה מכפיל כוח למערך האיראני שנבנה ברחבי המזה"ת.
משעה שהבשילה הטכנולוגיה, הדרך לשעתוק המודל הלבנוני הייתה קצרה. מדינת ישראל עסקה במב"מ בטווחים קרובים (שגם אותו היא נאלצה לזנוח בזמן שחלף מהפלת האיליושין הרוסי); התבשמה מהצלחותיה, אבל הופתעה אסטרטגית לגלות שהאיראנים מקפצים אחוזי תזזית בכל הסביבה.
צודק האלוף יאיר גולן באומרו שאין למעשה חדש. ידיעות על העברת נשק תמ"סי למליציות השיעיות בעיראק הופיעו כבר במהלך 2018. באוגוסט 2018 הן אפילו פורסמו על ידי רוייטרס.
ישראל שעברה במהלך השנה האחרונה שתי מערכות בחירות התקשתה להפנות לנושא את משאבי ההנהגה הפוליטית הרצויים.
אלעד יקירי אתה בכיוון אבל הבעיה שהצגת חמורה שבעתיים ולצערי לגורמי הביטחון עדיין יש בעיה בקליטת המציאות הם כנראה עדיין מצויים בשלב ההכחשה.
1, אמרת 44 רקטות כבדות לטווח בינוני ב 2006.
היום מספרם גדול פי 300 לפחות.
הם פזורים ולחלקם הגדול רשקים כפולים במשקל מהממוצע אז.
יש גם טילים שלא היו אז וכעת גם טילים מדויקים עד לרמת הפגיעה במבנה מטרה מוגדר.
ח"א והמודיעין השתפרו אבל אין בכוחם לנטרל את מרבית האיום הזה.
צה"ל ומערכת הביטחון מתרשלים שנים רבות בתחום ההגנה האקטיבית.
אנחנו בנחיתות טכנולוגית כי לא השקענו לפני? בלייזר רב עוצמה וכעת חייבים לשתות את כוס התרעלה.