[התמונה היא צילום מסך מכתבת ערוץ 11]
[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]
אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל.
כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב.
הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי.
ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.
משך שנים שימש כמרצה הבית במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
.
* * *
הערות על מקומו של בג"ץ במדינה דמוקרטית:
1. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, הוא משמר הגבול של המשטר הדמוקרטי. זה תפקידו, זו מהותו.
2. המשטר הדמוקרטי עומד על מערכת מורכבת של עקרונות: כבוד האדם, הגינות, צדק, זכויות האזרח בתחומי החלטות היחיד, שלטון הרוב בתחומי החלטות הכלל, ועוד.
3. נוסחאות הדמוקרטיה הפשטניות שאנשים מביאים מגן הילדים הן מוטעות וראוי להתעלם מהן.
4. המשטר הדמוקרטי נותן כוח וסמכות לרשויות, לגופים שונים של המדינה. הם יכולים להשתמש בכוח בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה, הם יכולים להשתמש בכוח בניגוד לעקרונות הדמוקרטיה. כשהם נראים פועלים בניגוד לעקרונות הדמוקרטיה, בג"ץ מסמן להם את הגבול ומורה להם איך לא לחצות אותו.
5. הפרת צו של בג"ץ היא סטייה מן ההתנהלות הראויה בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה.
6. הפרת צו של בג"ץ נוטלת מן המשטר את הסמכות המוסרית שיש לו להטיל על האזרחים חובות של ציות.
7. הפרת צו של בג"ץ תביא אזרחים לעשות כטוב בעיני עצמם. זו אנרכיה ובסופו של יום היא הורגת.
8. הברירה היא: ציות לצווי בג"ץ או אנרכיה הורגת. בפני אדם הגון והגיוני יש רק אפשרות אחרת: שמירה קפדנית על צווי בג"ץ, שמירה קפדנית על משמר הדמוקרטיה, שמירה קפדנית על הדמוקרטיה.
[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]
בסרטון: יו"ר הכנסת המתפטר, יולי אדלשטיין: הפרת צו של בג"ץ היא סטייה מן ההתנהלות הראויה בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה!
[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]
גם מי שלא מסכים כי פסק הדין ראוי ומוצדק משפטית – חייב לציית לו אחרת נהיה במצב של "איש הישר בעיניו יעשה".
ראוי להיזכר זה בפרשת "אלון מורה" והתעקשותו של ראש הממשלה מנחם בגין לקיים את פסק הדין של בית המשפט העליון.
אסור היה לא לציית לצו בג"צ
חשיבותו העיקרית של עקרון שלטון החוק היא לעניין המדינה. המדינה צריכה לפעול בגדרי החוק. המדינה הוקמה על ידי החוק. אין לה קיום בלעדיו. המדינה צריכה להיות מדינת חוק. המדינה פועלת באמצעות האורגנים הממלכתיים. כל אחד מהאורגנים השלטוניים כפוף לחוק. זהו שלטון החוק בשלטון.
שלטון החוק מופנה כלפי הרשות המחוקקת. מעקרון שלטון החוק במחוקק נובע כי החוקים של המחוקק הרגיל חייבים להתאים לחוקה. "כאשר בשיטת משפט נתונה מצויה חוקה, מחייב 'שלטון החוק' שמירה על שלטונה של החוקה". זהו שלטון החוקה במחוקק. גם בהיעדר מגבלות חוקתיות, חייב המחוקק לכבד את חוקיו. אמת, המחוקק יוצר את החוק. הוא רשאי לשנותו. כל עוד לא שונה החוק, כפוף המחוקק לפרי יצירתו.
אני חייב לציין כי באופן אישי לא אהבתי את התערבות בג"צ בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת כי הוא פעל במסגרת מתחם סמכותו ולעניות דעתי לא חרג ממנה.
חשוב לזכור כי שלטון החוק במובנו מופנה גם כלפי הרשות השופטת.
זהו שלטון החוק בשופט. "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". מרותו של הדין שולטת בשופט. כמו לכל אדם, גם לשופט אסור להפר את החוק.
על כן כבול השופט לכללי הפרשנות. על השופט לפעול באובייקטיביות. לא את ערכיו הסובייקטיביים ולא את שיקוליו האישיים עליו לשקף. עליו לשקף את המובן האובייקטיבי של המשפט. מצווה זו מופנית כלפי כל השופטים. כולנו מרגישים את כבילותינו לחוק. בכך גם יובטח אמון הציבור בשפיטה. בלא אמון זה אין לקיים שפיטה ראויה, ואין לקיים את שלטון החוק.
לגבי הציות לצו אין לי אלא לצטט את פסק הדין של הנשיאה: "כיבוד שלטון החוק הוא יסוד המסד בכל משטר דמוקרטי והוא נבחן, בין היתר, בציות להחלטות וצווים שיפוטיים. חובת ציות זו מוטלת על הציבור כולו ורשויות השלטון אף הן אינן פטורות ממנה. אדרבא, על רשויות אלה מוטלת חובה כפולה ומכופלת לציית להחלטות ולצווים שיפוטיים והמשפט הישראלי, על מכלול ההסדרים הקבועים בו בהקשר זה, אימץ את הגישה הרווחת במשפט המקובל המייחסת חזקת הגינות לרשויות השלטון.
ההנחה שביסוד חזקה זו היא כי פסק דין שניתן נגד המדינה יקוים כדבעי (אורי אהרונסון "אי-קיום החלטות בג"ץ ככשל מוסדי: הצעה למודל של אכיפה שיפוטית" משפט ועסקים יט 1271, 1285 (2016)).
