[בתמונה משמאל: כריכת המהדורה העברית של ספרה של ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, שראה אור לראשונה, בהוצאת משרד הביטחון ב- 1964; וכיום בהוצאת כנרת, זמורה ביתן אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 19 באפריל 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הסיבות לכישלונה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ממוקדות בחודש הראשון שלה, באוגוסט 1914, שבו הוכרע גורלו של המבצע הגרמני לכיבוש צרפת. מאותו רגע החלה הספירה לאחור - המלווה בהרבה דם... - לכניעת גרמניה...

את החודש הזה מתארת - כבסרט מתח - ההיסטוריונית האמריקנית, ברברה טוכמן בספרה המצוין, אוגוסט 1914.

החודש הזה התנהל- או לפחות, אמור היה להתנהל - על פי תכניתו של הגנרל אלפרד שליפן, הוגה תכנית שליפן המפורסמת, שביסס אותה על לפיתה של צרפת מעורפה והשמדתה, בנוסח קרב קנה המפורסם של חניבעל. בשל האילוץ של חוסר היכולת ללפות את צרפת משני צדדיה, התבססה התכנית על לפיתת צרפת ממערב (ראו מפה למטה), תוך הרס אגפי האויב והשלמתה בקרב הכרעה, שבו יותקף האויב מאחור. כדי להצליח, היו הגרמנים חייבים לחזק, ככל יכולתם את אותה 'כנף ימנית', לכשיגיעו חייליה לקרב ההכרעה.

[להרחבה על תכנית שליפן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן]

[בתמונה: כיצד שמטה גרמניה מידה את הניצחון, בדקה ה- 90 ממש? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stux לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

בסופו של הספר מביאה טוכמן את פרשנותה, מדוע החמיצה גרמניה את הניצחון. ליקטתי משם, שמונה סיבות עיקריות.

הסיבות הללו - מטבע הדברים - אינן עומדות בפני עצמן, אלא שלובות זו בזו. אציב אותם, באופן סובייקטיבי, בהתאם להערכתי את מידת השפעתן על הכישלון. לא אוסיף סיבות מהשנים הארוכות - הטבולות בדם רב - של המשך המלחמה; כיוון שלטעמי, נגזר גורלה של גרמניה בקרב על המארן, מרגע שהתפוגג חלום הקרסתה של צרפת:

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

סיבה ראשונה: דריסת הניטרליות של בלגיה

אחת ההנחות שקיבל הגנרל אלפרד שליפן, כשבנה את תכניתו, היא שאין מנוס מדריסת הנייטרליות של בלגיה, שתוביל, מן הסתם, לכניסת בריטניה (בעלת הצי האדיר והמדינה בעשירה בעולם באותה עת...) למלחמה.

ההנחה הייתה גם שבלגיה תיכנע ולא תילחם; אבל הבלגים חשבו אחרת...

מלחמתם ההרואית של הבלגים הכניסה את הצבא הבלגי - ובעקבותיו את הצבא הבריטי - לרשימת האויבים של גרמניה:

• היא הקטינה את מספר הדיביזיות הגרמניות שצעדו אל המארן ושחקה את האחרות.
• במקביל, היא חיזקה את קו המערך של בעלות הברית בחמש דיוויזיות בריטיות.

[בתמונה משמאל: בלגיה כשומרת הדרך לצרפת: נער חלש אך אמיץ הניצב בעוז מול הבריון הגרמני. קריקטורה בפאנץ' הלונדוני, 1914. התמונה היא נחלת הכלל]

סיבה שנייה: את נקודות המפתח מאיישים בטובים ביותר. לא בבעלי הקשרים!

כלל מפתח בכל תכנון אסטרטגי הוא, שתפקידי המפתח במלחמה הם אלה, שמדינה אינה יכולה להפסיד בהם. תפקיד כזה הוא מפקד הארמיה השמינית הגרמנית במזרח, שהייתה אמורה להרוויח זמן מול הפלישה המתקרבת של שתי ארמיות רוסיות.

השקט הנפשי של המטה הכללי היה תלוי בתחושה, שהחזית המזרחית מוחזקת בידיים בטוחות; שיודעות להכיל את הלחצים ממזרח.

אבל לרוע המזל, מי שאייש את התפקיד הזה היה אדם שהרמטכ"ל הגרמני, 'מולטקה הצעיר' ניסה להיפטר ממנו בכל דרך ולשווא, בשל קרבתו לקייזר, וילהלם השני. היה זה לוטננט גנרל מקסימיליאן פון פריטויץ. אדם חסר יכולת ומרובה קשרים...

