גרשון הכהן: בעצם, מי צריך סיפוח?

[בתמונה: במציאות דינאמית, צריך כלים נכונים להתמודד ולהסתגל. הסכמים סופיים אינם כאלה. העמימות דווקא כן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

גרשון הכהן אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

עם פרסום תכנית טראמפ נוצרה מציאות חדשה שדוחפת לסיפוח ביהודה ושומרון. עד שנוצרה המציאות הזו אני הייתי מאלה שמעדיפים שלא יהיה סיפוח. אסביר:

אני מסתכל, למשל, על רמת הגולן מול יהודה ושומרון: איפה ההתיישבות הישראלית מתפתחת יותר? כמובן שביהודה ושומרון, כי למשל, חוק התכנון והבניה של תל אביב מגיע במדינת ישראל הביורוקרטית עד קצה הסְפַ‏ר; ואני סבור שבסְפַ‏ר צריך לחיות כמו בסְפַ‏ר: שכשאתה בונה אורווה, אינך צריך תהליך מייגע של שנתיים עם הביורוקרטים, כאילו אתה בונה עוד קומה בדיזנגוף.  

יהיו שיגידו שהיעדר החוק יוצר מצב של כל דאלים גבר. אבל זה בדיוק ההיפך. החוק הוא שיוצר את המצב של כל דאלים גבר, כיוון שהוא איננו מספק מחד גיסא לתושבי אזורי הסְפַ‏ר (מרחבי הסְפַ‏ר - Frontier) את מה שמקבל תושב העיר, אבל דורש ממנו לחיות על פי אותה מערכת חוקית מגבילה. הטרור החקלאי למשל - שנובע מאוזלת ידה של המדינה לטפל בסְפַ‏ר - הוא דוגמה מצוינת לכך. בארצות הברית, ההתנכלות לרכוש החקלאים קטנה מאוד כי כל מי שנכנס לטריטוריה פרטית, מסתכן במוות מכדורי בעל המקום, שזכותו להגן על עצמו!

[להרחבה בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

[בתמונה: איזורי הספר. לא ניתן לפתור בעיות הספר בכלים של העיר הגדולה; ולהיפך! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי HaloJim לאתר Pixabay]

זו פרדיגמת החשיבה המערבית, טמבל!

הכל מתחיל משאיפת האדם המערבי לסופיות שתעוגן בהסכמים. זו כמובן אשליה אופטית כי הכל דינאמי ומשתנה; וכדאי לנו לחיות בתנאים האופטימליים להסתגלות למצב הזה ולא לכבול את עצמו. לא כך אצל בעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית; זה לא המצב אצל מי שמבין איך פועלת מערכת מורכבת, ובעבר, לא היה כך גם אצלנו: אין בחיים מצב סופי (end state). יש מציאות של מאבק מתמיד, שמחייבת אותנו יום יום במומנטום, ולא צריך לשים מוסרות על המומנטום הזה!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

תראו את התנ"ך. לכן אני אוהב כל כך את ספר שופטים. הכל משתנה כל הזמן: יש מצוקה, מישהו מושיע ושוב, הכל מתהווה מההתחלה. אלה באמת החיים!

כזו הייתה, גם מפלגת העבודה בימיה הטובים; וכאלה לא היו מעולם הרוויזיוניסטים הפולני-האירופי של המאה ה- 19. מול חתירת מנחם בגין להסכם שלום חתום עם מצרים, התנגדו ראשי העבודה לכך ובראשם: שמעון פרס (של לפני הסחף שמאלה), יגאל אלון ויצחק רבין שלא רצו בהסכם, כי הבינו שהכל זמני; ואם נחלש, שום הסכם לא ימנע מהצד השני להפר אותו; אבל אותנו ההסכם יגביל מאוד.

[לספרו של האלוף גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן]

הדוגמה הרוסית

חלק מהסיפור - על הצורך להעדיף את הדה פאקטו על הדה יורה - זה מכיוון שעולם הדה יורה הופך להיות פחות ופחות רלוונטי למתרחש במציאות. שליט רוסיה, ולדימיר פוטין, מבין זאת היטב והוא הפליא ליישם זאת בחבלים, אבחזיה ואוסטיה, שבגאורגיה:

הוא ניצל הזדמנות כפולה, שבה, מחד גיסא, תשומת הלב העולמית ממוקדת באולימפיאדה בסין; ומאידך גיסא, טעות של שליט גאורגיה - שפתח בסכסוך צבאי שפרץ בתחילת חודש אוגוסט 2008 בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים של אבחזיה ודרום אוסטיה ולכוחות צבא רוסיה וכוח שמירת השלום הרוסי ששהה במחוזות אלה - ושלח ארמיה משוריינת עם כוחות ארטילריה וחי"ר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, אל החבל.

אחרי שהשלים את הצגת התכלית, הוא החזיר את הכוחות לרוסיה; אבל ביסס בעצם הפלישה את השליטה של האבחזים - שהם בעצם רוסים - על החבל; כך שדה פאקטו, אבחזיה היא היום אזור רוסי. כך, הצליח פוטין לסדר את הסידור האופטימלי מבחינתו: מבחינת החוק הבין לאומי, הוא לא כבש שום דבר, כי כוחותיו חזרו אל הגבול הרוסי; דה פאקטו, אבחזיה ואוסטיה הם אזורים רוסיים לחלוטין.

[במפה: הפלישה הרוסית לגאורגיה... למרות שהצבא הרוסי יצא הושגה התכלת והשטח נכבש והפך רוסי, דה פקטו... המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andrei nacu. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אז למה בכל זאת סיפוח?

מה שקרה לנו עכשיו זה, שבאיזשהו מקום אמרו לנו: אתם לא יכולים להמשיך למצות את הפוטנציאל של המשחק הזה, כך שצריך להתאים את עצמנו להשתנות הנסיבות. כשאני מסתכל על זה, ושואל את עצמי: "אם ככה, למה סיפוח?", אז זה מכניס אנרגיה חדשה למערכת; ואני רוצה אנרגיה חדשה. הרעיון של אנרגיה חדשה איננו דווקא רעיון של נעדיף מלחמה. בגלל זה אנחנו מתקשים להבין את האיראנים, שעושים מעשה מלחמה ולא רוצים מלחמה. כך גם יחיא סנוואר בעזה בהרבה מהמקרים. זו מציאות מאוד קשה לתפיסה אצל בני המערב המורגלים לפרדיגמת חשיבה מערבית. והיא הולכת ותופסת נוכחות - גם אם איננה מובנת - בהתנהלות. אם ישראל, לדוגמה, תממש סיפוח על אזור בקעת הירדן,

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *