[בתמונה: השטן פוגע באיוב במחלת השחין. ציור בצבעי מים מעשה ידי וויליאם בלייק משנת 1821. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן] 

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

איוב, על הארץ, מבכה את אבדן רכושו ומות ילדיו, אך שומר על צדיקותו.

ולמעלה בשמים, שוב מתכנסים בני האלוהים למפגש עם אלוהים.

ושוב אלוהים מתגרה בשטן ומתגאה באיוב הצדיק.

ושוב השטן לא מתרגש ואומר שאיוב שומר על צדיקותו משום שבכך הוא מקווה לשמור על גופו שלו, שהרי בגופו של איוב לא נתן אלהים אישור לגעת והשטן, כמו ילד טוב וממושמע, אכן לא נגע בו.

ואלוהים שוב נענה לאתגר ומאשר לשטן לפגוע בגופו של איוב אך לא להרוג אותו: ו וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר

 נשמע שבין אלוהים לשטן מתנהל משא ומתן כמעט שגרתי על בחינת עוצמת האמונה של איוב. מעניין שאלוהים הוא המתגרה והשטן מגיב ומקפיד שלא לחרוג מהאישורים שקיבל מאלוהים. ניכר שהשטן פוחד מאלוהים ולמעשה הוא בסך הכל איזו דמות מתווכת, או זרוע ביצוע, למוחו המתעלל של אלוהים.

• כך התעלל אלוהים בפרעה,
• כך התעלל באברהם בסיפור העקדה,
• ונראה שכך הוא מתעלל בבני האנוש עד היום.

והשטן יוצא לדרכו ופוגע בגופו של איוב:  ז וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ ֯עַד קָדְקֳדֽוֹ ׃ ח וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ־הָאֵֽפֶר.

[באיור: מוכי שחין... התמונה היא נחלת הכלל]

איוב מתגרד בכל גופו ויושב בתוך אפר – ממש מנהגי אבלות. אשתו מאיצה בו לקלל את אלוהים ולמות, ובכך לפטור את עצמו מהסבל. אבל איוב מסרב:  י וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל (?) בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו.

הסירוב של איוב מגלה סדק ראשון באמונה. ראשית, הוא אומר לאשתו שהוא מקבל מאלוהים גם את הטוב וגם את הרע באותה מידה. אבל בשונה מהפרק הראשון, הפעם איוב "אינו חוטא בשפתיו". בפרק הראשון כתוב שלא חטא, בלי לפרט. נראה שאנחנו מקבלים רמז, שמשהו נסדק באמונתו של איוב, אך הוא עדיין לא נותן לסדק האמונה לעבור את דל שפתיו. במוחו ובליבו נפער הסדק.

נזכרתי בשירו המקסים של לאונרד כהן, Anthem (המנון), שם כתב כהן שבכל דבר יש סדק, שדרכו חודר האור.

Ring the bells that still can ring Forget your perfect offering There is a crack in everything That's how the light gets in.

.

בסדק אמונתו של איוב עוד יעבור הרבה "אור"...

שלושת חבריו  של איוב מגיעים לבקרו באבלו ובסבלו. הם יושבים איתו שבעה, על הארץ,  ללא דיבור: יג וַיֵּשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין־דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד. 

הדיבור יגיע רק אחרי השבעה. ייתכן שמכאן מנהג ישיבת ה"שבעה" לאחר מות קרוב, במקובל ביהדות עד היום. נמתין ונראה מה יצא דרך סדק האמונה של איוב.

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]