[בתמונה: משגר טילי MIM-104D פטריוט של מערך ההגנה האווירית בתצוגה (יחד עם כיפת ברזל) לכבוד יום העצמאות, 2017. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי MathKnight and Zachi Evenor קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

הסוללות של הטילים נגד מטוסים והטילים - מהפטריוט ועד כיפת ברזל - יהיו חסרות ערך במלחמה. זו עוד אשליה אחת גדולה שתתנפץ לנו בפנים... זו בעיה עולמית שאינה ייחודית רק למדינת ישראל אבל מאחר ואנחנו מאוימים אזי היא מסכנת יותר את מדינת ישראל!

ההשקעה ברכש והחזקה של סוללות כאלה היא סוג של הונאה עצמית של ההנהגה המדינית והונאה של הציבור:

1, במלחמה מול אויב חזק - שיש לו חיל אוויר משוכלל ו/או חיל טילים מדויקים - הסוללות של הטילים נגד המטוסים, והטילים נגד טילים, יושמדו במהירות רבה; מאחר ואין להם כל יכולת להגן על עצמם שלא לדבר על סביבתם.

2, במלחמה מול אויב פחות משוכלל ו/או ארגון טרור, הטילים היקרים - ולפיכך גם המעטים, נגד מטוסים ו/או טילים ו/או מזל"טים מתאבדים - יתכלו במהירות רבה, עניין של ימים ספורים וכך הסוללות יהיו חסרות ערך.

[בתמונה: סוללת כיפת ברזל. התמונה - דובר צה"ל]

אז מדוע אנחנו וגם מדינות אחרות בעולם מבזבזים מיליארדים רבים על רכש והחזקה שוטפת של של סוללות טילים נגד מטוסים וטילים?

1, יש להן ערך מוגבל במערכה שבין המלחמות (מב"ם), ובתקריות אש קצרות ומוגבלות, שלעתים מתרחשות. הערך הזה מתקיים, בהצלחה חלקית, נגד ארגוני טרור, שמשגרים לכיוון היעדים מעט רקטות סטטיסטיות מבוססות על הטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה. המערכות שלנו שמתרחשות, מעת לעת, נגד החמאס והג'יהאד בעזה הם דוגמה טובה לכך.

2, הערך הזה לא מתקיים כלל ועיקר נגד חילות האוויר והצבאות המשוכללים, שמשגרים למטרות טילי אוויר קרקע ופצצות גולשות מדויקות ו/או טילים מהירים מדויקים וטילי שיוט. החימוש המדויק הנ"ל משוגר כעת למטרות מטווחים של עשרות, מאות ולעיתים גם אלפי ק"מ.

דוגמאות יש לרוב: ההפצצות המדויקות באזורנו של רוסיה, ארה"ב ושות' (בריטניה, צרפת, אוסטרליה ועוד) וגם של טורקיה ושל עוד מדינה אחת באזור, כולן מדינות שלהן חיל אוויר משוכלל ולעיתים גם חיל טילים משוכלל.

האם סוללות הטילים הרוסיות הרבות שמצויות בשימוש נרחב של צבא סוריה הצליחו למנוע את הפגיעות במטרות? לא, גם כאשר המטרות היו סוללות הטילים עצמן.

האם סוללות ההגנה האווירית הצליחו להפיל מטוסים תוקפים, למרות ששיגרו נגדם במהלך השנים האחרונות אלפי טילים? מטוסים מעטים ביותר, ספורים... וגם כאן, אם היו הצלחות בודדות, זו הייתה תוצאה של טעות אנוש של הטייסים או המתכננים של ההפצצות; ולא של כשל טכנולוגי.

3, יש לסוללות הטילים, נגד המטוסים והטילים, ערך כלכלי גדול לתעשיות הביטחוניות, שמוכרות אותן במיליארדים לפוליטיקאים ולגנרלים חסרי ידע והבנה, איך מתנהלת המלחמה המודרנית. כאן עובד גם האפקט הפסיכולוגי. הפוליטיקאים והגנרלים משכנעים את עצמם ואת הציבור, שהם עושים זאת לטובת הציבור. זה עוד סוג של הונאה עצמית וציבורית.

4, אז איך נוצר "הגולם" הזה של סוללות הטילים נגד מטוסים וטילים? בקצרה הוא נוצר בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, כאשר טכנולוגית המכ"ם, המחשוב והשליטה והבקרה התפתחו; ואז ניתן היה לסכן ולהפיל את המטוסים התוקפים (מטרה גדולה ואטית יחסית) שנאלצו לשגר את חימושם - את 'פצצות הברזל' הלא מדויקות שלהם - מטווח קצר מאוד מהמטרות.

