[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Pierre Lognoul לאתר flickr]
[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]
[גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
* * *
הדיון הציבורי לקראת בחירות, הוצף במכתבי טייסים ולוחמים מובחרים בקריאה לנשיא המדינה: "אל תיתן מנדט לנאשם בפלילים". אינני היחיד שמתעוררת בו שאלה חצופה: למה מי אתם?
עם כל גבורתכם ותהילתכם, שאסור לזלזל בה, מה מקור סמכות היתר שמעניקה לכם גבורת העבר במחלוקת שכולה חברתית פוליטית. נשיא המדינה בוודאי מכיר כי בדיוק כמוכם, ישנם לוחמים ומפקדים רבים אחרים שדעתם שונה.
במישור העקרוני ביותר, עבור חברה השואפת לכונן כאן חברה שוויונית, וסדר יום של חברה אזרחית, ההתאגדות שלכם כלוחמים לשעבר ביחידות עילית, מעוררת תמיהה. איזה יתרון מוסרי יש לשיקול דעתכם על פני סקטורים אחרים בחברה האזרחית? בשאלות בנושאי ביטחון, דעתכם בוודאי רלוונטית, אבל מה בין תהילת גבורתכם שכולה נחלת העבר, לסמכות יתר שאתם מנכסים לעצמכם בשאלות מוסר וחברה?
אני לגמרי מאמין לכם שאתם פועלים מתוך האמת המוסרית עליה חונכתם. אבל זו אינה אמת מוסרית מוחלטת. אכן אני מתקשה להסביר לרבים מחבריי הטובים, שהמבחן המוסרי שהם מעמידים בסוגיית בנימין נתניהו, לא ממש מדבר אלי, כי המבחן המוסרי לתופעות בשדה הפוליטי והלאומי, כרוך תמיד במסכת שיקולים מורכבת. בהבנה הזו, פעלתי כמפקד במשימת ההתנתקות בגוש קטיף, בה צייתתי במלוא הנאמנות למשימה שהתנגשה עם אמונתי המוחלטת, בערכה הנעלה של ההתיישבות בארץ ישראל. לא ש"אין לי אלוהים"; אבל, שיקול הדעת המוסרי המעשי שאני מפעיל, במיוחד בסוגיות פוליטיות ולאומיות, הוא תמיד תלוי הקשר.
ובכן, כשהמפתח בשאלות מוסריות מורכבות טמון תמיד בהקשר הרחב, מה יש בתהילת עברכם כלוחמים מובחרים, העושה את עמדתכם לרלוונטית יותר מעמדתם של עשרות אלפים אחרים לוחמי משמר הגבול, גולני, שריון ועוד?
צר לי, ההתאגדות שלכם כ"לוחמים מהוללים" לשעבר, למרות היותה לגמרי לגיטימית מבחינת חופש הביטוי, יש בבסיסה טענה לזכות יתר בלתי לגיטימית מבחינה דמוקרטית. לא ראוי להתדרדר לשאלה המיותרת מי עשה יותר, מי שכב יותר בבוץ? אבל, כדאי לספר לאזרחי ישראל, שהם חייבים ללוחמי ימ"מ וימ"ס של משמר הגבול, לא פחות אם לא יותר מאשר לכל המיוחדים המובחרים.
בעשורים האחרונים, אינטנסיביות הפעילות המבצעית של לוחמי ימ"מ בלחימה בטרור, גבוהה עשרת מונים מזו של סיירת מטכ"ל. כדאי לשאול איך זה, שחיכוך מבצעי במרחבי ה"שטחים" בכל שנות ה"כיבוש", לא הוליד – ככל הידוע - חיילי מג"ב שהצטרפו ל'שלום עכשיו' או ל'שוברים שתיקה'? האם אפשרי לטעון שהם פחות ערכיים מן ה"מובחרים": טייסים, שייטים, לוחמי מטכ"ל?
כנראה שנפגשים כאן בעובדה הפשוטה שיש יותר מסרגל אחד לשיפוט המוסרי-ערכי, והוא תלוי תמיד בהשקפת עולם כוללת - דתית, חברתית ופוליטית. בהיבט זה, עצומות ה"מובחרים" לשעבר מבטאות לא יותר מאבק מעמדי פוליטי של אליטה דועכת, המבקשת לגייס למאבק ציבורי את תהילת עברם, ומתכסה בכסות ערכית.
אין להם זכות יתר זה נכון אבל הם אזרחים שנתנו ועדיין נותנים למדינה ולא מוצצים אותה ולכן גם חשובה להם צורת השלטון שלא כמוך הם כן רואים גם את הדרך ולא רק את המטרה.
סיכוי טוב שאנשי הסיירות או כל יחידה אחרת חושבים כמו הטייסים.
ההבדל הוא ברצון להיות מחובר כקבוצה במילואים.
זה מיקרי שהיוזמה נפלה הפעם בחיל האוויר. זה היה יכול להיות ממקור אחר.כולנו מאותה מדינה
וכולנו רואים בעיניים פקוחות את השחיתות, את הסחף למדינת הלכה, את השיסוי, את הקיצוניות.
מר כהן כותב מהגיגי המחנה שלו וזה טיבעי…
שאל את עצמך למה אין מכתב המג"בניקים; או מכתב הגבעתניקים…