[בתמונה: חוזה ורסאי כהשפלה לאומית... קריקטורה אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה: חוזה וורסאי -הוליד את המפלגה הנאצית... התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב-16 בינואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בשנת 1919, עם תום מלחמת העולם הראשונה, התכנסה בצרפת ועידת ורסאי, שמטרתה הייתה לקבוע את עתידה של גרמניה. שלושת המנהיגים המרכזיים שהשפיעו על החלטותיה של ועידה זו היו נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, ראש ממשלת בריטניה - דייויד לויד ג'ורג' ונשיא צרפת - ז'ורז' קלמנסו. בוועידה נקבע כי גרמניה היא האשמה בפרוץ המלחמה; ולכן, הוטלו עליה מגבלות חמורות שגרמו להשפלתה, ולהידרדרותה הכלכלית והערכית כאומה. בין יתר הגזירות:

• הקיסר הגרמני, וילהלם השני, הודח והוחלף במשטר דמוקרטי.
• המדינה קוצצה בשטחה לטובת המדינות המנצחות; ונשללו מושבותיה שמעבר לים.
• נאסר על גרמניה להחזיק צבא מעבר לגודל מסוים; קוצצו מפקדות הצבא, והוטל פיקוח חמור על סוגי הנשק שגרמניה הורשתה להחזיק;
• נאסר על גרמניה להתאחד עם אוסטריה; למרות שרוב האוכלוסייה במדינות אלה הייתה דוברת גרמנית ולרבים מהם הייתה זהות לאומית משותפת.
• גרמניה חויבה לשלם פיצויים של מיליארדי מארקים למדינות המנצחות, בעיקר לצרפת; שדרדרו את כלכלתה והטביעו אותה בהיפר אינפלציה (ראו את דוגמת השטר בשווי של 50 מיליון המארקים, שהונפק ביולי 1923, חודשים  אחדים לפני שיא האינפלציה:

[בתמונה: שטר בשווי של 50 מיליון מארק. שטר זה הונפק ביולי 1923, חודשים  אחדים לפני שיא האינפלציה. התמונה היא נחלת הכלל]

מעבר לכל, חוו הגרמנים השפלה לאומית קשה; הם הידרדרו כאומה לכאוס; ראו בדמוקרטיה ניסיון לכפות עליהם דבר שלא רצו בו; שאפו  לשיקום כבודם הלאומי וייחלו לנקמה.

שעת הנקם באה עם כניעת צרפת במלחמת העולם השנייה. הגרמנים השיבו לצרפתים באותה מטבע, וההשפלה הלאומית, שעברה גרמניה, נענתה בהשפלה לאומית צרפתית: טקס הכניעה של צרפת (בתמונה למטה משמאל) נערך באותו קרון רכבת שבו נערך טקס הכניעה של גרמניה במלחמה הקודמת (בתמונה למטה מימין). הקרון - שהיה מצבה לניצחון בעלי הברית במלחמת העולם הראשונה - הועמס על רכבת והועבר לברלין.

[שתי התמונות המקוריות הינן נחלת הכלל]

בתום מלחמת העולם השנייה היו כבר בעלות הברית חכמות יותר. נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט; ומחליפו הארי טרומן, דחו את ההפצרות לדכא את גרמניה, לעקר את תעשייתה ולהפכה למדינה חקלאית (תכנית מורגנטאו); והשקיעו מיליארדים רבים של דולרים בשיקומה, כשהם מקפידים להפריד בין העם הגרמני למשטר הנאצי...

הפרשה הזו היא דוגמה מצוינת למשמעותו של כבוד לאומי ולהשלכותיה של השפלה לאומית...

כבוד לאומי והשפלה לאומית: המשגה

כבוד לאומי

לכבוד הלאומי (National honor) נודעת חשיבות רבה ביחסים בין עמים ומדינות, מאז העת העתיקה. 'כבוד' מתקשר למונחים כמו הערכה, יחס של כבוד, הוקרה ובמיוחד יוקרה. כשכוחה של מדינה גדל, כך גדלים גם ההערכה והכבוד אליה. ולהיפך, כשיוקרתה של מדינה דועכת, דועך גם כוחה – ואפילו אם מבחינה חומרית, "אובייקטיבית", נדמה כאילו לא חלה פגיעה בעוצמתה.

[מתוך האתר: U.S. ARMY; שם הצלם אינו מוזכר]

כבוד לאומי מאגד בתוכו מרכיבים כמו (קגן, 2016):

• השאיפה לתהילה ולהדר;
• הרצון להימנע מבושה וממבוכה;
• השאיפה לנקום עוול ולהשיב עטרה לישנה;
• הנחישות להתנהג בהתאם לאידאלים מוסריים מסוימים.

[להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן]

התפיסות בנוגע למה יכול להיחשב מכובד או לא מכובד משתנות מעת לעת וממקום למקום, אם באופן שטחי ואם במובנים מהותיים; ורעיונות העבר ביחס לכבוד עשויים להיראות לבני זממנו מטופשים ומיושנים – אך שינויים שטחיים כאלו עדיין מסתירים לעתים קרובות דמיון או אפילו זהות בתחושת הכבוד הלאומי בזמנים שונים (קגן, 2016).

לאורך השנים הניעו תחושות של כבוד – במובן של תהילה, הדר, שם ופאר – החלטות הנוגעות ליחסים בינלאומיים, מלחמה ושלום. בעולם המתואר באיליאדה של הומרוס העדיף אכילס להילחם נגד טרויה – ביודעו כי הוא עתיד למות במלחמה – ולא להישאר בביתו בבטחה כבן אלמוות. זאת משום שדבר זה יגזול ממנו את התהילה, שהיא הדבר היחיד ההופך את חיי הגיבור לראויים. בתקופת שושלות המלוכה סיכנו שליטים את שגשוגם ואת ביטחון ממלכותיהם ועוצמתן כדי להשיג תהילה. בעידנים של אמונה לוהטת, עשו שליטים צלבנים כמותם בשם דתם (קגן, 2016).