על הסכנות הטמונות באי-קיום צווים שיפוטיים על ידי רשויות השלטון כבר עמד בית משפט זה בציינו:
"מדינה שבה רשות שלטונית נוטלת את החוק לידיה – ברצותה, מקיימת צו שיפוטי שניתן נגדה, וברצותה מתעלמת ממנו, היא מדינה שנזרעים בה זרעי פורענות ואנרכיה, ומתפתחת בה תרבות מסוכנת של שלטון כח ושרירות.
רשות שלטונית היא נאמן הציבור, אשר "משלה אין לה ולא כלום" (בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 325, 331 (1971)).
ככזו, היא אמורה לשמש אות ומופת לכיבוד החוק ושלטון החוק. עיני הציבור נשואות לרשויות השלטון ולנושאי המשרה בהן. כיבוד ערכי החוק והמשפט, ופיתוח מסורת של הגנה על ערכי שלטון החוק מושפעים מהתנהגותם. אי קיום הדין, ואי ציות לפסקי דין על ידי רשות שלטונית טומנים בחובם פגיעה ערכית עמוקה לא רק בתשתית הפורמלית של סדרי השלטון והמשטר, אלא גם בליבה של המסורת ותרבות השלטון הראויה, המשמשים דוגמא ומופת להתנהגות הראויה של הפרט בחברה" (בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזים יהודי-התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך, פ"ד סב(4) 571, 602- 603 (2008)).
אכן, ידענו בעבר מקרים שבהם רשויות השלטון "גררו רגליים" בקיום צווי בית משפט וכן מקרים שבהם לא מילאו אחר צווים אלה בשל טענות לקושי ביישומם או באכיפתם או בשל הצורך בהתארגנות.
אך מעולם עד היום לא אירע בדברי ימי המדינה שגורם שלטוני סירב בריש גלי ובהתרסה לקיים צו שיפוטי באומרו כי צו מצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין."
כוח משחית וכוח בלתי מוגבל משחית באופן מוחלט.
לבג"צ יש כוח בלתי מוגבל.
השופטים ניכסו לעצמם סמכויות שאינן מוגדרות בחוק, פוסקים בניגוד לחוק (אישור בל"ד למשל), ומשתוללים ע"י התערבות ברגל גסה בכנסת ובכל דבר שזז. כל הארץ מלאה משפט – והעליונים שלא נבחרו ע"י הציבור הם מעל כולם.
יש שם למשטר בו קומץ אנשים לא נבחרים שולט, ללא מגבלה לכוח – קוראים לזה דיקטטורה.
אסא כשר הוא מראשי התומכים במשפטוקרטיה – הדיקטטורה הייחודית לישראל.
התנהלות בג"צ וההולכים אחריו בעת משבר הקורונה הענק היא בושה וכלימה. אחרי תום המשבר חייבים לשנות את המשטר באופן מיידי ולהחזיר את השד לבקבוק.
כמו שאמרו אנשים "הפשיזם לא יעבור" – גם הדמוקטטורה המשפטוקרטית של בג"צ לא תעבור.
אם העליונים לא יבינו את זה לבד, יהיה פה מאבק ואי-ציות המוני. מאבק לחופש ולדמוקרטיה אמיתית, מאבק שאין צודק ממנו.
אין לי ולמיליונים של אנשים פה בעיה. נסו להכניס אותנו לכלא על בזיון בית הדין או כל עבירה שתומצא ע"י הדיקטטורים ועושי דבריהם במערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה.
בג"צ "רץ" לפוזיציה בו הוא לא לגיטימי בעיני רוב העם. מציע לכם להתעורר בשניה האחרונה.
אני חולק לחלוטין על אסא כשר נכבדי.
גם אני לומד 50 שנה את ההיסטוריה של העת החדשה ומדע המדינה ולפיכך מבין לא פחות.
מעשית עברנו לפני כ 20 שנה מ ה "דיקטטורה של הפרולטריון" לדיקטטורה של העליון"
בית משפט עליון צריך לנהוג כמו זה האנגלי להם מסורת דמוקרטית רבת שנים.
שם מעולם לא היתה פסילת חוק של הפרלמנט.
מרבית התושבים כאן הגיעו בארצות טוטליטריות ולא מפותחות ולכן הם סבורים בטעות שבית המשפט יכול להחליף את הרשויות המחוקקת והמבצעת.
זו טעות גדולה מאוד.
כבר אמרו חכמי ישראל זקני עמי ארצות כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם, איזה שטויות, איך יתכן שקומץ אנשים שנבחרו על ידי חבריהם או משפחתם בצורה לא דמוקרטית יבואו וישליטו את דעתם נגד הרוב במדינה והם ילמדו אותנו מה זה דמוקרטיה? אדרבה שכב' השופטת' חיות גם תפסוק שמהיום שופטי הבג"ץ יבחרו על ידי אזרחי ישראל ואז זה דמוקרטיה אמיתית, ולצערנו כולנו יודעים כמה בדיוק במדינה סומכים על בית המשפט והתוצאה הזו נובעת רק בגלל התנהלותם של אנשי בית המשפט,שפועלים לפי נוחותם ודעותיהם האישיות
זה נכון, בתנאי שבג"צ מתנהל כראוי, והוא לא. ערכיו שונים מאד מערכי רוב אזרחי מדינת ישראל. לא יתכן שמיעוט אנשים יקבעו את ערכי המדינה. מדינת ישראל אינה מדינה בנוסח אפלטון.
מדהים, איזו חכמה, איזו תבונה!
הפרופ' כבר לא צריך להתמודד עם טענות,
הוא פשוט מספר את הדעות שלו בלי שום נימוק ואנחנו אמורים להשתחוות לתבונתו העליונה.
איפה הדיון? איפה ההתמודדות עם טענות הצד השני ופירוקן?