[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 29 בספטמבר 2021

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.

עד לאחרונה שימש כראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

*  *  *

האם אנחנו מוכנים למלחמה הבאה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם מגיפה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם רעידת אדמה? האם אנו מוכנים להתמודד אחרי היום בו יתברר שאיראן מחזיקה בפצצה גרעינית? האם אנו מוכנים להתמודד עם הרשתות החברתיות שפרצו כל סדר חברתי מוסכם, ומאיימות על אמינות ערכים מקובלים? (כל אחד מוזמן להוסיף תחום נוסף שאין אנו מוכנים לו):

• לפי משנתו של האלוף יצחק בריק (ראו תמונה משמאל), צה"ל והממשלות לא מוכנים למלחמה הבאה.
• לפי כל המומחים המקצועיים בתחום הרפואה – אין אנו מוכנים להתמודד עם מגיפה פתאומית, ראו את הימים האלה וההתמודדות מול הקורונה.
• לפי דעת מומחים בתחום, אין מדינת ישראל ערוכה להתמודד עם רעידת אדמה חמורה, לא בזמן התרחשותה ולא אחריה.
• אנשי השלטון, מדברים, אולי גם עושים דבר מה, בספק גדול לדעתי, במניעת פצצה גרעינית מאיראן, אבל לא חושבים, לכן גם
• לא
• עושים, כשיבוא יום ואיראן תחזיק בפצצה גרעינית,

וכן הלאה בתחומים אחרים.

[מקור תמונתו של האלוף יצחק בריק: פייסבוק]

ב-10 שנותיי כראש המגמה להגנת העורף במכללת בית ברל והוראה בה, נחשפתי למציאות משברית אפשרית בישראל ולמחקרים אודות משברים צפויים בארץ ובעולם. השאלות המתבקשות - מדוע אין אנו מוכנים? שהרי אלה נושאים חיוניים מהמעלה העליונה. ואם איננו מוכנים – האם אנו יכולים להיות מוכנים כל הזמן, ובכל התחומים החיוניים?

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אפתח בדוגמה היסטורית: ב-1949 הודיע הנשיא הארי טרומן (ראו תמונה משמאל), כי בריה"מ פיתחה ומחזיקה בפצצה גרעינית. בלעדיות ארה"ב ובנות בריתה הסתיימה.

[תמונתו של הנשיא הארי טרומן משמאל היא נחלת הכלל]

הבהלה בארה"ב וגם בעולם הייתה גדולה, שכן המלחמה הקרה כבר הופיעה. האמריקאים הם שיטתיים ופתחו במחקרים מקצועיים "האם אפשר להגן על האוכלוסייה מפני נשק גרעיני".

המסקנה המחקרית המוסכמת הייתה כי אם הממשל יקדיש 95% מהתקציב הפדרלי להגנה מפני סכנה גרעינית – יינתן לכך מענה סביר... כמובן שלא נעשה מאומה בכיוון של הגנה פסיבית, למעט הגנת תפקוד הממשל במלחמה גרעינית.

ארה"ב נטשה את רעיון הגנת העורף ופנתה להרתעה גרעינית דבר שהצליח מאז ועד היום. אבל הציבור האמריקאי נחרד ועדיין אפשר לראות סרטי טלוויזיה ישנים המציגים תרגולת כיצד תלמידי בתי הספר נכנסים תחת השולחנות בכיתות לשמע סכנת פצצה גרעינית. אפשר וזה היה עוזר קצת, כמו רחיצת ידיים למניעת הידבקות בקורונה.

אני מציע מסקנה פרדוקסלית כללית: מדינה שתשקיע משאבים הולמים ותיתן מענה סביר לכל האיומים האפשריים ולכל המשברים הצפויים – תקרוס כלכלית, ואז לא תוכל להמשיך ולתחזק את המענה הסביר למשברים ולאסונות, עליו טרחה תוך השקעת משאבים עצומים!