מולטקה הצליח לפחות למנות לו ראש מטה שהיה לרוחו, את הגנרל פון ולדרזיי, אולם בריאותו של האחרון באותה עת לא הייתה תקינה; והגרמנים 'נתקעו' עם האיש האחרון שהתאים לתפקיד שהועיד לו הגורל.

[תמונתו של גנרל מקסימיליאן פון פריטויץ משמאל היא נחלת הכלל]

ולמרות זאת, זה לא היה אמור להיות כל כך נורא, כיוון שלפי חישוביהם היו הרוסים אמורים לתקוף רק ששה שבועות אחרי הגיוס הכללי; מה שהיה מאפשר להם לסיים את כיבוש צרפת ולנייד כוחות במהירות דרומה,במערכת הרכבות.

רק שהרוסים, נאמנים לבריתם עם הצרפתים, נחפזו לתקוף כעבור שבועיים ממועד הגיוס, והכניסו את המערכת לכאוס. הפליטים חסמו את הדרכים; מפקדי הארמיה השמינית שהיו - הם וחייליהם - בני המקום, ביקשו לעשות מעשה; והלחץ בברלין הלך ועלה.

האמת היא, שהמצב בארמיה השמינית לא היה כל כך גרוע. קצין האג"ם של הארמיה, הקולונל הופמן היה אחד המוחות המבריקים במטה הכללי הגרמני; וסביר להניח, שבערבו של יום, היה פריטוויץ נוהג על פי תכניתו ומביס את הרוסים, כשם שעשו מחליפיו, הינדנבורג ולודנדורף (ראו תמונה למטה); אבל, חוסר האמון שבינו לבין המטה הכללי; והרפיון שבו טיפל במצב הכניס חרדה בליבו של מולטקה; שלא רק דאג להחליפו ערב קרב טננברג, אלא אף נכנע ועשה את הדבר שאסור היה לו לעשות: דילל את הכנף הימנית של המתקפה במערב (ראו בהמשך) והעביר כוחות דרומה; ובכך, חרץ את גורלך המלחמה. אם הכוחות הללו היו נשארים בחזית המערבית, סביר להניח שהכל היה נראה אחרת!

[להרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבה על קרב טננברג, לחצו כאן]

[בתמונה: הינדנבורג (משמאל) ולודנדורף בטננברג. התמונה היא נחלת הכלל]

סיבה שלישית: המהירות שבה מילאו הרוסים את התחייבותם לצרפת, לפלוש לפרוסיה המזרחית

מהירות זו הייתה אמנם בעוכרי הרוסים; אבל, סיבכה את תכנוני המטה הכללי הגרמני כהוגן. כאמור, להערכת הגרמנים, פלישה רוסית (על פי ההסכם שכרתה עם צרפת) - כולל גיוס המילואים; תנועת כוחות ברכבות לשטח; וצעידה אל הגבול - תיקח כשישה שבועות לאחר הגיוס; שזה חלון הזמן שנותר לגרמניה להביס את אויביה במערב; ולהזרים את הכוחות - בעזרת מערכת הרכבות המשומנת שלה - מזרחה; אם אינה מבקשת להסתבך במלחמה בשתי חזיתות.

[בתרשים משמאל: התפלגות חללי מדינות ההסכמה בין המדינות הלוחמות. מספר ההרוגים הכולל מוערך ב-5.7 מיליון. חללי הדומיניונים (אוסטרליה, קנדה, ואחרים) נמנים עם חללי האימפריה הבריטית. התמונה היא נחלת הכלל]

אבל, הרוסים פתחו במתקפתם שבועיים אחרי הגיוס, ודרדרו את המערך הגרמני לכאוס. פרוסיה המזרחית הוצפה פליטים, ונוצר לחץ מסיבי על מקבלי ההחלטות בברלין שגרם להם לעשות את הדבר שאסור היה לעשות: להחליש את 'הכנף הימנית' של הכוחות התוקפים במערב, ערב הקרב הקריטי במלחמה כולה; ולדלל אותה בשני קורפוסים, שנשלחו דרומה; ואף לא הצליחו להגיע בזמן, כדי להשתתף בקרב טננברג, שבו הכריעו הגרמנים את הרוסים (טוכמן, 1996, עמ' 269-268).

טוכמן מצטטת כאן את הקולונל דיפון, ראש המודיעין הצרפתי: "הבה ניתן לבעלת בריתנו (רוסיה) את הכבוד המגיע לה, כי אחד מיסודות ניצחוננו אנו, היה תבוסתם שלהם!"

