[בתמונה: אדולף היטלר מצדיע לכוחות הוורמאכט הגרמני בוורשה, פולין, ב- 5 באוקטובר 1939. גרמניה פלשה לפולין ב -1 בספטמבר 1939, לפני 80 שנה (AP). הסכמי ההגנה שהיו לה עם צרפת ובריטניה לא הושיעו אותה... מקור התמונה: AP; והיא נחלת הכלל]
[לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
הדף עודכן ב- 20 במאי 2022
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ההיסטוריה לא חוזרת אבל מתפתחת בכיוונים דומים.
כיוון שהכיוונים דומים - וכיוון שמרוץ החימוש בעיצומו ונשמעים דיבורים על ברית הגנה עם ארצות הברית - שעשויה לעצור את המלחמה שבפתח - כדאי להעיף מבט נוסף על גורלן של בריתות הגנה, עליהן התחייבו מעצמות.
כזו היא למשל סאגת הסכמי ההגנה שחתמה פולין עם בריטניה וצרפת. הנה הסיפור לפניכם, ומי שמבקש לעשות את ההקשרים לימינו אלה, מוזמן!בריטניה וצרפת מתחייבות לפולין
אחרי תום מלחמת העולם הראשונה וחתימת הסכמי ורסאי, ב- 1919 (ראו תמונה למטה), נקטה צרפת באסטרטגיה של בריתות והסכמים, על מנת להבטיח את המשך בידודה של גרמניה. הסכם ההגנה עם פולין - מדינה חדשה, שנוצרה בעקבות המלחמה - היה אחד ההסכמים הללו.
בריטניה - שחיפשה תמיד איזון במערכת האירופית - התחייבה לפולין, בלית ברירה, הרבה יותר מאוחר, ב- 1939, רק כאשר 'ירד האסימון' בלונדון, לגבי כוונותיו האמתיות של אדולף היטלר; וחדרה ההבנה, שהגרמנים שיטו בראש הממשלה הבריטי דאז, נוויל צ'מברליין (Neville Chamberlain) לכל אורך הדרך:
ב- 31 במרץ 1939, 16 יום לאחר שנכנס אדולף היטלר כמנצח לפראג, בלי שירה ולו ירייה אחת - תוך ביזוי הסכמי מינכן - התחייב צ'מברליין רשמית לפולין - בשם בריטניה וצרפת - בנאומו בבית הנבחרים הבריטי:
"במקרה של פעולה כלשהי, אשר תאיים על עצמאות פולין; ואשר בהתאם לכך תראה הממשלה הפולנית צורך חיוני להתנגד לה בעזרת כוחותיה הלאומיים, תרגיש עצמה ממשלת הוד מלכותו מחויבת להגיש מיד לממשלה הפולנית את כל התמיכה שבכוחה. הממשלה נתנה לממשלת פולין הבטחה ברוח זו. הריני יכול להוסיף, כי ממשלת צרפת הרשתה לי להודיע ברור, כי עמדתה בעניין זה היא כעמדתנו (שירר, 1976, כרך א', ע' 367).
[בתמונה: כניסת היטלר כמנצח לפראג למרות התחייבותו לשלמות מה שנשאר מצ'כוסלובקיה בהסכמי מינכן, סילקו את האשליות מקרב ההנהגה הבריטית, שערבה בתגובה לפולין - הבאה בתור... קרדיט צילום: הבונדסארכיב / ויקיפדיה]
בעוד שהערובה הבריטית נותרה כללית, הפרטים הצבאיים הוסדרו בהסכם, שנחתם בין ראשי צבאות פולין וצרפת, ב- 19 במאי 1939 (שירר, 1976, כרך ב', ע' 530):
- צרפת התחייבה שם "לתקוף מטרות מוגבלות לקראת היום השלישי שלאחר יום הגיוס הכללי".
- ברגע שיתפתח המאמץ העיקרי הגרמני נגד פולין, תערוך צרפת, במרבית כוחותיה, אופנסיבה נגד גרמניה; שתתחיל ביום ה- 15 שלאחר היום הראשון של הגיוס הכללי הצרפתי.
- למתקפה זו התחייבה צרפת להטיל כ- 38-35 דיוויזיות.
[צ'מברליין מנסה להימנע ממלחמה במינכן... 1938. הפרת ערבויות גרמניה לצ'כוסלובקיה, הפילו את האסימון אצל הבריטים... מקור התמונה: AP; והיא נחלת הכלל]
מה קרה בפועל?
