תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
רבים וטובים ממני, מתרעמים על כך שבמאמרי. אני מדגיש את הרדידות הלאומית בסוגיות ביטחון. השורה בממסד הפוליטי, בפיקוד הבכיר בצה"ל, ובתקשורת.
שמא נתבלבל נדגיש ומיד, שאמת המידה "לדעת צבא", במדינה שמאז הקמתה מתנהלת תחת מלחמת התשה. מעוגנת בשלשה תחומי פעילות:
- כאלה שאיכותם - לטוב ואו לרע - משפיעה על השגת ניצחון;
- על השגת תיקו;
- ואף על תבוסה במערכה.
[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
החתירה ל'ניצחון' קשורה לשלושה היבטים:
- התחום הראשון ,ההכנות, כולל: תכנונים ותכניות, הצטיידות אימונים ונוהלי קרב.
- השני, מתייחס לאופני ניהוג הכוחות במלחמה.
- השלישי חשוב כקודמיו, מכנס את כלל הגורמים לתחקר את המלחמה. על מנת לזהות לקחים, ולקבוע סדר קדימות ופיקוח על הפקתם.
אלא שכל הג'ז הזה - הנגזר מתורת המלחמה - לא עמד מעולם על סדר יומו של צה"ל...
הראייה, ברצף הקמתם של וועדות חקירה (אחרי מלחמת יום הכיפורים, "מלחמת שלום לגליל", ומלחמת לבנון השנייה), ובקביעתם (הרלוונטית למעט "מלחמת שלום הגליל"): כי בכול האחרות כשל הרמטכ"ל בהכנת הצבא, כפי שכשל בניהול המלחמה, הגם שנמנע מהפקת מקצועית של לקחים אחריה.
שמא נשכח. חוסר המוכנות למלחמת ששת הימים, הומחש עוד קודם ב 15 למאי 1967, כאשר שתי אוגדות משוריינות של צבא מצרים 1967 חצו את תעלת סואץ. ונעו לעבר גבול ישראל - כשמנגד אין כוח פיזי, אין תכניות הגנה, ואין מיומנות לעצירת המצרי. למזלנו: גמאל עבד אל נאצר חיכה לרבין ברפידים, בעוד הצלחת מבצע "מוקד" של חיל האוויר, ובעקבותיו נסיגת/ בריחת האויב. העלימה את חוסר המוכנות, את ניהולה הכושל של המלחמה, והליך שאין מזיק ממנו - בהפקרת לקחיה.
אגב: בשונה מכל המלחמות, התנהלה "מלחמת שלום הגליל" בדיוק "לפי הספר". שהרי עוד בטרם פרצה, הגדירה הממשלה את מטרות המלחמה. לקראתה התכונן הצבא במשך שנה, כולל אמון מקוצר בצאלים (מבצע "מרתון"). בסיומה, גורש יאסר ערפאת וחייליו מלבנון; ולראשונה בתולדות צה"ל, הורה רא"ל רפאל איתן ז"ל. לפתוח הליך יסודי ומקיף, במטרה להפיק את לקחיה. לכאורה נחזתה כמלחמת מופת, אלא שבגין מאבק פוליטי הפכה ל"מלחמת כזב".
[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]
ללא ספק אפשר להתווכח על היותה מלחמת כזב, מלחמת מופת, ואו סתם עוד מלחמה. בעוד שמנגד לא נתן להתעלם מההרס, שהותיר המאבק הפוליטי שבא בעקבותיה:
האחדות הלאומית שהייתה בחזקת אבן צור, נגרסה לאבקה. - מזה 38 שנים אחרי, לא זכה צה"ל בניצחון של ממש. - תפיסת הביטחון הלאומי שבבסיסה עמדה הברירה, לקבוע את המועד, השיטה, והמקום לצאת למלחמה נעלמה כלא הייתה.- בעוד ששיא שיאי הפגע הרע, הוביל בעקיפין לגניזת לקחיה של אותה מלחמה, כולל אבדן יוזמה מדינית לצאת למלחמה. שמדרך הטבע האלים, הפכה לימים את תושבי "העוטף", כבני ערובה לגחמות החמאס.
דווקא עכשיו לאור ה"הסדרה" שבפתח, חייב הקבינט לכנס את כלל הגורמים הפעילים לעת מלחמה. על מנת להכריז על הכנת הכוחות כמאמץ לאומי מבוקר. שמטרתו להרתעה החמאס מפני הפרת "ההסדרה". ואם יופר, ידע האויב כי בניגוד לתת היכולת שהומחשה, ב"עופרת יצוקה", "עמוד ענן" וב"צוק איתן". הפעם עומדת ישראל נחושה ומיומנת להשגת הכרעה.
[להרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
- פנחס יחזקאלי (2019), (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
- פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
