[בתמונה: יש פער גדול בין התאוריה למעשה בדמוקרטיה; ובפועל, היא מדיפה ריח... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Rilsonav לאתר Pixabay]

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 במאי 2022

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

אחת הבדיחות המגעילות אודות פוליטיקאים מספרת על מורה ששאלה את תלמידיה במה אביהם עוסק; והם ענו לפי תורם: מהנדס, איש עסקים וכדומה; עד שהגיע תורו של פיטר הקטן לספר. "אבי עובד כזונה ממן זכר במועדון לילה"... השיב. אחרי השיעור קראה המורה לפיטר ותחקרה אותו, אם אמר אמת. שיקרתי ענה הילד; כי הוא פוליטיקאי; וזה מביך מידי לספר את זה...

כשלמדנו על דמוקרטיה בבית הספר, סיפרו לנו איך היא צריכה להיות. ככל שהתבגרנו והבנו יותר, גילינו את הפער העמוק בין מה שצריך להיות; למה שיש... די לעבור על החדשות כדי להבין את עומק הלכלוך שכרוך בה...

אני חוויתי זאת באופן עמוק יותר, כיועץ למנהיגי מדינות שונות; ולא אנקוב בשמות. אומר רק שיש יותר מאחת כזו.

הנה דוגמה: 

נניח שמפלגה מסוימת נמצאת בשלטון שנים רבות והאופוזיציה אינה מסוגלת להחליף אותה בבחירות. במקרה כזה, ישנה אסטרטגיה שהאופוזיציה עשויה לנקוט בה:

• למצוא דמות מפוקפקת, אחת או יותר, שנמצאת בחקירת משטרה בגלל פעילות מפוקפקת;
• לגשת אליה בחשאי ולעשות עסקה: "כשנעלה לשלטון, נדאג לכם, אם במהלך החקירות ובתקשורת, 'תזרקו כמה שיותר לכלוך' על הממשלה הנוכחית, ותהפכו אותה שותפה לפרקטיקות העסקיות המפוקפקות שלכם...

הלכלוך שדמויות מפוקפקות זורקות על הממשלה משודר בחדשות בטלוויזיה או בתקשורת המודפסת; הצחנה מגדילה את כמות הצופים;  שמגדילים את דירוג הרייטינג; שמגדיל את הכנסות הפרסום. ככל שהסיפורים 'מלוכלכים' יותר, כך הרייטינג גבוה יותר; והכנסות הפרסום והרווחים גדולים יותר...

[בתמונה: דמוקרטיה זה לא... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Hans לאתר Pixabay]

קל להשליך צחנה על המנהיג כדי שריח הדם יקהיל רבים מסביב...

אנשים סומכים על המילה הכתובה. הם סומכים על החדשות בטלוויזיה, למרות שאין להם ידיעה אמיתית לגבי נכונותן של ההאשמות נגד המנהיגים. בבית המשפט של דעת הקהל, קל להשליך צחנה על המנהיג כדי שריח הדם יקהיל רבים מסביב. אנשים אינם מרוצים באופן כללי מחייהם ורוצים לראות שיפור. מטמיעים בהם את האמונה, שהדרך לשפר את חייהם היא לשנות את השלטון המושחת. התוצאה: הפגנות ברחובות נגד הממשלה הנוכחית, שמואשמת בשחיתות. השחיתות הזו, אני חוזר, לא הוכחה; אבל יש דימוי של שחיתות; והדימוי בפוליטיקה הוא המציאות... לאורך זמן, יש סיכוי טוב שהממשלה תיפול, האופוזיציה תעלה לשלטון, והדמויות המפוקפקות שהבעירו את הבעירה יתוגמלו בהתאמה.

בעת מערכות בחירות בדמוקרטיה המודרנית, המועמדים היריבים זורקים כמה שיותר טינופת זה על זה; כשהם מממנים גורמים שתפקידם למצוא, לאסוף ולרכז את הטינופת הזו; לסלף אותה ולהראות כאילו היא העיקר. מכיוון שבני אדם אינם קדושים, לכלוך יש בכל מקום; והתוצאה היא, שהמצביעים מאבדים אמון בכל הפוליטיקאים.

אנשים כבר לא סומכים על פוליטיקאים. למעשה, הם מתעבים אותם. אחד הפתרונות כעת הוא לבחור אנשים ללא ניסיון, ללא רקורד. ראו מה קרה באוקראינה: ולדימיר זלנסקי - קומיקאי, שמעולם לא ניהל שום דבר מעבר לחברת ההפקה הקטנה שלו - נבחר לנשיא המדינה. מדוע?

[בתמונה משמאל: ולדימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה. שחקן, תסריטאי ומפיק, שנבחר לנשיאות אוקראינה משום שאיננו פוליטיקאי... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Адміністрація Президента України. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

כי הוא מהווה 'פנים חדשות'. אין כל תיעוד על העבר; וכדי להישאר חסין מפני ביקורת, הוא לא הציג שום תוכנית פעולה, מה ייעשה כשייבחר; ואף סרב להשתתף בעימותים עם מועמדים אחרים כדי להבהיר את עמדותיו... (ותוצאות הבחירה לאור מלחמת רוסיה אוקראינה - בעיני המתבונן...)

דמוקרטיה זה לא!

[לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן]