ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
המנטרה שכולם חוזרים עליה "רק לא בחירות שלישיות" היא טעות שתעלה לנו ביוקר הרבה יותר מהנזק הכספי הכרוך בה, כי בכך מחמיצים הזדמנות היסטורית לשנות את שיטת הבחירות המעוותת והמנוונת שלנו, המביאה אותנו חזור ושוב למשילות אימפוטנטית, שבויה בכיסיהם של מפלגות סקטוריאליות צרות, מצב שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לשחוק את משאביה הכלכליים והאנושיים עד כדי סכנה של ממש.
יש לזכור כי המטרה העיקרית היא להביא הפעם לידי הכרעה ברורה, מיהי המפלגה השלטת, באופן שיאפשר לה לעצב סדר יום מדיני נקי מלחצים קיקיוניים, לבנות קואליציה יציבה שתאפשר העלאת אחוז החסימה לחמישה אחוז לפחות, באופן שישחרר אותה מהתלות בסיעות הסחטניות.
הגוש שהקים בנימין נתניהו - במטרה לחלצו מאימת הדין - הוא המחסום האמיתי היחיד העומד בפני השגת האיחוד החיוני בין שתי המפלגות הגדולות (שהפערים האידאולוגיים ביניהן זניחים וניתנים לגישור). לכן, במצב זה אין מנוס אלא לפנות לבחירות בפעם השלישית.
עתה, לאחר שהיועץ המשפטי קבע ופרסם את עמדתו המשפטית בענייניו של נתניהו, וחלק ניכר מהעננה שהסתירה את האופק הפוליטי הוסרה, יכול היום הציבור לעשות שיקול דעת מושכל יותר לגבש דעה יותר נחרצת שתאפשר לקבוע בצורה ברורה את הכיוון הפוליטי שעל ישראל ללכת בו.
[מהפך? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
החלטת היועץ המשפטי יכולה להניע את הציבור לאחת משתי האפשרויות:
- חלק הציבור המאמין בלב שלם בטענת נתניהו שכול התהליך המשפטי נגדו אינו אלא רדיפה ועלילה הנובעת משאיפתם של גופים פוליטיים מתחרים לסלקו ממשרתו, לאחר שנואשו מהאפשרות להדיחו בדרכי הבחירה הדמוקרטית המקובלת (כפי שעשו ליעקב נאמן, אביגדור קהלני, גל הירש, רפול, חיים רמון, ו- רובי ריבלין למשל) ומוכנים להתבצר ולהילחם עד חרמה במנגנוני הפרקליטות, באופן שהגוש החוסם רק יתעצם, ולא משנה כיצד ומתי ימוצה ההליך המשפטי עד תומו.
[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]
- חלק הציבור, המאמץ את החלטת היועץ המשפטי, שם את מבטחו באושיות גופי המשפט בישראל, מואס בשחיתות שלטונית ושואף לשים קץ לממשל נתניהו. כוחו של ציבור זה - הנהנה מתמיכה תקשורתית רחבה - עשוי לגדול משמעותית, כאשר יצטרפו אליו נתחים ניכרים מתומכי נתניהו לשעבר, שהחלטת היועץ מדברת אל ליבם ומניעה אותם לערוק מהגוש החוסם ולהצטרף ליצירת קואליציה "כחול לבן - ליכוד נטו (מודל ליברמן).
אי אפשר לשלול את טענת נתניהו לרדיפה שיטתית. המנטרה "רק לא ביבי", הלחץ האטומי על יועץ המשפטי, ההדלפות המגמתיות הלא חוקיות והחלטות תמוהות נוספות מצד גופי החקירה השונים. ומנגד, גם לא ניתן להתעלם מחומרתם של האשמות המלוות בעדויות איתנות המצביעות על שחיתות שלטונית, שראוי לבלום אותה באיבה. כאשר שוקלים את שתי המגמות בכובד ראש ומתוך אחריות ציבורית, ניתן להגיע למסקנה שחילופי השלטון הם הפתרון הראוי והדחוף שמדינה זקוקה לה.
צריכה לקום עתה תנועה ציבורית, מימין ומשמאל, שתראה בצורך לשינוי שיטת המשטר מטרה עליונה, אם לא הזדמנות היסטורית, להחזיר את שפיות והיציבות השלטונית למדינה נוכח האתגרים העומדים בפתח, ויפה שעה אחת קודם.
אם ביבי לא היה מכשיל את ההזדמנות לתרום להקמת ממשלה הכי טובה שאי פעם יכלה להיות לנו- הליכוד+כחול לבן – ופעם אחת ולתמיד לשנות את שיטת הבחירות, להפריד את הדת מהמדינה, להנהיג כלכלה חופשית אמיתית, לשפר את החינוך, הבריאות והסיעוד, ללא שפיכת כספים לעל מיני קרציות, לשפר את הפריפריה, ואולי לא מניתי את הכל. אז לא היה אכפת לי אם הוא אשם או לא אשם. אני ממילא לא פותח וואלה, לא קורא ידיעות אחרונות, לא מעשן סיגרים ולא שותה שמפניה. אבל האובססיה שלו לחבר אותנו לימי הביניים ועקב כך להכשיל הרכבת ממשלה נהדרת זה מספיק בשבילי כדי להחליט שהוא פג תוקף.