[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי newsonline לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

ב- 29 פב 2020, נחתם הסכם בין ארצות הברית של אמריקה ובין הטליבן, ארגון הטרור באפגניסטן, לפיו הצדדים מסכימים לחדול מהמאבק האלים והמדמם ביניהם שנמשך כ 18 שנים, כצעד לקראת ישוב פתרון קונפליקט מדיני בדרכי שלום.

הסכם זה, מהווה את אחד האקורדים החשובים במאבק העקוב מדם, של המלחמה הארוכה ביותר בו השתתפה  ארה"ב, בעל השלכות מכוננות ליחסים הבינלאומיים בין מזרח ומערב המאפיינים את מה שמכונה "ההתנגשות בין הציוויליזציות",

[למאמרו של עמר דנק: "שלום אפגאני", לחצו כאן]

רקע

אפגניסטן היא רפובליקה אסלאמית הממוקמת בחלק הדרום מרכזי של אסיה. נמצאת מזה 40 שנה  במלחמת אזרחים שתחילתה בשנת 1978 עת השתלטו פעילי המפלגה הקומוניסטית בכוח על השלטון במדינה, ופלישת ברית המועצות ב 1979 לאפגניסטן לחזק בה את המשטר הקומוניסטי הפרו סובייטי. פלישה זו הניעה את ארה"ב להתערב באופן פעיל בסיוע לתנועת ההתנגדות (המוג'אהדין) במלחמה שנמשכה עד נסיגת ברה"מ מאפגניסטן בשנת 1989, סמוך לקריסת ברה"מ, כאחד משיאי המלחמה הקרה.

מלחמת האזרחים המשיכה עד לנפילת המשטר הקומוניסטי 1992; ובעקבותיה, השתלט ארגון הטאליבן הפונדמנטליסטי בשנת 1996 על יותר מ 80% מהמדינה כולל הבירה קבול. שלטון הטאליבן התאפיין בקיצוניות אסלאמית, כפיית חוקי השריעה כחוקי המדינה, דיכוי נשים חסר תקדים, ומתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים, בעיקר אל-קאעידה. עובדות אלה הובילו להטלת חרם בינלאומי על המדינה.

פלישת  ארה"ב לאפגניסטן

ארה"ב פלשה לאפגניסטן כתגובה להתקפת 11 ספט' 2001, שבוצעו ע"י שליחי אל- קאעידה. הטליבאן - קבוצה אסלאמית אידאליסטית פונדמנטליסטית שבסיסה בשבט פאשטום - שלטה באפגאן מאז 1996. היא סיפקה מקלט לאל- קאעידה וסירבה להסגיר את מנהיגה אוסמה בן לאדן (ראו תמונה משמאל) לארה"ב.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

בתחילת המלחמה באוקטובר 2001, אמר הנשיא בוש שמשימת ארה"ב היא "לשבש את השימוש שנעשה באפגניסטן כבסיס לפעילות טרור, ולתקוף את היכולות הצבאיות של משטר הטליבן".

 קואליציית כוחות צבא בהובלת ארה"ב הרחיקו את הטליבאן שנסוג לפקיסטן. משם המשיכו לנהל התקפות כנגד כוחות המשימה של ארה"ב ונאט"ו, שפעלו לחזק את סמכותה של ממשלת אפגאן וללחום במורדי הטליבאן. ב 2014, העבירו כוחות ארה"ב ונאט"ו את האחריות לביטחון לצבא ולמשטרה האפגניים להתמודד מול ההשפעה גוברת של הטליבאן באפגאן. ועדיין נשארו בה 17 אלף חיילים לאמן, לייעץ ולסייע לכוחות הביטחון האפגנים.

מחיר המלחמה

יותר מ 157 אלף אזרחים  וחיילים מתו במלחמה מאז 2001. ו כ 2.5 מיליון פליטים אפגנים מצאו מקלט ברחבי העולם. יותר מ 2400 חיילים אמריקנים ו 1100מחיילי שאר המדינות חברות הקואליציה נהרגו, ו 20 אלף נפצעו. מעריכים כי 45 אלף חיילים ושוטרים אפגנים נהרגו ב חמש השנים האחרונות. 10 אלפים לוחמי טליבן נהרגו מאז 2001. עלות המלחמה לארה"ב מוערכת ב 2 טריליון דולר, כולל כסף שהוצא על לוחמה נגד סמים, פיתוח פרויקטים ותמיכה בכוחות הביטחון האפגנים. ביליונים הוצאו על טיפול רפואי, ושיקום פצועים של ארה"ב.