התרשים משמאל מלמד מה המחיר (במוערך) ששילמה רוסיה בכוח אדם במלחמה הזו: היא נשאלה בחלק הארי של האבדות (שלא לדבר על הסכם השלום המשפיל שחתמה עם גרמניה, השטחים שאיבדה; ואבדן השלטון של הצאר... (התמונה משמאל למעלה היא נחלת הכלל).

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

[בכרזה: הכבוד המגיע לרוסיה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

סיבה רביעית: החלשת 'הכנף הימנית' במתקפה במערב

כאמור, תנועת הלפיתה הגרמנית הייתה צריכה לכתר את הצבא הצרפתי ולהשמידו בקרב ההכרעה. לצורך היה הייתה 'הכנף הימנית' חייבת להיות חזקה ככל שניתן.

אבל, במהלך אוגוסט 2014, לא שמר הפיקוד הגרמני על הציווי של 'תכנית שליפן' - לתגבר את 'הכנף הימנית' - ממספר סיבות:

• פתיחת המתקפה  הבלתי מוכנה כל צרכה של הרוסים - שנעשתה מתוך לויאליות לצרפתים - גרמה לגרמנים לדלל, ללא צורך, את 'הכנף הימנית' ולשלוח שני קורפוסים - מיותרים - להילחם נגד הרוסים, שהגיעו למזרח פרוסיה, ממילא, אחרי קרב טננברג, ולא הביאו כל תועלת (טוכמן, 1996, ע' 394).
• למרות התכנית - שמוקדה ב'כנף הימנית' - לא הפסיקו המפקדים הגרמנים (בגלל ביטחון עצמי מופרז) לשאוף ללפיתה קלאסית כפולה (גם משמאל); ועל כן, החלישו עוד יותר את 'הכנף הימנית', עד שכוחה לא עמד לה ברגע המבחן, בקרב על המארן.

[מפת תכנית שליפן: שימו לב לכנף הימנית (החץ השמאלי ביותר במפה). קרב ההכרעה בתום השלמת הלפיתה היה תלוי בחוזקה של כנף זו...). המפה היא נחלת הכלל]

סיבה חמישית: הטעויות שביצע מפקד הכנף הימנית גנרל-אוברסט אלכסנדר פון קלוק

תכנית שליפן יצרה מצב, לפיו הרבה היה תלוי באיש שפיקד על המאמץ הקשה והמתיש מכולם - על מפקד הכנף הימנית, הגנרל אלכסנדר פון קלוק (ראו תמונה מימין)

על כן, הטעויות שביצע הוא חרצו יותר מכל אדם אחר את גורל המערכה במערב, כמפורט (טוכמן, 1996, ע' 394):

בראש ובראשונה, הסטייה מתכנית שליפן: קלוק שהיה בטוח שהמלחמה כבר הוכרעה, נכנע לעייפות החיילים והמפקדים; וויתר על איגוף פריז ממערב, ושבר לדרום מזרח לפני פריז, תוך שהוא מושיט לצרפתים את עורפו במתנה, להתקפה.

טוכמן מדגישה, בנוסף, כי:

• לולא הייתה הכנף הימנית מקדימה כל כך את קווי האספקה של הכוחות (מה שהתיש את החיילים עוד יותר);
• ולו היה קלוק מיישר קו - כנדרש - עם הארמיה שמשמאלו (בפיקוד פילדמרשל קרל פון בילוב);
• ולו היה שב על עקבותיו חזרה דרך המארן - כשהיה כבר ברור למטה הכללי הגרמני, שהצרפתים מתכוונים לתקוף אותו מעורפו...

תכנית ששת השבועות לניצחון על צרפת הייתה מתגשמת!

[תמונתו של הגנרל פון קלוק היא נחלת הכלל]

סיבה שישית: אישיותו של מפקד הצבא הצרפתי, ז'וזף ז'ופר

הרמטכ"ל הצרפתי, הגנרל ז'וזף ז'ק סזר ז'ופר (Joseph Jacques Césaire Joffre; ראו תמונה משמאל) עשה טעויות קשות בתחילת המלחמה, באופן שצבאותיו לא נתנו מענה למאמץ העיקרי הגרמני (הכנף הימנית). אולם - גם כשנוכח שטעה - הוא לא איבד את עשתונותיו.

[תמונתו של הגנרל ז'ופר משמאל היא נחלת הכלל]

כותבת טוכמן: "בלעדי ז'ופר, לא היה קו בעלות הברית קיים כדי לבלום את הגרמנים. היה זה ביטחונו הבלתי מעורער - במשך 12 הימים הטרגיים הנוראים של נסיגת הצבא הצרפתי - שמנע מהכוחות מלהידרדר ולהפוך למסה מרוסקת וקטועה.

