[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Jessica Merz לאתר flickr]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
סוף עידן ה'טילים נגד טילים' כבר כאן... התחום הזה של יירוט טילים באמצעות טילים - תחום שמפרנס, בארץ ובעולם, תעשיות גדולות וחשובות ומאות אלפי עובדים - יעבור בשנים הקרובות למושב האחורי ב'מכונית ההגנה הלאומית', ויהפוך להיות הגורם שמגבה את המערכות ההגנתיות האחרות, שהן זולות ויעילות הרבה יותר.
מאחר והתחום הזה מגלגל בעולם, מחזורי מכירות והשקעות בפיתוח של עשרות מליארדי דולרים בשנה; יש לו עדיין תומכים רבים בממסדים הפוליטיים והביטחוניים.
המערכות החדשות יחליפו את דרך היירוט הנוכחית - שמתבצעת באמצעות מפגש של טילים - ליירוט באמצעות אנרגיה ישירה. כיום ברור, לכל מי שלומד את הנושא, כי התהליך הזה אינו הפיך. הוא חייב להתרחש, בדיוק כפי שבעבר, הסוס והעגלה הוחלפו בשעתו ע"י המכונית, הרכבת והמטוס; ספינות המפרש הוחלפו ע"י האניות הממונעות; הרובה והתותח החליפו את החרב והקשת וכד'. זהו תהליך היסטורי, שיהפוך בגלל הנסיבות הטכנולוגיות לבלתי נמנע.
המאמר הזה הוא גם המסקנה המתבקשת מהמאמר הקודם שלי שעסק בהתפתחויות האחרונות והחידושים בתחום הפיתוח וההצטיידות בטילים תוקפים.
[למאמר הקודם: 'עולם הטילים לאן? הסברים ומשמעויות', לחצו כאן]
לך בעקבות הכסף...
הבעיה העיקרית בתחום היירוט של הרקטות והטילים היא בעיה הכלכלית. "לך בעקבות הכסף" (Follow the Money) הוא משפט מפתח באנגלית אמריקאית....
עלות היירוט של הרקטה ו/או הטיל גבוהה מאוד. היא בשיעור שגדול פי 10 לפחות מהעלות של הרקטה או הטיל שאנחנו חייבים ליירט, לעיתים גם פי 20 וגם יותר. טילי היירוט תמיד יהיו יקרים מאוד. לעיתים, עלות הטילים המשוכללים יותר מסתכמת במיליוני דולרים למיירט בודד.
בנוסף, העלויות של המערך שתומך בטילים, העלות של כלל מרכיבי סוללת הטילים, התחזוקה, האימונים, הפיתוח, ההכשרה של המפעילים וכוח האדם שנדרש לכך ועוד, היא אדירה. העלות הזו מסתכמת בעשרות ולעיתים גם מאות מליוני דולרים לסוללה אחת של טילים נגד טילים. כך, כדי להגן על מרכזי האוכלוסייה והמתקנים החיוניים שלנו, אנחנו חייבים שיהיו ברשותנו סוללות רבות.
לכן - ומאחר והבעיה הכלכלית הייתה ידועה כבר בתחילת הדרך - אזי, השיטה הזו של יירוט טילים באמצעות טילים פותחה בעולם על בסיס ההנחות העקרוניות והשגויות הבאות:
- מס' הרקטות והטילים שצפוי שהאויב ישגר נגדנו בעת עימות יהיה קטן מאוד. לעיתים עשרות, אולי גם מאות בודדות ולא יותר. בנוסף, מרביתם של האיומים שישוגרו כנגדנו יהיו רקטות קלות ולטווח קצר; וכך, הנזק שצפוי מהם יהיה קטן יחסית.
- את מרבית הרקטות לא נצטרך ליירט כלל. זאת מאחר וצפוי שכ- 80 אחוז מהן יפלו ב "שטחים פתוחים". משמע, ינחתו מחוץ לישובים ולמתקנים החיוניים בהם יש רצון לפגוע. כך לא נזדקק למיירטים רבים ונחסוך הרבה כסף.
- רק למס' קטן מאוד של טילים יהיה ראש ביות שינחה אותם במדויק למטרה. טילים בודדים? אולי עשרות? טילים אלה הם המסוכנים יותר כי את כולם חייבים ליירט (כאן אין שטחים פתוחים וזה ההבדל העקרוני בין טיל שיש לו ראש ביות, לרקטה שמשוגרת לכיוון המטרה) הכמות שתשוגר נגדנו צפויה להיות קטנה מאוד.
- בכל מצב חיל האוויר המפואר שלנו והארטילריה ימנעו את מרבית השיגורים; יען כי צפוי שישמידו את המשגרים, הרקטות והטילים בעודם על הקרקע.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
כך התעשיות הביטחוניות, והלובי הביטחוני והפוליטי שלהם, "שכנעו" את הפוליטיקאים - שאחראים על התקציבים - להיכנס להשקעה הזו; כולם שוכנעו כי ההשקעה תהיה כבדה; אך עדיין תהיה סבירה בהתחשב בסיוע החוץ הנדיב של ארה"ב שיממן את מרביתה. בנוסף, הדיווידנד הפוליטי והיוקרה הנילוות של "אני מגן על העם" יהיה גדול.
רק שמלחמות ישראל הוכחו כי לתקווה הזו אין התכנות במציאות...
כעת, העקרונות האלה - שלא היו הגיוניות למי שמבינים את התחום והיו נטולי אינטרסים גם לפני 10 שנים - קרסו סופית, וחייבים ובדחיפות פתרונות אחרים.
מסתבר שלרקטות ולטילים התוקפים יש יתרונות אדירים על מערכות היירוט הקינטיות; כך שמעשית, אין ביכולתם של המערכות הקינטיות לספק הגנה מינימלית. הן מסוגלות ליירט - וגם זאת בערבון מוגבל - רק חלק קטן מאוד ממתקפת הטילים הנרחבת של האויב.
בידי האויב הצטברו כמויות דמיוניות של רקטות וטילים, לפי הערכה שמרנית כ- 160 אלף. אלפים רבים מהם רקטות וטילים כבדים מאוד וארוכי טווח. שוב לא מדובר בצורך ליירט עשרות ומאות רקטות וגם מס' קטן של טילים במלחמה. יש צורך והכרח ליירט עשרות אלפים של רקטות וטילים, שינחתו עלינו בקצב של אלפיים ביום; וסביר שגם יותר. זאת, כאשר עלות היירוט גדולה פי עשרות מעלות הטיל התוקף; ולעיתים מסתכמת במיליוני דולרים לטיל תוקף בודד; ובמיליארדים רבים מאוד למערכה כבדה. ברור לכל בר דעת כי אין מדינה שתוכל לעמוד במעמסה הכלכלית כזו, לא מדינת ישראל וגם לא המעצמות! השיפור ברמת הדיוק של הרקטות והטילים שבר סופית את התאוריה של ה "שטחים הפתוחים". כעת, נדרש להשתמש בכמות כפולה או משולשת של טילים מיירטים יקרים, כדי ליירט מס' נתון של רקטות וטילים שישוגרו נגדנו:- שיעורי הדיוק של הרקטות ה"טפשות" עלו במהלך העשור האחרון, מכ- 20 אחוז לקרוב ל-50 אחוז. המשמעות היא שכעת, צריך ליירט כל רקטה שנייה; ולעיתים קרובות, חייבים להשתמש בשני מיירטים עבור יירוט של רקטה אחת. זאת בעקבות ירי מדויק יחסית שמתבצע מעמדות קבועות ותת קרקעיות. למי בעולם יש כל כך הרבה טילים?
- גדל מאוד מס' הטילים המדויקים. בעקבות פרויקט דיוק הרקטות של איראן, מסתבר שבעלות קטנה מאוד משדרגים את הרקטות הכבדות והמסוכנות ביותר לטילים מדויקים; שכאמור, את כולם חייבים ליירט, כי זאת יש לדעת: הטילים המדויקים אינם נופלים על "שטחים פתוחים". הם כולם נוחתים בסביבה הקרובה מאוד של המטרה. אז כעת, כמויות הטילים המדויקים שברשות האויב גדלות בקצב של מאות טילים בשנה. בנוסף, ההצטיידות בטילים מדויקים כבדים וארוכי טווח שמגיעים לכל נקודה בארץ ממשיכה במלא הקצב. בתוך שנים ספורות לא יהיו להם יותר רקטות "טפשות" רק טילים מדויקים. כלכלית שוב לא ניתן להתחמש באלפי טילי יירוט יקרים, ועשרות סוללות טילים נוספות, שנדרשים כדי ליירט את תוספת הטילים המדויקים. אני חוזר שוב: את כל הטילים חייבים ליירט. אבל, לאף אחד בעולם אין מספיק כסף ויכולת לוגיסטית כדי לעמוד במשימה הזו.
- איום הטילים המדויקים עד לרמת הפגיעה והחרבת מבנה מטרה מוגדר מראש וחיוני. זה האיום הכבד ביותר. הטילים החדישים אינם פוגעים וגם זאת בסיכוי סטטיסטי נמוך במבנה אקראי. כאן מסתבר שוב כי תאוריית "השטחים הפתוחים" - המניחה שמרבית הפגיעות יהיו בשטחים שממוקמים בין המבנים לאמור הגנים הציבוריים, כבישים ומדרכות, חוף הים, מגרשי חניה, אזורי מסחר, חינוך, תעשייה ומבני ציבור שיהיו מושבתים ולא מאוישים - התאוריה הזו בעת מלחמה אינה עובדת. הטילים המדויקים הבליסטיים וטילי השיוט שמספרם גדל במאות כל שנה יפגעו כולם במטרות חיוניות, חשובות ומאוכלסות.
אז שוב, איך ואם איזה אמצעים בדיוק ניירט את האיום הנוראי הזה?
יש פתרון. פתרון שפותח, נוסה בהצלחה והוצע למדינת ישראל לפני שנים רבות והוא אחד בלבד: לייזר כימי רב עוצמה, שיוכל להתמודד עם הצרה הזו התמודדות כלכלית, שתוריד את עלות היירוט פי 1000 ויותר; ואז ברור שהמשוואה תתהפך: לאויב לא כדאי יהיה לשגר לכאן רקטות וטילים יקרים כאשר ברשותנו אמצעי יירוט זול ויעיל.
גם כשהמלחמה תסתיים (רק זמנית כאן תמיד יהיו מלחמות), עדיין יוותר לנו כוח יירוט ניכר; כי הלייזר שמופק מדלק כימי שתהליך הייצור שלו קצר מאוד. זאת בשונה מהטילים המיירטים, שתהליך יצורם יקר, ארוך ומסובך; וכאשר הלחימה תסתיים נהיה שנים במצב של אפס הגנה.
חבל שבאיחור ניכר - ונראה שבהשפעת אינטרסנטים ואנשים שרוצים להגן על טעויות העבר שלהם - אנחנו עדיין מתקשים מאוד בהבנת המצב החמור הנוכחי והעתידי.
הנזק שניגרם לביטחון הלאומי שלנו עד עכשיו וזה שצפוי להיגרם בקרוב הוא פשוט מטורף!
