[בתמונה: מרים ואהרן מתלוננים נגד משה, חריטה משנת 1908. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת יתרו ידועה בעיקר בעשרת הדברות הכתובים בה, ואשר מהווים את התשתית הרוחנית והתרבותית של עם ישראל והאנושות כולה[1]. אבל קודם מתן תורה, מגיע יתרו חותן משה ומבצע מהפכה שיפוטית.

עד בואו היה נהוג שמשה עצמו שפט בכל דבר קטן כגדול. היות והתלונות היו רבות, משה נאלץ לבלות זמן ניכר בשפיטת העם, ולעסוק פחות במנהיגות אמיתית.

כאשר יתרו מגיע הוא מציע להקים מערכת משפט עם ערכאות נמוכות וגבוהות, כך שמשה ישפוט רק במקרים בודדים ומוקשים במיוחד.

[בתמונה: במדבר סיני נולדה הביורוקרטיה הישראלית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

ברם, אם מנסים למצוא את הקשר בין משה ליתרו, הרי שהמספר המקראי מקמץ מאוד בכינון הקשר הזה, ובעצם המקרא אינו מנפק כל פרט אודות חייו של משה, מרגע בריחתו ממצרים, מאימת פרעה, עד שהוא פוגש את בנות יתרו ליד הבאר. כך מתאר המקרא את השתלשלות הדברים – לאחר שנודע לפרעה כי משה היכה למוות איש מצרי:

"וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר"[2], שם כאמור הוא פוגש את בנות יתרו וביניהן ככול הנראה את ציפורה אשתו העתידית ואם שני ילדיו. במהלך הפגישה ליד הבאר הוא מתערב לטובת בנות יתרו כנגד הרועים ששהו שם כדלקמן:" וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם"[3].

בכך מדגיש המקרא את חוש הצדק המפותח של משה שמתערב תמיד כנגד כל מעשה עוול. כאמור, בעקבות מעשה זה משה מוזמן לביתו של כהן מדין ואף נושא לאישה את ציפורה בתו. הסמיכות בפסוקי המקרא בין הבריחה של משה והמפגש עם בנות מדין, מראה שהמדובר באירועים הבאים אחד אחר השני, אולם מקורות חיצוניים[4] מספרים על אירוע ממושך שקרה למשה בין בריחתו ממצרים עד הגעתו לארץ מדין. האירוע האמור הינו שהותו של משה בארץ כוש, ונישואיו לאשה כושית. המקור החוץ מקראי הראשון הידוע לנו, הקושר בין משה לארץ כוש הוא החיבור של ארטאפאנוס[5], על היהודים[6].

[למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'ציפורה אשת משה', לחצו כאן]

[בתמונה: כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. – ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד-כ"ו צפורה מלה את בנה. ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482. הקפלה הסיסטינית; התמונה היא נחלת הכלל]

החיבור שלו שהוא מעין אוטוביוגרפיה על חייו של משה, הוא מספר כי משה, שהיה בנו המאומץ של שליט מוף, יצא להילחם בכושים, שהיו שכנים של הממלכה המצרית מדרום. אחד השליטים המצריים, ששמו חנפרע, קינא בהצלחותיו של משה, ולכן הוא ארגן עבורו צבא בלתי מיומן, מתוך ההנחה כי צבא זה יביא למפלה מוחצת בקרב. אולם כנגד כל הציפיות משה עם חייליו הבלתי מיומנים, ניצחו בקרב את הכושים, זאת לאחר מלחמה ממושכת של עשור שנים. לאחר הניצחון למדו הכושים ממשה למול את בניהם[7].

בעקבות הסיפור האמור, יוסף בן מתתיהו מביא את סיפור הקרב של משה בכושים, ואת המצור הממושך שנכפה עליהם על ידי הצבא המצרי בפיקודו של משה. לאחר מכן ממשיך יוסף בן מתתיהו את התיאור הבא: "ובעוד משה נושא בלא רצון את חוסר הפעולה של הצבא...אירע מאורע זה – למלך הכושים הייתה בת ותרביס שמה. היא ראתה את משה כשהוא מוליך את צבאו סמוך לחומה ונלחם בגבורה... ושיערה שהוא שגרם למצרים את הצלחתם... ואהבה גדולה מאוד אליו תקפה. וכשגבר הרגש בליבה שלחה את הנאמנים שבעבדיה לדבר איתו בדבר נישואים. והוא הסכים בתנאי שתוסגר העיר, ועשו אמנה בשבועה שיישא את האישה ולא יפר את החוזה לאחר כיבוש העיר. ולאחר שעשה שפטים בכושים, כרת את ברית הנישואים והוליך את המצרים חזרה לארצם"[8].

[בתמונה משמאל: חריטה רומנטית של יוסף בן מתתיהו המופיעה בתרגומו של ויליאם וויסטון (Whiston) ליצירותיו. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Rachel-Esther לאתר flickr]

המסורת המקראית הקושרת את משה בקשר נישואים עם אישה כושית, מופיעה בספר במדבר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח"[9]. מקור זה הינו אישוש לכך שמשה כנראה הגיע לארץ כוש, ונשא שם אישה מקומית. בהמשך הפסוקים עולה כי מרים ואהרון האשימו את משה כי התיר לעצמו את נישואיו עם האישה הכושית שעה שהוא אסר זאת לאחרים. התגובה האלוהית לא איחרה לבוא, והאל מודיע למרים ואהרון כי אין מקום להשוואה בין משה אליהם היות ומדרגתו הנבואית הינה גדולה משל אחיו. על פי מסורת חז"ל[10], אותה אישה כושית שמתאר המקרא היא ציפורה בת יתרו, ודברי מרים בניגוד לפשט הפסוק, לא עסקו בעניין הנישואים בין ציפורה למשה, אלא דווקא בפרישתו של משה ממנה.

