[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי andrea.pacelli לאתר flickr]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

מדוע רק לייזר כימי רב עוצמה יצליח ליירט רקטות וטילים ולייזר מוצק חשמלי דל עוצמה ייכשל לחלוטין? שוב ושוב אני נשאל על כך ולכן אשתדל להסביר וזאת בלי להיכנס למינוחים מסובכים:

מי שמאתר את האיום, ומחשב את מסלול טיסתו אל העיר ו/או הישוב ו/או המתקן החיוני שהאויב רוצה לפגוע בהם הוא מערך המכמ"ים ומרכזי השליטה והבקרה של חיל האוויר, שתפקידו להגן על מדינת ישראל. מערך זה משותף לכל המערכת להגנה אווירית של מדינת ישראל; והוא גם ינחה את תותחי הלייזר, האם האיום מסוכן ואיזה תותח אמור לבצע את היירוט.

טיל יירוט נגד רקטות וטילים, מתפוצץ בסמוך לאיום התוקף שהינו רקטה או טיל או מל"ט או פצמ"ר. מיירטים חדישים בנוסח "שרביט הקסמים" מתנפצים על האיום ומשמידים אותו, גם ללא חומר נפץ.

.

קרן הלייזר היא קרן אנרגיה מרוכזת, זו אנרגיית אור שאינה פיזית. היא אמורה - ובפרק זמן של שניות ספורות - לחמם את ראש הנפץ של הטיל עד לנטרולו באמצעות פיצוץ, שיתרחש עוד לפני שהטיל יפגע במטרתו. החימום לא מתבצע על כל הטיל; כי אם ובדיוק, כפי שמחממים סיר על הגז רק באזור מצומצם בתחתיתו. החימום אמור להתבצע באזור קטן הסמוך לראש הנפץ, אזור ששטחו כ- 100 סמ"ר בלבד. כדי להשיג זאת קרן הלייזר חייבת להיות עוצמתית מאוד, מרוכזת מאוד ובאיכות טובה מאוד.

הבעיות

1. בליעת האנרגיה

בליעת אנרגיה מתרחשת תוך כדי תנועת הקרן באטמוספרה; שמורכבת מאוויר, חלקיקי אבק, מים וחומרי פליטה של גזי מכוניות ומכונות. בליעת האנרגיה כאן היא משמעותית מאוד; וככלל יש לדעת, שהיא באזור עירוני בשיעור ממוצע של כ- 30 אחוז לכל ק"מ, שאותה עוברת הקרן.

לדוגמה, בקרן שעוצמתה בעת השיגור היא של כ- 150 ק"ו לשנייה, עוצמתה של הקרן תפחת לכ- 20 ק"ו לשנייה בלבד, לאחר מעבר מרחק של כ- 5 ק"מ בלבד. זאת בגובה הקרקע. ההפחתה הזו תלויה גם בגובה והיא הולכת ומצטמצמת (בגלל דלילות האוויר) בגובה רב.

אבל, גם אם היירוט שלנו יתבצע אלכסונית, כי את הטיל ברור שמיירטים בשמים; גם אז, העוצמה של קרן הלייזר הנ"ל עדיין תהיה במרחק של כ- 5 ק"מ מהמשגר, פחותה מ- 40 ק"ו לשנייה.

[בתמונה: גרף של בליעת קרינה אלקטרומגנטית באטמוספירה כתלות באורך הגל. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי NASA (original);Hebrew translation: החבלן - Translated by User. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

תשאלו מה זה משנה? זה כל העניין... כדי ליירט רקטה או טיל כבדים, שהם המהווים את הסיכון הגדול מכולם לעורף האזרחי. למשל: רקטות וטילים ארוכי טווח, שלהם ראש נפץ של כ- 600 ק"ג ושמסוגלים להחריב בניין שלם; כדי ליירט טיל אימתני כזה שנע לכיוון של המשגר המגן, על אזור מסוים, אנחנו חייבים לרכז על אזור קטן על הטיל עוצמה של כ- 75 ק"ו לשנייה לפחות; וזאת במשך כ- 5 שניות רצופות. 5 שניות זה הזמן המינימלי שנידרש ל'בישול' המטרה, עד לנטרולה הסופי. את זאת ניתן להשיג באמצעות הלייזר של ה- 150 ק"ו לשנייה שהוא הלייזר שעדיין מפתחים; ועדיין לא קיים במציאות.

זאת ניתן לבצע רק ממרחק מקסימלי של 2.5 ק"מ במרחק גדול יותר העוצמה חלשה מידי. אבל הטיל התוקף מתקדם במהירות של יותר מ- 1 ק"מ ובשנייה אחת בלבד. מכאן שהלייזר המוצק החשמלי החלש, לא יצליח לחמם וליירט את הטיל התוקף; מאחר ולרשותו עומדות 2 שניות בלבד. לסיכום, האוכל יישאר קר, כי לא היה מספיק זמן בתנור. לאמור: הטיל יפגע במטרתו, למרות שיגור קרן הלייזר החלש.

מה באשר ללייזר החזק הוא הסקייגארד? עוצמתו הוודאית היא כ- 1000 ק"ו לשנייה, זו עוצמה שהושגה בשטח כבר לפני שנים רבות, לא זאת שעדיין בתכנון, כפי שקורה בלייזר המוצק החשמלי. לכן, בגובה הקרקע ולמרות ההנחתה הגדולה במרחק של כ- 5 ק"מ עדיין תוותר על הטיל שיש ליירטו עוצמה של כ- 240 ק"ו לשנייה. לאמור בתוך 2 שניות, הטיל התוקף אותנו ייורט. הוא יתנפץ בשמיים; והמערכת תעבור מיד ליירט איומים נוספים, זאת בגובה הקרקע וזה יעיל, במיוחד, נגד טילי שיוט (זה הפתרון היחיד הקיים כיום נגד טילי שיוט...).

ביירוט אלכסוני - כפי שסביר יותר שיתרחש במציאות שלנו - העוצמה הזו תגדל גם ל- 400 ק"ו לשנייה; והטיל המאיים על התושבים שלנו יחוסל בשנייה אחת בלבד; ויעבור ליירט את הטיל המאיים הבא.

2. בעיות איכות הקרן

זו בעיה סבוכה יותר: כדי ליירט אנו חייבים שקרן הלייזר תהיה רציפה; לא כזו שנחלשת או נעלמת כעבור שנייה או שתיים. בנוסף, קרן שמתרכזת לכתם אחד קטן על המטרה ולא לאוסף של נקודות מפוזרות.

בלייזר הכימי רב העוצמה, היכולת הזו הושגה והוכחה בניסויים אמיתיים וביירוט בשטח. בלייזר המוצק החשמלי היכולת הזו עדיין לא הושגה גם בעוצמות נמוכות יותר של 100 ק"ו לשנייה.

לסיכום

הלייזר המוצק החשמלי - שמבוסס על סיבים, זה שמפותח כאן ובארה"ב - אין ביכולתו ליירט רקטות וטילים, נקודה. רק מזל"טים ורק מטווח קצר. הוא לא יפתור וגם לא מיועד לפתור את הבעיה הביטחונית שלנו.

מה כן? רק לייזר כימי רב עוצמה הוא הסקייגארד. הוא יירט כל עצם בשמיים; יגן על שטח נרחב של עיר גדולה; וגם ימנע כל שיגור מרצועת עזה באמצעות יצירת חומת יירוט בשמיים.

והחשוב ביותר: הוא שייצור הרתעה אמתית, כי כשהטילים והרקטות אינם פוגעים במטרות ואינם משביתים את החיים בצד השני, מה הטעם להחזיק בהם?

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על ‘הרתעה’ באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/10/19.