מלחמה זו גרמה לאבדות כבדות ברכוש ובנפש לעם האפגני ולכול הכוחות המעורבים במערכה, נקלעה למבוי סתום ללא הכרעה שבעקבותיה החליטה ארצות הברית לסיים את נוכחותה באפגניסטן ויזמה את עסקת הפסקת האש בינה ובין הטליבן.

המשא ומתן בין ארה"ב והטליבן

תהליך המשא ומתן בין ארה"ב והטליבאן נמשך כשנה, כאשר הטליבאן חוסם למעשה את השתתפותה של הממשלת האפגאנית בשיחות. ההסכם שנחתם בדוחה קטאר בשבת 29  פב לאחר 9 סבבי דיונים, נחתם ע"י נציגי ממשל טרמפ ומנהיגות הטליבאן בלבד, זוכה לכינוי "עסקת השלום" שבתמצית משמעה, הסגת כול חיילי הכוחות הזרים מאפגניסטן, והבטחת הטליבאן שהמדינה לא תהיה מקום מפלט לארגוני טרור.

[בתמונה: היו זמנים... מורדי טאליבן מסגירים את עצמם לכוחות הביטחון הלאומי האפגנים בבסיס פעלה קידמי בפוזה-אי-אשאן (צילום: ISAF Public Affairs), אפריל 2010. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי ResoluteSupportMedia לאתר flickr]

מה הוסכם בין הצדדים

 כותרת: הסכם להבאת שלום לאפגניסטן

בין האמירות האסלאמית של אפגניסטן שאינה מוכרת ע"י  ארה"ב כמדינה והידועה כ טאליבאן, וארצות הברית של אמריקה, פברואר 29 2020 התואם  ללוח השנה הירחי  ...

בהסכם התייחסות לארבע נושאים עיקריים:

שביתת נשק: הטליבאן הסכים להפחתה זמנית באלימות, כשלב לקראת שיחות על הפסקת-אש כוללת בין הטליבאן וארה"ב, שיהיה חלק מהמו"מ הפנים אפגאני.

הסגת  הכוחות הזרים: ארה"ב הסכימה להפחית את מספר החיילים באפגאן מ- 12 אלף ל- 8.6 אלף תוך 135 ימים. אם הטליבאן יעמוד במחויבותו - כול חיילי ארה"ב ושאר הכוחות הזרים יעזבו את אפגאן תוך 14 חודשים.

מו"מ פנים-אפגני: הטליבאן הסכים לפתוח בשיחות עם ממשלת אפגאן החל מ 10 לחודש מרץ לאחר חילופי שבויים הדדי, לדון על עתיד אפגניסטן, לציין שהטליבאן סרב לקיים שיחות ישירות עם הממשלה, אותה הוא מכנה "בובה אמריקנית". אך לאחרונה ציין שהשיחות הן אפשריות. לדברי סגן מנהיג הטליבאן חאקאני ב "ניו יורק טיימס", "אם אנו יכולים להשיג הסכם עם אויב זר, אנו חייבים להיות מסוגלים ליישב אי הסכמות פנים אפגניות באמצעות שיחות".

ביטחונות אנטי- טרור: הטליבאן מבטיח למנוע שימוש בטריטוריה של אפגניסטן כמקלט לארגוני טרור מוסלמיים. כחלק מההסכם מבטיח הטליבאן שלא ישתמשו באפגאן ולא מי מחבריה, פרטים או קבוצות טרור, לאיים על ביטחון ארה"ב ובני בריתה.

האמריקנים גם הדגישו את זכויות ההגנה לנשים. קודם ל- 2001, הטליבאן סגר בתי ספר לבנות ומנע מנשים לעבוד ומגבלות אחרות. נושא זה ידון במהלך שיחות פנים אפגאניות.

[בתמונה: לוחמי טאליבן לשעבר מתייצבים למסירת רוביהם לממשלת הרפובליקה האסלאמית באפגניסטן במהלך טקס השתלבות מחדש במתחם מושל מחוז GHŌR, במאי 2012 (Department of Defense photograph by Lt. j. g. Joe Painter/RELEASED). תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי ResoluteSupportMedia לאתר flickr]

הערכת סיכונים

למרות הצהרת המחויבות של ארה"ב להמשיך לתמוך כלכלית בממשלת אפגאן, ההסכם שנחתם חסר מנופים למנוע מהטליבאן השתלטות מחודשת על כול המדינה, לאחר שחרור כול לוחמי הטליבאן האסירים, הסרת הסנקציות  מעל ראשי הטליבאן, ובמיוחד, אחרון החיילים, היועצים והמאמנים הזרים, יעזוב את  אפגניסטן עד מאי 2021.

הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הצהיר כי במידה והטליבאן לא יעמוד במחויבותו וישוב לסורו - ארה"ב תחדש את הלחימה, אך יהיה זה בתנאים קשים ביותר (כפי שקרה בעירק 2014), לאחר נטישת כול תשתיות המודיעין והבסיסים הצבאיים, ואם בכלל תוכל ארה"ב לשכנע את הקונגרס או את נאט"ו לחדש את הלחימה ממנה נחלצה בעמל כה רב.

המשא ומתן הצפוי להיפתח כבר החודש בין ממשלת אפגאן ובין הטליבאן על עתיד המדינה, אם בכלל יתקיים, יתחיל מנקודת חולשה קשה של קבול, כאשר הממשלה לא הייתה שותף פעיל בעסקת ארה"ב-טליבאן, ההסכם המחייב את ממשלת אפגאן לשחרור מידי של אלפי לוחמי טליבאן, מונע מהממשלה את קלפי המיקוח הספורים שבידה בניהול המשא ומתן עם הטליבאן, שהוכר ככוח פוליטי לגיטימי שכבר הכריז על ניצחונו.

עצם הכניסה של ארה"ב למשא ומתן עם ארגון טרור - לאחר שלא הצליחה להביס אותו לאחר 18 שנות לחימה - היא הודאה בכישלון מדיני וצבאי, המהווה פגיעה קשה במוניטין של המעצמה הנחשבת לחזקה ביותר בעולם. לכך, יכולות  להיות השלכות מדיניות מרחיקות לכת במאבק על מיצובה של ארה"ב בהגמוניה העולמית.

קשיים צפויים בתהליך השלום

תהליך המשא ומתן לשלום, אף שנתמך ע"י רוב האפגאנים, נדרש לטפל בעיות רבות כמו החלוקה בשלטון, פרוק הנשק, השתלבות מחדש של לוחמי הטליבאן בחברה, ובעיקר מבחינת  ארה"ב - עתיד המוסדות הדמוקרטיים בארץ.

התהליך יכול להסתבך בשל חולשת השלטון המרכזי, המיוסר בהבדלים אתניים סקטוריאליים ושבטיים. בבחירות 2019, רק 1.8 מיליון מתוך 9 מיליון מצביעים רשומים מימשו את זכותם, הקלפיות הותקפו והתוצאות פורסמו באיחור רב, והטליבאן לא הכיר בנשיא הנבחר גאני, ויריבו עבדוללה ערער על התוצאה ואמר שיעצב את ממשלה משלו.

לדעת מומחים, הטליבאן חזק היום יותר מאי פעם עם כ- 60 אלף לוחמים, שולט על מחוזות רבים בכול הארץ, ממשיך בהתקפותיו בסיסי כוחות הביטחון האפגאנים גם בקבול הבירה, מרוויח מיליוני דולרים מתעשיית האופיום ומסחר בלתי חוקי בתרופות, שמן הסתם יקשו את דרישותיהם במשא ומתן. מה גם, שקיימת הדאגה, שרבים מקרב לוחמי הטליבאן לא יצייתו לעסקת השלום.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Conmongt לאתר Pixabay]

דיון: שוב נוטשים...

הסיכון הגדול ביותר לארה"ב אינו הביטחוני. אפגאן היא רק מדינה אחת מיני רבות בהם יכול הטרור המוסלמי לפעול, הסיכון הגדול ביותר הוא הפגיעה ב "הכבוד והאמינות האמריקני", אם למושג מיושן כזה יש איזשהו משמעות בארה"ב המודרנית. ארה"ב מוטטה את הטליבאן לאחר מתקפת 11 ספט' 2001 והמשיכה במדיניותה להנחיל משטר דמוקרטי התואם למערב, בכל מקום ביקום באשר הוא. ועתה היא נוטשת את ממשלת אפגניסטן, בדיוק כפי שנטשה אחרות כמו את דרום וייטנאם בעקבות החתימה על הסכם שלום פריס עם הנוי ב 1973, מוברק של מצריים, 2011, סוריה 2018, ולאחרונה הכורדים ב 2019.

