[התמונה מתוך התקשורת האיראנית. לחצו כאן]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

הסבב האחרון בדרום, והאיתותים בצפון ששקט לא יהיה לנו, מחייבים 'בדיקת מלאי' לגבי המלחמה הבאה, במיוחד בעורף. האם אנו מוכנים אליה?

בעשור האחרון התמקד העיסוק הביטחוני במה שמכונה המערכה שבין המלחמות (מב"מ), שעיקרו סבבי לחימה קצרים, שמנוצלים על ידנו להקטין מיכולות האויב: מכמות הטילים שבידו ובעיקר: למנוע ממנו להשלים את 'פרויקט דיוק הטילים' שלו.

העיסוק בכל אלה השכיח מאיתנו את העובדה שישראל הוקפה בעשור - בהנהגה איראנית סבלנית ועיקשת - הזה ב'חגורה' של מאתיים אלף טילים, בעזה, בלבנון, בסוריה ובעיראק, המכוונת אל תשתיות, מתקנים חיוניים ובעיקר - אל לב האוכלוסייה האזרחית. עשור שלם התעלמנו מלראות שהזירה המרכזית במלחמה הבאה הולכת להיות העורף.

לא צריך הרבה דמיון להבין מה יהיה: אם ארגון קטן - ובעל יכולות נחותות יחסית - כמו הג'יהאד השבית מדינה שלמה, כמעט ללא נפגעים; חישבו מה יתרחש בעורף כשהאויב יתקוף בכל מה שיש לו: ירי של 1,500 ל-2,000 טילים ביום שיעשו שמות בעורף ובתשתיות החיוניות... המציאות הזו, שמתקרבת אלינו במהירות, לא הייתה קיימת בתכניות הרב שנתיות של צה"ל. כך לדוגמה, מי שמעיין בתר"ש גדעון, התכנית הרב שנתית, שיצאה ב-2015 - שבונה את הצבא לשלושים שנים הבאות - יכול לחשוב שאין שם בעיה בעורף. הוא פשוט לא קיים שם. אין מי שמתעסק בעורף, שהוא מרכז הלחימה הבא של מיליוני אנשים. 

[בתמונה: ההיסטוריה מלמדת אותנו איך נראה הרס עירוני בעקבות התקפה מסיבית... הריסות העיר המבורג אחרי תקיפת בעלות הברית. יולי 1943. למרות זאת, גורמי הביטחון שלנו הדחיקו את התמונות הללו שנים... התמונה היא נחלת הכלל]

איש לא התכונן ברצינות להתמודדות עם ההרס הזה: לחיל האוויר אין שום יכולת לעצור אותם; כיפת ברזל מיועדת נגד 'הטילים הקטנים'; ואין לה יכולת להתמודד נגד מטחים צפופים וירי רב אזורי. פיתוח החץ עולה 1.3 מיליון דולר. כדי להקים מערך שייתן תשובות למאות ואלפי הטילים שיפלו על ישראל נדרשים מיליארדי דולרים. אין למדינת ישראל את התקציב הזה. כל מרכזי האוכלוסייה שלנו חשופים לחלוטין ואין תשובות. נשאר לנו רק להתפלל שהמלחמה לא תפרוץ עכשיו; ושיהיה לנו זמן יקר להתכונן אליה".

הבעיה המרכזית היא הטילים הגדולים. אזכיר שבמלחמת המפרץ, די היה בשלושה טילים שנפלו בתל אביב, להבריח מאות אלפים לצפון ולדרום. אבל בירי רב אזורי, לאן יברחו?

כדאי גם לשים לב שאין בנמצא הגדרה מדויקת של מי אחראי על העורף; ולא בכדי. הדברים נופלים בין הכיסאות, בין פיקוד העורף לרשות לחירום לאומי. אין ביניהם שום שילוב. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות, כי כולם מזהים את ועדת החקירה שממתינה להם בסוף המלחמה הבאה. אז לא רק שלא התכוננו, אין אחראי אמתי על העורף... אין בעל בית!

אז פתאום התקיפה בסעודיה הפילה פה אצלנו את האסימון.... רק כעת ראש הממשלה החל לזעוק, שאנחנו נמצאים באיום קיומי יותר מבמלחמת יום הכיפורים; הרמטכ"ל אביב כוכבי אומר ש"עננים שחורים מכסים את השמיים". כולם התעוררו משנת החורף והבינו שכולנו בבעיה... וגם זה לא גורם להם לרוץ לתוך ממשלת חירום לאומית; ולתקן את שהוזנח בגלל הדחקה וקוצר ראות.

[בתמונה: מתעוררים... האם יוותר לנו זמן להתכונן? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

אז מה צריך לעשות?

• צריך לגבש עכשיו תפיסת ביטחון לאומית מציאותית:
• קודם יש להגדיר את האחריות; ולהתמקד בשני פרויקטים מרכזיים – הגנת העורף ובחינת המכלול. 
• נוסף לזה הייתי נכנס לפרויקט לאומי של הגנת העורף נגד טילים. אחד שנושאים שרק היום מדברים עליו הוא תותח הלייזר. הוא הדבר היחידי שיכול להיות יעיל היום מול אלפי טילים ביום. היה צריך לפתח אותו לפני עשר שנים, במקביל ל'כיפת ברזל'. 

וצריך להתפלל הרבה שיהיה לנו את הזמן להכין את זה... אני מקווה שעוד נוכל להתעשת ולזרז את התהליך כפרויקט לאומי!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]