כל עוד התאמצו בריטניה וצרפת להימנע ממלחמה, הן הפגינו נחישות. אבל, מרגע שב- 1 בספטמבר 1939, עם שחר, הותקפה פולין והקרבות פרצו, החלו ההיסוסים... שש שעות אחרי שהחלה הפלישה הגרמנית, עוד דיווח השגריר הבריטי בברלין - הנדרסון - ללונדון, כדבריו, על "מאמץ אחרון להציל את השלום"; והעביר ללונדון את גרסתם השקרית של הגרמנים, לפיהן פולין התקיפה תחנת רדיו גרמנית (התקיפה בוימה על ידי אנשי ס.ס. במדים פולנים...) (שירר, 1976, כרך א', עמ' 482-481). 39 שעות מרגע הפלישה עוד ניסתה הממשלה הבריטית לדחות את ההחלטה בפרלמנט הגועש; עד שהיה לה ברור, שאם לא תעשה מעשה (משמע, תכריז מלחמה), היא מסתכנת בנפילה. כאשר קם סגן מנהיג האופוזיציה הבריטית (ממפלגת הלייבור) לדבר; צעק אליו אחד הצירים השמרנים שזעם על תרגילי ההשהיה: "דבר אתה בשם אנגליה!"... (שירר, 1976, כרך א', ע' 490). הממשלה הבריטית ניסתה להגיע להודעה משותפת עם הממשלה הצרפתית שדרשה עוד 48 שעות לצורכי גיוס והתארגנות (למרות שמירב כוחות של הווארמאכט הגרמני היה מצוי אותה עת בצידה השני של גרמניה - בפולין...). אולם שגריר צרפת בבריטניה הזהיר כי ממשלת צ'מברליין מסתכנת בנפילה, אם לא תכריז מלחמה (שירר, 1976, כרך א', ע' 491).אגרתה של בריטניה נמסרה לשר החוץ הגרמני רק ביום שבת, ה- 3 בספטמבר, ובו אולטימטום, שאם לא יצא הווארמאכט מידית משטח פולין - דבר שלא ניתן היה להעלותו על הדעת, כמובן - בריטניה תמלא את התחייבותן לפולין. צרפת משכה עוד קצת זמן והגישה מסמך דומה חצי שעה לפני מועד פקיעת האולטימטום הבריטי (שירר, 1976, כרך א', ע' 491).
גם בריטניה וגם צרפת הכריזו אמנם מלחמה, אולם לא התכוונו להילחם כלל. במהלך החודשים הבאים, שבהם הייתה גרמניה טרודה בפולין, כמעט ולא נורתה יריה אחת במערב. המצב המוזר הזה כונה על ידי הגרמנים 'זיצקריג' (מלחמת ישיבה והמערב עתידים היו לכנותו "המלחמה הכוזבת"...
... כפי שאמר הגנרל הבריטי והוגה הדעות הצבאי יפ"צ פולר (John Frederick Charles Fuller): "הצבא החזק ביותר בעולם (הצרפתי), שאינו עומד אלא בפני 26 דיוויזיות (גרמניות), יושב לו בשקט ומסתתר מאחורי פלדה ובטון, בעוד שבעל ברית אמיץ ודון קישוטי (הפולנים) הולך ומושמד"...
סביר להניח, שאם אדולף היטלר לא היה תוקף במערב, הייתה "המלחמה הכוזבת נמשכת עד שהייתה מוחלפת בהסכם כזה או אחר, שמבטל את הצורך להילחם.
[תמונתו של ג'ון פולר היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
מה אנחנו למדים מהדוגמה הפולנית?
בראש ובראשונה, על ערכן של הבטחות ועל הסכמים כתובים; בייחוד אם הם באים מידי מעצמות. להבטיח ולקיים הם שני דברים שונים לחלוטין. משמע:
- ההסכם משקף אינטרסים חיוניים-לאומיים שטובים למועד מתן ההתחייבות.
- פעמים רבות מטרת ההסכם שחותמת מעצמה היא הרתעתית. למנוע מלחמה; אולם, אם היא בכל זאת פורצת, זה כבר סיפור אחר...
- מילוי ההתחייבות הוא כבר פונקציה של אינטרסים חיוניים-לאומיים אחרים; שטובים למועד, שבו נדרשת המעצמה לפרוע את ההתחייבות שנתנה; ואם הם השתנו, תשתנה ההחלטה בהתאמה.
[להרחבה בנושא אינטרסים לאומיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [להרחבה על מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים, לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
ישראל למדה על בשרה בעבר את משמעותם של הסכמים בינלאומיים כאלה:
בתמורה לנסיגתה במבצע סיני, ובמסגרת הסדרים שנועדו להבטיח את שלומה של ישראל בעתיד, הוצבו כ-3,400 חיילי או"ם לאורך הגבול עם מצרים ובמצרי טיראן. כוח זה שימש כחיץ בין כוחות מצרים וכוחות ישראל, וסייע בהבטחת חופש השיט במצרי טיראן.
אולם, עם ההידרדרות המדינית לקראת מלחמת ששת הימים, פונה הכוח על פי דרישת המצרים, בדיוק ברגע שבו נדרש למנוע את הילה שבגינה הוצב מלכתחילה. כוחות מצריים תפסו את העמדות שפינה. כוחות אלה חסמו את מיצרי טיראן, על ידי הצבת תותחי חוף בראס נצראני. זה היה מהגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת ששת הימים.
[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]
[בתמונה: תותח חוף מצרי בראס נצראני, 1957, כיום במוזיאון בתי האוסף בתל אביב. התמונה היא נחלת הכלל]
[לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרכים ראשון ושני.
- פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.