זה ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה; שהוא בעצם ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת: זהו מושג אשר חוקר הביטחון הלאומי האמריקני, אדוארד לוטוואק (Luttwak), כותב עליו בספרו אסטרטגיה של מלחמה ושלום (The Logic of War and Peace). לוטוואק (2002, ע' 35) טוען כי בתחום האסטרטגיה כולה, לא יתכן כי דרך פעולה מסוימת תימשך עד אין סוף. תמיד תהיה קיימת נטייה שהפעולה תהפוך להיפוכה, אלא אם כן יתבטל ההיגיון האסטרטגי כולו בשל שינוי הנסיבות.

[להרחבת המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

האם יש תשובה לפרדוקס האמור? יש כמה תשובות:

הראשונה, לקבוע סדר עדיפות ולהשקיע במענה לסכנה קיומית ראשונה במעלה ולוותר על השקעה בסכנות אחרות, וזה שונה בכל מדינה ומדינה. הדוגמה הישראלית ברורה מאד והיא ההשקעה העצומה בצבא היכול להגן על הקיום, על הנפש והרכוש וגם על אינטרסים חיוניים לאומיים.

האם הצלחנו בכך? לכאורה נראה שכן; ואילו כיום האלוף בריק טוען שלא נצליח, ולא אתווכח איתו; אולם, בחינה היסטורית מלמדת כי למרות שהקיום הובטח, צה"ל לא היה מוכן בעבר למלחמות לפי קריטריונים למוכנות, שבריק מסתמך עליהם כיום, שהם הגיוניים למדי.

[להרחבה בנושא אינטרסים לאומיים, לחצו כאן]

נקבץ 4 מלחמות מהעבר, מ-1948 עד 1973:

מלחמת העצמאות

ה"הגנה"/צה"ל לא היו מוכנים.

ההתכוננות למלחמת עצמאות בשנים 46'-47' תוכננה ל-5,000 לוחמי פלמ"ח, על מנת שהנתח הסדיר והמאומן יחסית, יחפה על גיוס החי"ש והחי"מ; ובו בזמן, הפלמ"ח יהווה עתודה ארצית מרוכזת להפעלה בגזרות שיתעורר הצורך.

בסוף 47'  היה כוח סדיר מוכן לפעולה ובו 2,000 סדירים עוד 1,000 אנשי מילואים. זו הייתה סתירה מתחילתה, משום שמיד עם תחילת הלחימה ב-30 בנובמבר 47' (וגם לפני זה), הפלמ"ח פוזר להבטחת התחבורה בכל רחבי הארץ; וגם לתגבור ישובים מבודדים בנגב. לא נותרה עתודה.

האם ההנהגה המדינית והצבאית לא חשבה אודות הסתירה הזו? לפי עדויות ישראל גלילי, אז ראש המפקדה הארצית (ראו תמונה משמאל), ידעה גם ידעה, אך לא הצליחה לגייס 5,000 פלמ"חאים בגלל קשיי תקציב.

[ישראל גלילי בתמונה משמאל: ההנהגה ידעה אך לא הצליחה... התמונה משמאל היא נחלת הכלל] 

זאת, משום שעדיין לא היה בישוב גיוס חובה (הונהג רק במרץ/אפריל 48') וגם, בניגוד לזיכרון, ההיענות החברתית לשרות ממושך בהתנדבות לא הייתה גבוהה די הצורך. זו הייתה בעיה מספרית וכמותית ועל פי רוב, איננו יודעים מראש האם השקענו מספיק, או מה וכמה היה עלינו לעשות ע"מ למנוע משבר!

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

[בתמונה: ג'יפ של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. על פי רוב, איננו יודעים מראש האם השקענו מספיק, או מה וכמה היה עלינו לעשות ע"מ למנוע משבר... התמונה באדיבות אתר צה"ל]

מערכת סיני

נעבור למערכת סיני (מערכת קדש), שנחשבת למערכה מוצלחת מאד מבחינה צבאית. ראוי לזכור, כי בניגוד למלחמת העצמאות, המערכה נפתחה ביוזמה ישראלית, עם גיבוי של שיתוף פעולה עם בריטניה וצרפת. חקירת ההתפתחות בקיץ לקראת המערכה באוקטובר-נובמבר 56' מראה שהמטכ"ל בראשות משה דיין (ראו תמונה משמאל) בחן והבין כי צה"ל סובל מחסרונות וליקויים חמורים מאד; ואינו מוכן כראוי למלחמה, למרות אספקת מערכות נשק חיוניות מצרפת.