באופן זה, ארה"ב מחזקת את הטענה שבעתות מצוקה, היא עלולה לזנוח את בני בריתה החשופים להיעקר ולהישחט, כפי שאמריקה הנסוגה נטשה את הכורדים הסורים לאחר שעמדו בחזית המערכה נגד דאע"ש ושספגו אבדות קשות. אחד המסרים של הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין למדינות אחרות היא שמוסקבה היא בעל ברית הרבה יותר אמין מאשר וושינגטון וכי מנוסה חפוזה כזו מאפגניסטן רק תחזק תפיסה זו.

ישראל מכירה היטב את ההשלכות ארוכות הטווח לביטחונה בעקבות נסיגה חפוזה תחת טרור, כפי שקורה מול החמאס בעזה, וחיזבאללה בלבנון. היום לא די במספר הטנקים והמטוסים כדי לקבוע את תוצאות המלחמה נגד תנועות גרילה הפועלות מתוך ריכוזי אוכלוסייה, בתי חולים ומסגדים, מה עוד שהמערב שם על עצמו חישוקים צדקנים בצורה של בתי משפט בינלאומיים הדבקים בדיני מלחמה מעידן שזמנו חלף זה מכבר, שמחירם מתבטא במלחמות ארוכות מהנחוץ ודמים מרובים כמו מלחמת ארה"ב -טליבאן.

המערב, במקרה זה ארה"ב ובני בריתה נאט"ו, שבים וחוזרים על השגיאות השכיחות בניהול משא ומתן עם המזרח. ככל שאתה מפגין להיטות יתר להפסקת-אש ועכשיו, אתה מאותת שהנך במצוקה - אתה מחזק את ידי היריב לתבוע תנאים מועדפים לו. ניתן להבין את שאיפתו של טראמפ להשיב את חייליו הביתה כפי הבטיח לבוחריו ועליו להפגין זאת לקראת נובמבר הקרוב, אך יש לעשות את רק מעמדה של כוח. אחרת, לא יקצר הזמן ויאלץ לשוב לאפגניסטן, והפעם כאמור בתנאים הרבה יותר קשים, אמנם עם "מצפון  פוליטי" נקי יותר כמי ש"עשה הכול" כדי שיהיה אחרת...

ההבדל בין הצדדים ניכר גם אופן בו מוגדר ההסכם. בעוד ששופרות ממשל טרמפ מדברים על "הסכם שלום" הטליבאן בכלל  אינו רואה זאת כך. גם הפסקת-אש אינה זוכה לאזכור מפורש אלא למשהו עמום בלתי מחייב כמו "הפחתה ברמת האלימות", שגם היא מותנית בשחרור אסירים, קודם לכניסה למשא ומתן עם ממשלת אפגן.

מבחינת הטליבן, ההסכם אינו יותר מאשר "כתב כניעה" של המעצמה החזקה ביותר בעולם לאידאולוגיה והנחישות של המזרח המוסלמי. "הטורבן הלבן ניצח את הבית הלבן" אומרות הכותרות במדייה הטליבנית. והרוח הזאת אינה מבשרת טובות לגבי ההמשך מבחינת האמריקנים.

בחינת מפת אזורי חלוקת השליטה במחוזות אפגניסטן מצביעה על השפעה חזקה של הטליבאן על אזורים נרחבים של הארץ בעיקר באזור הכפר ומן הסתם בסיוע מדינות מוסלמיות שכנות. לכאורה, אין לטליבאן כול תמריץ לחלוק עם הממשל האפגני המרכזי את השליטה על כול הארץ והפיתוי לערוק מההסכם ולחזור למאבק מזוין - הוא גדול נוכח העזיבה המוחלטת הצפויה לפי ההסכם, של כול הכוחות הזרים תוך שנה וחצי.

 השאלה הגדולה היא, מה צריך לקרות, ומה ניתן ל ארה"ב לעשות כדי לשמר הפסקת אש יציבה, וכניסת האפגנים למשא ומתן פנימי להביא לכדי שלום ושגשוג לארץ המוכה הזו? האם די יהיה בהזרמת כסף זר בכמויות ענקיות כדי לשכנע את הפונדמנטליסטים לוותר על השאיפות האידאולוגיות המוסלמיות הקיצוניות שבגללם הקיזו את דמם מזה 40 שנה, ולאמץ כללי ממשל דמוקרטיים, תוך הענקת זכויות אזרח לנשים? בעוד אפגנים רבים מותשים מהמלחמה שהרגה אלפים וכפתה על מיליונים לבקש מקלט כפליטים, חוששים שנסיגת ארה"ב תצית קונפליקט חדש ובסופו של דבר הטליבאן ישוב לשלוט.