זיהוי האישה הכושית כציפורה בת יתרו מקובל על הפרשנים הקלאסיים כדוגמת רש"י, ועל חוקרים אחדים. מנגד יש חוקרים החושבים כי המדובר באישה כושית בלתי מוכרת שמשה לקח לו לאישה בזמן נדודיו עם בני ישראל במדבר, או באישה שבאה מקרב הערב רב שיצאו עם בני ישראל ממצרים: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד"[11]. קיימת במחקר דעה שלישית, כי נישואי משה עם האישה הכושית, התרחשה בשנים שבין בריחתו של משה מפרעה עד הגיעו לבאר בארץ מדיין. רמז לכך ניתן למצוא בפרשנותו על אתר, של משה מנדלסון[12]:" אין ספק שאירעו למשה דברים רבים מאז ברחו מפני פרעה ועד היותו בן שמונים שנה, ולא נכתבו בתורה מפני שאין צורך בהם"[13].

[למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'אשתו הכושית של משה', לחצו כאן]

[בתמונה: האם אשתו הכושית של משה הייתה ציפורה? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כך או אחרת, מנין לארטאפאנוס וליוסף בן מתתיהו סיפור פנטסטי שכזה על משה? יתכן שמסורות קדומות ועתיקות סבבו בקרב בני ישראל אודות מנהיגם משה, שהיה דמות אגדית כבר בחייו. זאת ועוד.  מקור השפעה אפשרי אנו יכולים למצוא ביצירה האפית המצרית אודות סאנהת[14], פקיד בחצר המלוכה המצרית שברח משם בעקבות מרד כושל לארץ כנען, ושם הוא נשא לאישה את בתו של אחד המושלים וזכה בשלטון.

אחרית דבר

פרשת יתרו מציבה לנו את האתגר להסביר את הקשר המיוחד בין משה לכהן מדיין. לכאורה על פי פשט הפסוקים, לאחר בריחתו של משה מאימת פרעה למדבר, הוא מגיע לארץ מדיין, שם על יד הבאר הוא מושיע את בנות יתרו מפני זעמם של רועי הצאן האחרים, ובתמורה לכך, הוא מוזמן להתארח בבית יתרו, ואף נושא את בתו, ציפורה לאישה. אולם, מקורות חיצוניים מספרים לנו סיפור אחר, והוא – שמשה עמד בראש צבא מצרי כנגד אויבי הממלכה מדרום הכושים.

משה, למרות הקנאה בו, מצליח לנצח את הכושים, ועל פי יוסף בן מתתיהו אף נושא את בתו של מלך הכושים, תרביס . רק בספר במדבר מצוי הד לנישואיו של משה לאישה כושית, ויש המזהים אותה עם ציפורה בת יתרו. אחרים חושבים כי המדובר באישה אחרת, והסיפור החוץ מקראי שופך לנו אור אודות הפרשה. איזו מסורת אמינה יותר? קשה לקבוע. מה שניתן לומר הוא זה – משה הפך לאגדה עוד במהלך חייו. בקרב בני ישראל היו מסורות בעל פה אודותיו, ואחת מהן יכולה להיות סיפור מלחמתו של משה בכושים ונישואיו לבתו של מלכם. הד עמום לכך ניתן למצוא ביצירה האפית המצרית אודות סאנהת, שמזכירה לנו בפרטיה את הסיפור החוץ מקראי אודות משה.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.

[1] אבי הראל, מעמדם התיאולוגי של עשרת הדברות במסורת היהודית, ייצור ידע, ינואר 2019.

[2] שמות, פרק ב', פסוק ט"ו.

[3] שם, ט"ו – י"ז.

[4] אביגדור שנאן, יאיר זקוביץ, לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות ספרים, 2004, עמודים :160 – 163 (להלן= שנאן זקוביץ, לא כך כתוב בתנ"ך).

[5] ארטאפאנוס, יהודי הלניסטי, איש אלכסנדריה של המאה השנייה לפני הספירה.

[6] מופיע בתוך - יהושע גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית, מוסד ביאליק, 1963.

[7] שנאן זקוביץ, לא כך כתוב בתנ"ך, עמוד 160.

[8] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, י', ב', 253 – 254.

[9] במדבר, פרק י"ב, פסוק א'.

[10] מדרש ספרי לספר במדבר, פסקה צ"ט.

[11] שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ח.

[12] משה מנדלסון, פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון הוא הדמות המייצגת ביותר את ראשיתו של העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה. 1729 – 1786.

[13] שנאן זקוביץ, לא כך כתוב בתנ"ך, עמוד 162.

[14] תולדות סאנהת (סינוהה), מתוך: יהושע מ' גרינץ, מספרות מצרים העתיקה, עמ' 5-21.

• אבי הראל (2017), ציפורה אשת משה, ייצור ידע, 19/1/17.
• אבי הראל (2016), אשתו הכושית של משה, ייצור ידע, 22/6/16.