מפקד מזהיר יותר, מהיר מחשבה יותר, בעל רעיונות משלו, יכול היה אולי להימנע מטעויות יסוד ראשונות; אך, אחרי התבוסה בגבולות, היה לו לז'ופר מה שדרוש היה לצרפת. קשה לתאר אדם אחר, שהיה מסוגל להוציא את הארמיות הצרפתיות מנסיגה, בתנאים ובמצב שבהם יכלו להילחם שוב!

כשבא רגע המפנה, אפשר שלא היה בז'ופר די. היה זה מפקדו הקודם, הגנרל גליאני שזיהה את ההזדמנות, ובעזרתו של גנרל נמרץ אחר, פרנץ' ד'אספריי גרם להתקפת נגד מוקדמת מכפי שתכנן ז'ופר; אולם בדיוק בעיתוי הנכון מבחינת ההתמודדות עם האויב.

אולם, היה זה ז'ופר של נבהל מפני דבר, ושהצליח להביא את הצבא להתאושש מהנסיגה הקשה ולהילחם על המארן.

"לולא הוא שעמד לנו ב- 1914", אמר הגנרל פרדיננד פוש, יורשו שנתיים לאחר מכן (הוא הוחלף כשלא הצליח לשבור את הקיפאון בחזית החפירות), "אינני יודע מה היה קורה"...

[להרחבה על הגנרל פרנץ' ד'אספריי, לחצו כאן]

[בכרזה: המרשל פוש על תרומתו של ז'ופר לצרפת, במלחמת העולם הראשונה... התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

סיבה שביעית: הגנרל גליאני מזהה בדקה ה-90 את הטעות הקריטית הגרמנית

הגנרל ז'וזף גליאני (ראו תמונה משמאל) היה מהאינטליגנטים והמנוסים בקציני הצבא הצרפתי, אמור להיות רמטכ"ל צרפת במלחמת העולם הראשונה - ואם היה, אולי היו נמנעות טעויות המלחמה הראשוניות. ב-1911 הוצע לו התפקיד של מפקד הצבא הצרפתי אולם הוא דחה זאת בגלל גילו ומצב בריאותו והציע במקומו את ז'וזף ז'ופר. באפריל 1914 הוא פרש מהשירות הצבאי.

[תמונתו של הגנרל גליאני משמאל היא נחלת הכלל]

במהלך המלחמה נמנע ממנו ליטול חלק בשל התנגדותו של ז'ופר, שלא הרגיש נוח לפקד על מפקדו לשעבר. אבל הגרמנים המתקרבים לשערי פריז ולחצם של הפוליטיקאים שהיו זקוקים לאדם קר רוח וחכם לידם, גרמו לחזרתו לשירות צבאי ולמינויו למושל הצבאי של פריז ולממונה על הגנת העיר (שז'ופר התכוון לנטשה, כיוון שלא היה לה בעיניו ערך צבאי...). זאת, למרות מחלת הסרטן שאכלה בו.

ואז, בתחילת ספטמבר 1914, ביצע פון קלוק את טעותו הקריטית ושבר את כוחותיו לפני פריז, תוך שהוא מושיט למגיניה את ערפו. גליאני שזיהה את הטעות והבין את גודל הרגע, הצליח במאמץ לא פשוט להשפיע על ז'ופר להילחם על המארן (מן הסתם, הוא היה האדם היחיד שיכול היה לעשות זאת...). קשה עוד יותר היה לשכנע את מפקד כוח המשלוח הבריטי, סר ג'ון פרנץ', להילחם עימם; אבל, משהשתכנע ז'ופר, הוא נסע את פרנץ' והצליח לשכנעו.

ההתקפה שהחלה ב-8 בספטמבר 1914 הרחיבה את הפרצה בין הארמיות הגרמניות והגרמנים נאלצו לסגת. ארבעה ימים לפני המועד המתוכנן של ההכרעה הגרמנית, נופצה התכנית. חוסר היכולת של הצרפתים לנצל הצלחה הביא את המלחמה מהר מאוד למלחמת חפירות.

גליאני מונה באוקטובר 1915 לשר המלחמה; ובמרץ 1916 הוא התפטר מסיבות בריאותיות, ונפטר חודשיים לאחר מכך. ב- 1921 גמל לו העם הצרפתי בהעלותו, אחרי מותו, לדרגת המרשל של צרפת.

שיבה שמינית: גבורתן של הארמיות הראשונה והשנייה

הייתה זו לחימת ההקרבה של הארמיות, הראשונה של הגנרל דיבאי והשנייה של הגנרל קאסטלנו, שסגרה את דלת הכניסה המזרחית של צרפת (ראו את המפה למעלה).