ראוי גם לזכור את התופעה המוכרת גם לישראל, שארה"ב היא זאת שפיתחה, קידמה והזינה את  תנועת ההתנגדות האפגנית כנגד הצבא האדום של ברה"מ שפלשה לאפגניסטן, תנועה זו היא הטליבאן שנילחם באותו חירוף נפש  נגד הפולש החדש- ארצות הברית. כך בדמיון רב עשתה ישראל שתמכה בחמאס כנגד אשף, וסופה שהיא נלחמת בחמאס עד עצם היום הזה.

[בתמונה: לוחמי טאליבן לשעבר מתייצבים למסירת רוביהם לממשלת הרפובליקה האסלאמית באפגניסטן במהלך טקס השתלבות מחדש במתחם מושל מחוז GHŌR, במאי 2012 (Department of Defense photograph by Lt. j. g. Joe Painter/RELEASED). תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי ResoluteSupportMedia לאתר flickr]

סיכום

איש בישראל לא יופתע אם יתברר כי "עסקת השלום" הזו זוכה לתמיכה בינלאומית רחבה, נוכח צהלות השמחה מצד שני השותפים: ארה"ב מרוצה מכך שהיא נחלצת איכשהו משדה הקרב האפגני המדמם (כפי שאומר טראמפ: "אלו הם מלחמות של אחרים- שיסתדרו בלעדינו"), וצהלות השמחה במחנה הטליבאן העולז על ניצחונו ההיסטורי על המעצמה הארוגנטית החזקה ביותר בעולם.

טראמפ כמו קודמו אובמה, כבר מזמן הבין שהמשימה ההיסטורית שארה"ב לקחה על עצמה "לחנך" את כול עולם לאמץ דמוקרטיה, גם בכוח אם צריך- היא שגויה, ומן הסתם מעל לכוחותיה עם סיכויי הצלחה נמוכים ועלות גבוהה מדי, וקרוב לוודאי שאינה מוצדקת לאמריקנים; וכי עדיף לאפשר לעולם להתנהל כפי דרכו, גם אם במונחים של רווחה אנושית נמוכים יותר, ואפילו בשחיקת מעמדה של ארה"ב כמעצמה ראשונה בעולם. בכך ארה"ב מאמצת את תפיסת העולם של מערב אירופה, המאופיין ב "כאן ועכשיו" תוך העברת הבעיות והאתגרים הגלובליים לאחריות כתפי הדור הבא, כמו משבר האקלים למשל.

מבחינת ישראל, המהלך הזה של ארה"ב צריך לעורר קורטוב של דאגה מכמה בחינות: מידת המחויבות  ארוכת הטווח של ארה"ב לבנות בריתה, הנאיביות המאפיינת את התנהלות המשא ומתן של ארה"ב מול המזרח המיליטנטי. המוכנות "לתת אמון - עד שיוכח אחרת", לעומת "אי אמון - עד שיוכח אחרת"... ושיעבוד העתיד למען הווה הפכפך בעייתי.

לקראת סגירה: למי המילה האחרונה?

גם את זה אנו מכירים היטב...

בטרם יבש הדיו על הסכם ההפחתה באלימות בין שני הצדדים שנחתם בשבת, כבר ביום ג' ערך הטליבאן 43 התקפות על מוצבים השייכים לכוחות אפגן במחוז הלמנד. בתגובה הנחיתו האמריקנים מכה אווירית הייתה הראשונה של ארה"ב נגד הטליבאן מזה 11 יום, דובר  חי"א האמריקני באפגן אמר שהייתה זו "מתקפת מנע" מפני חידוש התקפות על עמדות כוחות הביטחון האפגניים. הדובר הוסיף שארה"ב עדיין  מחויבת לשלום, אך יש לה אחריות להגן על השותפים האפגנים. ארה"ב ואפגן עומדים בחלקם בהסכם בעוד שהטליבאן מראה שמתכוון לנצל הזדמנויות". הטליבאן לא אישר ולא הכחיש את האירוע.

מזכיר המדינה מייק פומפאו (ראו תמונה משמאל) שהיה בדוחה לצורך החתימה, נשמע מאד זהיר בהערכותיו לגבי ההתנהגות העתידית של הטליבאן "ההסכם יהיה חסר משמעות וההרגשה הטובה היום לא תישאר אם לא ננקוט בפעולה קונקרטית לגבי המחויבות וההבטחות שנעשו". טראמפ: "אם יקרו דברים רעים - נשוב" .... ישראל- למודת ניסיון בהיקשר זה...

[התמונה משמאל של מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, היא נחלת הכלל]

[למאמרו של עמר דנק: "שלום אפגאני", לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]