[בתמונה: אכילס - למען התהילה העדיף להילחם נגד טרויה ביודעו שהוא עלול למות במלחמה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArtsyBee לאתר Pixabay]

השפלה לאומית

השפלה לאומית (National humiliation) הוא שמה של אחת הקטגוריות שנודעה לה חשיבות רבה ביחסים בין עמים ומדינות מאז העת העתיקה. גם ההשפלה הלאומית - כמו הכבוד הלאומי - היא מרכיב חשוב בביטחונן הלאומי של מדינות. כשמדינה מושפלת, חלה פגיעה ביוקרתה, ולכן, דועכת גם עוצמתה, אפילו אם מבחינה חומרית, "אובייקטיבית", עוצמתה האוביקטיבית נותרה ללא דופי; ולהיפך, כשכוחה של מדינה גדל, כך גדלים גם ההערכה והכבוד אליה.

השפלה לאומית הייתה פעמים רבות עילה למלחמה. הדוגמה שהבאתי בתחילת המאמר - של חוזה ורסאי שהשפיל את גרמניה הקיסרית והרס את כלכלתה - היא דוגמה אופיינית לכך.

דוגמה להשפלה לאומית בימינו היא למשל השפלת המלחים האמריקנים שנסחפו למים הטריטוריאליים של ידי איראן בינואר 2016 (בתמונה למטה), על מנת להרתיע את הכוחות הסונים המתארגנים נגדה בתמיכה אמריקנית:

[התמונה היא צילום מסך של סרטוני הטלוויזיה האיראנית]

במזרח התיכון יש לכבוד הלאומי משמעות מיוחדת

ב- 2013 ראה אור ספרו של  ד"ר עפר גרוזברד, בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב (הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון; ראה תמונת כריכה משמאל). בספר הזה מנתח גרוזברד את הפער בין פרדיגמת החשיבה המזרחית למערבית (לחצו כאן להסבר מפורט יותר).

גרוזברד מדבר על פערים רגשיים וחשיבתיים בין מזרח ומערב. הוא מסביר מדוע השיח שלנו עם התושבים הערביים - בישראל ובמדינות השכנות - הוא שיח מקביל, וחסר הבנה הדדית לרגישויות של הצד השני.

אחד הקצרים הללו בשיח ממוקד בסוגיית הכבוד:

כבוד במזרח הוא עניין של חיים ומוות (רצח על כבוד המשפחה למשל). זאת, בניגוד לתרבות המערב, שבה אנשים לא אוהבים את עניין ה"כבוד", ובזים למי שרודף אחריו.. כבוד זה חיזוק שבא מבחוץ, ממיקוד שליטה חיצוני (בניגוד ל"התפעלות" שבאה ממוקד שליטה פנימי).

יש דבר החשוב בעיני איש המזרח הרבה יותר מהרגישות לכבודו של הזולת: הוא אינו מכבד אחרים שאינם שומרים על כבודם!

לעומת זאת, בחברות מערביות הפך הכבוד העצמי להתפעלות עצמית. בניגוד לכבוד, התפעלות היא סוג של הזנה רגשית חיובית שבאה מבפנים, ושאינה תלויה באחרים: האדם מספק אותה לעצמו בדרך של חיזוקים נרקיסיסטיים, של תחושות מימוש עצמי והתפעלות ממעשה ידיו.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

משמעות הדברים היא שלא רק שצריך להקפיד במזרח התיכון על כבודם הלאומי של אחרים, חייבים גם להקפיד על כבודנו כאומה. כי פה בזים למי שמוחל על כבודו, ובאין כבוד, נותרו בעיני איש המזרח רק יחסי סוחט ונסחט; המאפיינים, למשל, את היחסים הפלסטיניים-ישראליים מאז חתימת הסכמי אוסלו!

בהקשר זה טוען גם אלי אבידר, מזרחן ואיש משרד החוץ לשעבר, כי כדי לחיות בחלק זה של העולם, עלינו להבין את דרך החשיבה ולסגל אותה גם לעצמנו. במצב הנוכחי - בכך שישראל מאפשרת למדינה שכנה לירוק בפרצופה, ודוגמאות כאלה לא חסרו בשלושים השנים האחרונות - היא הופכת ללעג ולקלס בסביבתה; וגורמת לשכניה לבוז לה. במזרח התיכון, למי שאין כבוד לא תהיה ריבונות; ובוודאי, גם לא יוכל להבטיח את חיי ילדיו!

[הקידה של ברק אובמה בפני מלך סעודיה, שהפכה לבדיחה בקרב הערבים במזרח התיכון... במזרח, מי שאינו שומר על כבודו לא זוכה לכבוד... למקור התמונה, לחצו כאן]

[עוד בסוגיה זו ראו במאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'במזרח התיכון, בלי כבוד אין ביטחון!']

[התמונה: צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: 'עוד יהיה לי']

[לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.

מקורות והעשרה

• דונלד קגן (2016), כבוד לאומי הוא אינטרס ביטחוני, מידה, 22/1/16.
• גרוזברד עפר (2013), בבל – מדריך למפגש בין מזרח למערב, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון.
• גרשון הכהן (2019), במזרח התיכון, בלי כבוד אין ביטחון, ייצור ידע, 10/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.