במשך 18 יום לחמו הכוחות בקרב בלתי פוסק כמעט, עד שהגרמנים השלימו עם חוסר יכולתם להבקיע את קווי המבצרים הצרפתיים.

לו היו הארמיות הצרפתיות, הראשונה והשנייה, נכנעות במקום כלשהו, תחת לחצו של נסיך הכתר האחרון של בוואריה, ומפקדה של הארמיה השישית הגרמנית, רופרכט (ראו תמונה משמאל) לא הייתה הזדמנות להתקפת הנגד הצרפתית על המארן, על הסיין, או בכל מקום אחר...

[תמונתו משמאל, של הנסיך רופרכט, היא נחלת הכלל]

סיבה תשיעית: הקרבתו של הגנרל שארל לאנזראק

היה זה מפקד הארמיה החמישית הצרפתית, שארל לאנזראק, שזיהה לראשונה כי תכנית המתקפה הצרפתית (התכנית האסטרטגית של המטכ"ל הצרפתי) בתחילת מלחמת העולם הראשונה (תכנית 17) היא מלכודת שתוביל את צרפת לאבדון (ראו את החיצים הכחולים במפה למעלה).

הארמיה החמישית מוקמה באגף השמאלי מערבי ביותר של הקו הצרפתי מול גבול בלגיה; וגבול הגזרה שלה גבל בכוחות הבריטיים. על פי תכנית 17 הצרפתית, היה תפקידו קל יחסית: לחפות על הארמיה הרביעית ואחיותיה, התוקפות בארדנים. לכן, גם נתבקש לתגבר בכוחותיו את הארמיה הרביעית שמדרומו. מפקדו, ז'ופר, סבר שככל שירכזו הגרמנים כוחות ב'כנפם הימנית' כך יטב, כי אז יוקל הלחץ מעל הארדנים ואלזס-לורן, לשם כוונה עיקר המתקפה הצרפתית בשבועיים הראשונים של אוגוסט 1914.

לאנזראק הבין את הרציונל של תכנית שליפן: 'תכנית המגל' לכיוון צפון-מערב צרפת; וראה שהתכנית הצרפתית משחקת לידי הגרמנים (ראו את החיצים הכחולים במפה שלמעלה); וכי הארמיה שלו תיאלץ לעמוד בפרץ מול הארמיות הגרמניות הזורמות דרך בלגיה. לכן, סרב לתגבר את הארמיה הרביעית ואולץ לכך על ידי ז'ופר. 

מה שקרה היה בדיוק מה שחשש ממנו לאנזראק: עם תחילת הלחימה ספגה הארמיה החמישית המוקטנת שלו את מלוא התנופה של שלוש ארמיות גרמניות שחדרו דרך בלגיה. בקרב שרלרואה עמדה הארמיה החמישית החסרה מול 38 האוגדות של הארמיה הגרמנית השנייה בפיקודו של קרל פון בילוב ושל הארמיה השלישית בפיקודו של מקס פון האוזן אשר נעו בכיוון דרום-מזרח. הלוחמה נמשכה שלושה ימים, תוך עדיפות גרמנית הן בחיילים רגלים והן בארטילריה. 

כאשר היה ברור ללאנזראק כי קווי הנסיגה שלו ינותקו, הוא הבין כי אם הארמיה החמישית תאבד, לא תוכל צרפת לנצח בקרב ההכרעה במבואות פריז. לכן, הורה על נסיגה, בניגוד לדעת מפקדו, ובלי לתאם זאת עם מפקד כוח המשלוח הבריטי; מה שאילץ את הקורפוס הראשון של חיל המשלוח הבריטי - בפיקודו של הגנרל הוראס סמית'-דוריאן - לנתק מגע בקרב מונס ולסגת, פן ייחשף אגפו.

הנסיגה הזו עלתה ללאנזראק בפיקודו, אולם הצילה כנראה את צרפת. זכורה אז אמרתו: "הוכינו, אך הרע ניתן לתיקון. כל עוד הארמיה החמישית חיה, לא אבדה צרפת!" (טוכמן, 1996, ע' 257).

[הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• ברברה טוכמן (1996), אוגוסט, 1914, תל אביב: מערכות (הוצאה שלישית).
• פנחס יחזקאלי (2020), תכנית שליפן: קלסיקה של תכנון… שנכשלה!, ייצור ידע, 26/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), מהו הגורם שמכריע מערכות? (על קרב טננברג), ייצור ידע, 23/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), מנהלים מוליכים חשמל!, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.