תור הזהב של סוללות הטילים נגד מטוסים היה בשנות ה- 60 וה- 70; ולצערנו, חיל האוויר של ארה"ב בוייטנאם, וגם חיל האוויר שלנו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, נאלצו לשלם מחירים כבדים בהתמודדות נגד סוללות הטילים.

למעשה, כל תכנון המלחמה של האויב במלחמת יום הכיפורים - מלחמה בה ספגנו אבדות כבדות ואיבדנו שטחים בחזית הדרום - התבסס על נטרול היכולות של חיל האוויר שלנו. מצרים, סוריה והפטרונית שלהם, ברית המועצות של אותם הימים, בנו מערכים גדולים של סוללות נ"מ בקרבת הקווים; ואלה מנעו בהצלחה מחיל האוויר שלנו - שהיה חמוש בפצצות ברזל קצרות טווח - מלסייע לכוחות היבשה.

 

[פגיעה של מטוסי חיל האוויר בסוללת SA2. התמונה באדיבות אתר חיל האוויר]

בראשית שנות ה 80 הסתיימה תקופת העליונות היחסית של סוללות טילי הנ"מ. הגורם לכך היה הכניסה לשימוש של טילי אוויר קרקע ארוכי טווח ומדויקים, שיכלו להשמיד את הסוללות, כאשר המטוסים לא מסתכנים ואמצעי שיבוש אלקטרוניים.

מאז ועד היום, למרות השיפור המתמיד בטכנולוגית הסוללות והטילים נגד מטוסים, ברור לכל כי כל חיל אוויר מתקדם בעולם יוכל ובקלות להשמיד כל מערך סוללות הנ"מ שיאתגר אותו.

אבל פרנסה לתעשייה הביטחונית חייבים להמשיך ולייצר וגם שקט נפשי לפוליטיקאים ולגנרלים. אז הקימו את "הגולם" הזה של סוללות טילים נגד רקטות טילים.

נראה כי מי שאפשרו את בזבוז המשאבים האדיר הזה לא טרחו - מחוסר ידע או במכוון - לעשות את החשבון הכלכלי והחישוב המתבקש של חקר הביצועים. הערכה כזו הייתה גורמת להם להגיע מיד למסקנה, של חוסר התוחלת - ואני מוסיף, חוסר ההיגיון המוחלט - של ההשקעה הזו.

עלות היירוט הישירה של רקטה/טיל גבוה לפחות פי 10 - ולעיתים גם פי 100 - מעלות הרקטה, הטיל ובקרוב גם של הפגז המדויק. גם העלויות העקיפות של תחזוקת הסוללה והטילים והאימונים גבוה מאוד.

גם אז, לאחר שיגור הטילים המיירטים, סיכויי היירוט אינם טובים במיוחד; לאמור, יש סיכוי טוב שהיעדים ייפגעו. לכן אין ולו גם מדינה אחת בעולם שיש לה יכולת להתמודד במלחמה עם טילים. ההשקעה בתחום הזה היא בזבוז משאבים אדיר.

כמו במקרה של חילות האוויר, אין לסוללות של הטילים נגד טילים כל יכולת להגן על העורף והמתקנים; וגם על עצמן, מול מתקפה נרחבת של מדינה שברשותה חיל אוויר משוכלל ו/או חיל טילים משוכלל.

גם לא נגד אויב, דוגמת איראן, שאין להם חיל אוויר משוכלל, רק רקטות וטילים רבים, חלקם כבדים וארוכי טווח וחלקם כבר טילים מדויקים.

אנרגיית הלייזר היא הבסיס לאפשרות היחידה שיכולה להגן על העורף האזרחי והמתקנים החיוניים לרבות על סוללות הטילים נגד טילים עצמן נגד כל איום אווירי, רקטה, טיל, פצצה גולשת, טיל שיוט ופגזים. יירוט זול באמצעות העברת אנרגיה ישירה היא קרן הלייזר. האופציה הזו מונחת על השולחן עשרות שנים.

האינטרסנטים במערכות הביטחון בתעשיות הביטחון, מנצלים את הבורות והפחדנות של המחליטים, וממשיכים למכור לציבור, אשליות גם כאשר ברור להם שבזמן מלחמה נרחבת האשליות האלה יתנפצו באחת.