[בתמונה: מאיר הר ציון - גם הוא נער גבעות... התמונה היא נחלת הכלל]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל, גיליון נובמבר. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

אלימות, המופעלת על ידי קבוצות נוער בגבעות יו"ש, מסוכנת למדינת ישראל. גם הנהגת המתנחלים הכירה כי התופעה מאיימת קודם כל על מפעל ההתיישבות. עמד על כך מוטי קרפל במאמרו במקור-ראשון, תחת הכותרת "סכנת דרך התוהו". (25.10.19)

האחריות לסיכול התופעה מופקדת כמובן בידי גורמי הביטחון, אולם לטיפול כולל בה נדרש אבחון עומק למקור התהוותה. שאלת המפתח  היא היכן מתחיל המעגל: האם באידאולוגיה קיצונית, שמובילה למעשים סוררים והתדרדרות סוציאלית; או בהתדרדרות על רקע סוציאלי, ובניכור שמחולל מעשים סוררים; בגיוס אידאולוגיה קיצונית.

הדיון הציבורי והמקצועי, נלכד בסוגיה זו באבחון שגוי, דוגמת  הטיפול הרפואי השגוי במחלת האיידס, שבשנים ראשונות לגילויה אובחנה כעוד סוג של סרטן. כך קורה גם בתופעת נוער הגבעות.

מהיכן אם כן נובעת התופעה? להבנתי, היא כרוכה במידה רבה בשינויים גלובליים: במרחבי המדינות המתוקנות והמפותחות, התעצב סדר חדש, שלא הותיר מקום לחלוצים.

המילה 'חלוציות' מופיעה לראשונה בתנ"ך  בדרישת משה מבני גד וראובן : "ואתם תחלצו חמושים לפני אחיכם...". במובנה הלשוני, המילה מבטאת: היחלצות ממשהו. מהיכן וממה נחלצים?

לרוב בני האדם מתאים להיצמד למרחבי הנוחות של שגרת חייהם הסדורה ומשתדלים להיאחז בה. זה טבע האדם. היציאה ממרחבי הנוחות אל הבלתי נודע, מעוררת ברוב בני האדם חרדה. חלוצים הם אלה הנקראים להיחלץ ממרחבי הנוחות אל הבלתי נודע. ישנם הנענים להיחלצות בסבל ובחרדה. אבל, ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות.

מאז התבססותה של חברה אנושית שוחרת נוחות ויציבות, הוכר הצורך לרתום להגנתה את אלה, שעל פי אופיים מסתגלים היטב למרחבי המאבק ואי-היציבות. כך עשו משה דיין ואריאל שרון שטיפחו את מאיר הר ציון. חבריו וחייליו, מספרים על אדם, שההליכה אל הבלתי נודע, כמו הליכתו לפטרה, הייתה עבורו סוג של מרחב נוחות ואפילו סם חיים. כאלה היו גם אנשי השומר – חבורת קווקזים, אנשי ספר שמרחבי פעולתם היו עבורם סביבת קיום טבעית.

.

באופן דומה ראוי ללמוד את הדחף שחולל במאות קודמות את הצטרפותם של צעירים בני אירופה ובעיקר בני אנגליה, אל אניות הפיראטים. עם התבססות צורות הקיום הבורגניות, היציאה אל מרחבי האוקיינוס הציעה מפלט לאלה שלא מצאו את מקומם במערכות החיים שהלכו ונכבלו למסילות נורמטיביות.

מערכת הזיקות שפיתחה הממלכה הבריטית במאות ה-17 ,18, עם יורדי-ים פיראטיים - גם בחלוקת השלל, גם בידע הגאוגרפי שנרכש וגם בשילובם בפיתוח הצי הבריטי - מציגה דוגמה של הזדקקות החברה הנורמטיבית, לאלה שנחלצו מתוכה אל התמודדות במרחבי הבלתי נודע. פירטים אלה נקראו פריבטיר (privateer) - וקיבלו רישיונות, בדרך כלל מבית המלכות הבריטי, לתקוף ספינות אויב. הם אחזו בידיהם מסמך בשם "Letter of Marque" שהיה רישיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות האויב (ראו תמונה משמאל): 

[בתמונה משמאל: כתב הרשאה שניתן לקפטן אנטואן בולו ב-27 בפברואר 1809, לאונייה "פורט" בת 15 טון]

בתמורות שעברה החברה הישראלית מאז ימי 'השומר', מרחבי הספר הלכו ונסגרו. גם יישובי יו"ש הפכו ברובם לפרברים בורגניים.  מערכות החינוך בכלל מגזרי החברה הישראלית, מכוונות את הנוער להצטיינות תובענית בנתיבים  שאינם מותירים בשורה לחריגים המתקשים להסתגל למירוץ החיים הבורגני.  הכמיהה הגוברת לתנאיי נוחות, בהטפה למיסוד נורמטיבי של "איכות חיים", התגבשה לסוג של ערך בתודעת ייעוד. במגמה הזו, לשמשון, ליפתח הגלעדי ולמאיר הר ציון, לא נותרו מרחביי קיום. באי השתלבותם הם נתפסים כאיום. מכאן נובע, במידה לא מבוטלת, כוח המשיכה של הגבעות ביהודה ושומרון.

בהבנת מצוקה זו, מונח מפתח להתמודדות אחרת בתופעה שמניעיה רחבים מתופעות מוכרות של הפרת שלטון החוק!