[תמונתו של משה דיין צולמה על ידי דוד רובינגר האגדי, לע"ם]

הגישה של דיין - לדעתי הרמטכ"ל המוצלח ביותר מכל אלה שמילאו את התפקיד הזה - הייתה לעצב ולתכנן מערכה המותאמת לחסרונות ולחולשות של צה"ל באותם ימים, בניגוד לגישה של בחינת היתרונות. במערכה השתתפו 8 חטיבות, 3 סדירות עם השלמות מילואים והשאר חטיבות מילואים. סיכומי המטכ"ל אחרי המערכה, מחקרים של צה"ל בהמשך השנים מלמדים שרק החטיבות הסדירות לחמו כהלכה וכל השאר – בין נכשלו לגמרי ובין לא הצליחו להגיע לקרב, או נכנסו למערכה אחרי שהצבא המצרי כבר היה בנסיגה כללית. בסיכום "קדש" הכללי בנוכחות ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, רשימת הליקויים שהוצגו מרמת המטכ"ל ועד רמת היחידה, הביאו את דיין לסכם כי הוא מבין שהפסדנו במערכה... מותר, אם כן, לקבוע כי ב-56' צה"ל לא היה מוכן למלחמה. יתרונו היה בסביבת החשיבה האסטרטגית.

מדוע אם כן המערכה הייתה הצלחה? כמה סיבות:

• הראשונה, מיזוג מושלם בין המדינאות, זו הפנימית בישראל וזו מול השותפות צרפת ובריטניה, ליכולות הצבאיות המוגבלות של צה"ל.
• השנייה, תכנון מערכה, לא לאור יכולות צה"ל אלא לאור חולשותיו וחסרונותיו.
• שלישית, טיפוח מכוון במשך יותר משנה של אווירה ציבורית לכורח במלחמה יזומה.

[מערכת סיני: הצליחה כיוון שהותאמה לחסרונות ולחולשות של צה"ל באותם ימים. התמונה באדיבות ארכיון צה"ל, משרד הביטחון. שם הצלם אינו מוזכר]

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים

במלחמת ששת הימים, לשלושה השבועות של ההמתנה - מפרוץ המשבר ב-13 במאי 1967 - ולהכנות, מכל הסוגים, שנעשו במהירות בצה"ל, היה חלק לא מבוטל ביכולות ובתוצאות. ההנהגה המצרית והצבא יצרו לצה"ל תנאים טובים לפתיחה.

לקראת מלחמת יום הכיפורים צה"ל לא היה מוכן בתחומים לא מעטים, במיוחד ברמת המטכ"ל, הפיקודים המרחביים והפיקודים הפונקציונליים.

[בתמונה: מלחמת יום כיפור, שלקראתה צה"ל לא היה מוכן בתחומים לא מעטים, במיוחד ברמת המטכ"ל, הפיקודים המרחביים והפיקודים הפונקציונליים... התמונה באדיבות ארכיון צה"ל]

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

נעזוב את המלחמות ונראה משברים אחרים, קיימים וצפויים.

התמודדות בישראל עם רעידת אדמה  

מתוך דוח' מבקר המדינה מ-2018 אודות מוכנות לאפשרות רעידת אדמה:

מוכנות המדינה לרעידת אדמה - תשתיות לאומיות ומבנים, פתח דבר

מדינת ישראל שוכנת באזור המועד לרעידות אדמה, על בקע ים המלח ועל העתק הכרמל. במהלך ההיסטוריה התרחשו באזור זה רעידות אדמה רבות, בהן רעידות רבות עוצמה שגרמו לאבדות רבות ולנזקים ניכרים. בשנת 1837 התרחשה רעידה חזקה שמוקדה היה בסמוך לעיר צפת, והיא הסבה נזק רב לעיר ולסביבותיה. 90 שנים לאחר מכן, בשנת 1927, התרחשה רעידת אדמה שמוקדה היה באזור בקע ים המלח ועוצמתה 6.25 בסולם ריכטר, והיא גרמה למאות הרוגים ופצועים ולנזק רב. מומחים לרעידות אדמה סבורים כי התרחשותה של רעידת אדמה חזקה, שעלולה לגבות אלפי קורבנות בנפש ולגרום נזקים ניכרים לרכוש ולמבנים, היא כמעט ודאית. חלק מהם מעריכים שהתופעה מתרחשת באזורנו במחזוריות של 70 עד 100 שנים בקירוב.

השפעתה של רעידת אדמה כזו על אזורים שונים במדינה תהיה עצומה. היא עלולה להביא לפגיעה בחיי אדם ולשבש את מרקם החיים; עלולים להיפגע בה מבני ציבור כבתי ספר ובתי חולים, וכן תשתיות המספקות שירותים קיומיים. ניסיון העבר במדינות אחרות מלמד כי להיערכות מקדימה לרעידות אדמה יש השפעה מכרעת על שמירת חיי אדם ועל צמצום הנזקים הנגרמים לתשתיות, למבנים ולרכוש. ככל שהמבנים והתשתיות עמידים יותר ברעידות אדמה, כן תצטמצם הפגיעה בנפש וברכוש, יקטן היקף הנזק למבנים אלה, ויפחתו המשאבים שיידרשו להצלת חיי אדם ולטיפול בתשתיות שנפגעו. דוח זה עוסק בשלב ההיערכות לרעידת אדמה אפשרית ובפעולות שיש לנקוט קודם התרחשותה לשם צמצום הנזקים העלולים להיגרם בעקבותיה. למרבה הצער, ביקורת זו העלתה שעדיין לא תוקנו ליקויים משמעותיים בתחום זה".

אמנם יש תקן בניה ותקנים נוספים של בנין תשתיות עמידות. אבל יש אלפי בתי מגורים ישנים משנות ה-50 וה-60 שאינם עומדים בתקן. תיקון המגורים והתשתיות הישנות לעמידה בפני רעידת אדמה יעלה מיליארדים של שקלים וימשכו שנים ארוכות. יתר על כן, קיימות טכנולוגיות התרעה מוכחות בפני רעידת אדמה גם חיזוי מוכח לפיו אפשר לדעת מראש מה יהיה הנזק בכל אזור בנוי בישראל, ובכך לכוון את משאבי ההצלה (המעטים מהדרוש), אלא שלא כל אלה אומצו ע"י הממשלות ולא הופעלו דרך קבע, כנראה בגלל עלותן. האם זו הזנחה ממשלתית כמו שטוען מבקר המדינה? או שמא סדר עדיפות של ממשלה לאור המשאבים הכלכליים שהם תמיד מוגבלים, או מוסטים לדברים אחרים? שאלה נוספת לעניין זה – ארגוני החירום האמורים להתמודד עם רעידת אדמה – פיקוד העורף, שרותי כבאות והצלה, המשטרה, בתי החולים וכלל השרות הרפואי, מד"א ויכולות אכסון בני אדם מפונים יספיקו לרעידת אדמה דומה לזו שהתרחשו בעבר? נראה שלא. גם כאן הבעיה היא מספרית וכמותית.

[בתמונה: רעידת אדמה קשה התרחשה בארץ ביולי 1927. יותר מ 300 איש נהרגו ומבנים רבים נחרבו... התמונה: ייחוס 2.5 גנרי (CC BY 2.5), אילן שחורי, מתוך אתר פיקיויקי]

מרעידת אדמה למגיפה נוסח קורונה

מזה הרבה שנים מצב הרפואה בישראל לא מדביק את גידול האוכלוסייה ואת עליית תוחלת החיים, לא במספר בתי החולים (במשך 40 שנים לא נבנה בישראל אף בית חולים עד לאחרונה - הוקם בית החולים החדש באשדוד), לא במספר אנשי הסגל הרפואי ולא בהרחבת הכשרת רופאים ע"י בתי הספר לרפואה. גם בלי אסון רפואי, האזרח בישראל סובל ממחסור משאבי הרפואה הקיימים וזה פוגע בבריאות ובחייו.

האפשרות של מגיפה אינה חדשה. ב-1950 פרצה בישראל הצעירה מגיפת שיתוק ילדים-פוליו ומיד הוטלו בידוד וסגר כפויים. רק ב-2007 נחקק חוק לפיצוי נפגעי פוליו שלקו במחלת שיתוק ילדים בשנים 49'-53' ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם. בריאות נוגעת לכולנו, ללא הבדל פוליטי וחברתי, ועדיין יש הבדל; מי שיש לו אמצעים מבטח עצמו מראש לכל מקרה. מי שהכנסתו נמוכה ואלה רוב הציבור הישראלי, נזקק למערכת רפואית המפגרת אחרי הצרכים. יש שפע של פרסומים המציגים כמה מיליארדים של שקלים נדרשים להדביק את פיגור מערכת הבריאות הארצית. אפשר לטעון כלפי הממשלות שזו אשמתן ואפשר לטעון שזו תוצאת סדר עדיפות לאומי. שוב, הסוגיה היא מספרית וכמותית וניתן בקלות לתרגם אותה לתקציבית.

[בתמונה: ילדים חולי פוליו מקבלים טיפול בצריפין, 1 ביוני 1954 (שם הצלם אינו ידוע, לשכת העיתונות הממשלתית]

לבסוף, המאבק בהתגרענות איראן

יש בישראל לא מעט מומחים לעניין זה. יצא לי לשמוע ולקרוא מומחים אחדים. כאשר התאפשר לי שאלתי רק שאלה אחת: כל מדינה, שהחליטה לפתח פצצה גרעינית גם כזו שהייתה בזמנו נכשלת טכנולוגית ומדעית, הצליחה. ראו הודו, ישראל, פקיסטאן וצפון קוריאה. אם לא נצליח, גם לא ארה"ב ומדינות אירופה, למנוע נשק גרעיני מאיראן, מה על ישראל לעשות, להתנהג, ולגבש מדיניות של חיים במזרח תיכון גרעיני? עד היום לא קיבלתי שום תשובה. כנראה שלא עוסקים בזה, אבל זה עלול לקרות.

מה המסקנה המתבקשת, לאור חוסר היכולת של מדינה לענות כהלכה על כל איום ומשבר רלוונטי, אשר יש סבירות שיתרחש מתי שהוא?                                                                                                                  

למדינות בינוניות וקטנות שמשאביהן מוגבלים – אין יכולת לתת מענה הולם לכל האיומים והמשברים הצפויים. אפשר וגם לא המדינות הגדולות. עליהן להחליט מראש על מה לוותר ולהזניח. במציאות כזו נשאלת השאלה איך ממשלות קובעות סדר קדימויות? האם יש בישראל מערכת חשיבה סבירה היכולה לעסוק כל הזמן בסדר קדימויות ובשקלול של תלות מערכתית בין משבר אפשרי לאחרים?

לכאורה, זו אחריות הממשלות, אבל אלה מושפעות ולא לטובה מהטיות פוליטיות שמקורן באידאולוגיות, שרובן אינן ראליות בכל הקשור להשלכות ולתוצאות; או בגלל הבטחות לבוחרים העוזרות לנִבְחָרים, או שאיפות אישיות של מנהיגים מובילים, או פשרות שמקורן בקואליציות שכל כוחן נובע מכורח הישרדותן. כל אלה מקשים מאד על קביעת סדר עדיפות מאוזן.

לעיתים המנהיגות הממשלתית לא מבחינה בתלות ההדדית של השקעות בתשתיות המיועדות לעמוד בפני איומים ומשברים. לדוגמה, ההשקעה בביטחון הלאומי, לפרט ולכלל, תובעת הון עתק באופן מתמיד. בימים אלה אנו רואים עד כמה המשאבים הרפואיים לא מספקים. התוצאות שכבר ברורות - לא רק מַשְׁבֵּר בריאות אלא מַשְׁבֵּר כלכלי חמור. כאשר נתפנה להשתקם ממנו – לא יהיו משאבים הדרושים לשיפור הביטחון. הרמטכ"ל הנוכחי, שהצליח לשכנע את המנהיגים כי יש צורך בתוספת של 20 מיליארד ₪ בחמש השנים הבאות, יאלץ לתכנן ירידה דרסטית, אפילו נסיגה בתקציב הביטחון.

