אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.
* * *
אחרי ההצפות במישור החוף ב- 2018 וב- 2019, פרסמתי מאמרים ובהם הצגתי את הסיבה לכך: ריכוז ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הולך ונדחס אל רצועת החוף. הפתרון אותו הצעתי - שהוא היחידי הקיים - הינו בניה ביהודה ושומרון (ראו לינקים למטה). למאמרים הללו קיבלתי תגובות רבות בנוסח: "לכל דבר הוא מכניס פוליטיקה..."; אבל, מה לעשות וגאוגרפיה היא תמיד גם פוליטית?
מעולם לא גרו כל כך הרבה אנשים במישור החוף והשפלה. בעולם העתיק עברה פה דרך הים העתיקה, ממצרים למסופוטמיה; וגם היא לא עברה בצמוד לים כמו כביש 2, אלא למרגלות ההרים, באזור שהיה מועד פחות להצפה ולביצות.
[למאמרי: 'הסיבות להצפות במישור החוף' מ- 2018, לחצו כאן] [למאמרי: 'האסונות בערי החוף – כשל תכנוני כולל!', מ- 2020, לחצו כאן]
עכשיו באו היהודים לאזורי הארץ הפנויים - על הביצות, הם אהבו את קדמת החוף, אל מול הים, עם הפנים לאירופה, ו- 60% מהם גרים בין נתניה לראשון לציון.
זה לא רק שאין יותר מרחבים פתוחים לספיגת מים ולהכלתם, מה שהופך כל מהלומת גשם לבעייתית; אלא גם האופן שבנינו את המדרגה הנוספת, בשורת ההרים על השוליים של מישור החוף והשפלה: קרית גת, בית שמש, מודיעין, אלעד וראש העין. כל האזורים הללו היו סופחים מים למי התהום והיום יש שם משטחי בטון ואספלט ענקיים. בית שמש למשל, משתרעת על מרחב גדול, ועומדת להיות בת 350,000 איש; וכנ"ל מודיעין; והמים של כל המרחבים הללו נכנסים דרך תעלות ניקוז אל הנחלים, משל הכנסנו נהר גדול לתוך קשית... לכן נגרמות הצפות ענקיות, שנובעות מהגאוגרפיה ומהאופן המעוות שבו התייחסנו אליה.
עתה, צריך לזכור, שגם ביהודה ובשומרון יש מאגר מים גדול מתחת לפני הקרקע וגם שם צריכים המים לחלחל פנימה. על כן, צריך להתמקד בבניה שם על השדרה המזרחית, שהולכת לקו פרשת המים מזרחה, לכיוון ים המלח והירדן. השטח ממישור אדומים עד ים המלח, מחכה ל- 200,000 יחידות דיור. זה האזור של תכנית אלון על בסיס הכביש המתוכנן שבין ערד למישור אדומים; והכביש הלא מפותח ממישור אדומים לבית שאן, שזה כביש אלון. את הכביש הזה צריך לפתח לכביש האורך הראשי של מדינת ישראל; ועל הבסיס הזה ליישב, בין מיליון לשלושה מיליון יהודים. אז, זרימת המים מהיישובים האלה לא תלך מערבה אלא מזרחה. זו ההתארגנות הנכונה, שתופסת את המרחב כישות אקולוגית אחת.
לצערי אנחנו רחוקים מכך. אין תכנית מתאר ארצית על מה שמעבר לקו הירוק. יתרה מכך, התנועות הירוקות מזוהות עם השמאל; וחלק מההתנגדות שתייצרנה לתכנית תנבע ממניעים פוליטיים (גאוגרפיה היא תמיד גם פוליטית. זוכרים?).
בכל מרחב גוש דן יש מרחב ירוק אחד, שעליו יש ויכוח, והמדינה תובעת לבנות עליו: זה אזור התעשייה הצבאית של רמת השרון. שבע ערים יכולות ליהנות אם יהיה שם פארק: ראש העין, רעננה, כפר סבא, הוד השרון, פתח תקווה, רמת השרון והרצליה. ומה המדינה תובעת לעשות שם? עוד 40,000 יחידות דיור. זאת אומרת, אם יש איזשהו מרחב על אגן הירקון שיכול לספוח מים ולהכילם, גם עליו רוצים לבנות...
מראש עשינו הפוך ממה שעושים, למשל, בהולנד: שם זו ארץ שפלה. הם הבינו שאין להם יכולת להשתלט על אירועים כאוטיים של הצפה. לכן, הם בנו מראש מרחבי אגירה; ועקרו יישובים כדי שהמרחבים הללו יהיו מוכנים להכיל את המים...