[בתמונה: מה על ישראל לעשות, להתנהג, ולגבש מדיניות של חיים במזרח תיכון גרעיני? התמונה מתוך העיתונות האיראנית]

מה כן אפשר לעשות לאור המסקנות העגומות?

אין למערכות הממשלתיות המקובלות אצלנו יכולת חשיבה ומעשה לפתרון כולל. רק שינויים ושיפורים שיש בהם להקל על ההתמודדות עם משברים כמו אלה הנזכרים לעיל.

בתחום הפוליטי, עלינו להודות ולהפנים כי רוב משרדי הממשלה בישראל אינם יעילים ותפקודם לקוי. הסיבות העיקריות לכך הן ריבוי משרדי ממשלה בראשות שרים פוליטיים. הריבוי מקורו במתן ייצוג לקואליציות ולפוליטיקאים, עסקנים מפלגתיים, שהגיעו למעמד בכיר בראשות מפלגותיהם ולא מעטים מהם חסרים יכולת ניהול מקצועי של משרדם. בישראל משרדי הממשלה לא מטיבים לשתף פעולה האחד עם השאר, לעיתים מסרבים. נוכחתי בכך בשיטוטיי בשמונה משרדי ממשלה שיש להם אחריות ונגיעה בתחום הגנת העורף בעימותים ובמלחמה. נוסיף לכל אלה את חולשת השרות הציבורי בישראל, במיוחד בערים וברשויות המקומיות והאזוריות, וגם הוא סובל מהטיות פוליטיות. השאלה, האם יש אפשרות וסיכוי להקטנת מספר משרדי הממשלה וגם למנות שרים מקצועיים אחדים בראש משרדים שאינם בהכרח חברי הכנסת כמו בריאות, ביטחון פנים, רווחה ודומיהם, שאינם בהכרח משרדים בעלי נטייה ומשקל פוליטי. מנכ"ל מקצועי, ולא כולם כאלה, אינו יכול לתקן את השר שמעליו.

יש עוד תחום שיש בו פוטנציאל לסייע להתמודד עם משברים והוא שמירה מתמדת על יתירות סבירה למקרי משבר. יתירות בייצור, יתירות במלאים ויתירות במחקר. יש לכך השלכות תקציביות, אבל בטווח הרחוק זה משתלם. שמירה על גרעינים מדעיים וגרעינים לייצור מוצרים בעלי ערך לפעולה בזמן אסון ומשבר, בראשות ובאחריות ממשלתית שאינם רווחיים וכל ייעודם להיות זמינים בתקופת משבר. ראו את המחסור באביזרים לבדיקה רפואית לאיתור נדבקים במחלת הקורונה ולטיפול בהם, או לכל מגיפה אפשרית אחרת. או מעבדות בעלות טכנולוגיות עתידניות לסיוע ביולוגי, כימי, פיזיקלי ודומיהם (המכון הביולוגי בנס ציונה, העובד עכשיו על חיסון למגפת הקורונה, לא היה קיים, אם לא היה מוחזק וממומן מתקציב משרד רוה"מ ומשהב"ט). אלה מכונים מדעיים, לא רווחיים, שהמגזר הפרטי לא ייפתח ויחזיק אם אינם רווחיים. אין סיבה שהממשלה ומשרדיה יתרוצצו בעולם להשיג אמצעים שאפשר לייצר, לאגור ולשמור בארץ.

להערכתי הלא מקצועית, מדינת ישראל הזניחה במתכוון ייצור מזון בארץ בהנחה שתמיד אפשר לרכוש בחו"ל. כך למשל, כאב הלב ללמוד מהתקשורת, במרץ 2020, שצה"ל רכש עגבניות בטורקיה. את זאת ראוי לתקן לאור תופעה מסתמנת, ויש רבים בעולם המתריעים עליה, של משברים עולמיים בתחום המזון.

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 10/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה, ייצור ידע, 22/7/14.
• יחזקאלי פנחס (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.