[התמונה שונתה לצורכי עריכה. התמונה המקורית נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Zaher abu Elnaser קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

אירועי התחלואה הגבוהה בקרב יישובי החרדים, הציפו את העימות החריף בין החרדים ובין היתר (חילונים, דתיים ושומרי מסורת), לגבי אופייה של המדינה, דמותה ואורח החיים בה. עימות אזרחי זה - המתנהל מאז קום המדינה - חווה עליות ומורדות; והתחדד, ביתר שאת, כבר בראשונה שבסדרת הבחירות בשנתיים האחרונות, סביב חוק הגיוס. מגפת הקורונה נגעה שוב בעצבים החשופים של החברה בעימות זה.

מעבר להבדלים בתפיסת העולם בין המחנות השונים, בולטת ההתנהלות הלא-ממלכתית של מה שמכונה "הרחוב החרדי", שרובו נשלט באופן מוחלט כמעט ע"י "מועצות חכמים", חצרות אדמו"רים מסוימים, שרבים מהם מנוכרים למוסדות השלטון הממלכתי. אף שיש הטועים, ומטילים האשמות ואחריות על ה"חרדים" להפצת המחלה, בהכללת "כל הדתיים", לא ניתן וגם לא צריך להתעלם מהעובדות בשטח.

תגובות הנגד אינן מאחרות לבוא, בעיקר נזעק השר אריה דרעי (ראו תמונה משמאל) להגן בשצף קצף כמצוות שולחיו ומנהמת ליבו שלא כול הדתיים הם כאלה, אדרבא, החרדים ממושמעים מאד למלא אחר הנחיות וציווי הרב יהיו אשר יהיו ואין חולק. ומכאן עוברים למתקפת נגד בטיעון על כך ש"לא מבינים אותם" ושומה על החילונים להיות יותר קשובים, ומבינים, ובכלל כי המגפה אינה פוסחת על איש וכול ישראל חברים- חד צדדית.

[הצילום של השר דרעי משמאל, נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Zaher333. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אמת: המגפה "אינה פוסחת על איש" אינה מבדילה בין "כופר" חילוני ובין חובש השטריימל; אבל, יש הבדל בין האחריות והסולידריות החברתית לכול, ולא רק לגרעין הקשה של עדת המאמינים.

בימים אלה נרתם הצבא למאמץ הלאומי להתמודדות עם המגפה. עצרו את האימונים ושלחו את החיילים למלחמה עם האויב החדש, תוך סיכון ממשי של בריאותם. והנה, קם הרב פורוש מבכירי המנהיגות החרדית, מראשי מפלגת יהדות התורה, המשמש גם כסגן שר החינוך, ותוהה: "מה יש לחיילים לעשות ברחובות הישוב החרדי בני ברק?

אכן, דברי הבל רבים נשמעו מכיוונים שונים, אם מחמת בערות או רוע לב, אך החמור ביותר לתפיסתי היו דברי הרב פורוש, סגן שר החינוך בממשלת ישראל שהגיב בראיון טלוויזיוני (רפי רשף) על תפקידם של  חיילי צהל בבני ברק לסיוע בהגשת מזון ופינוי חולים למקומות בידוד וריפוי: "צה"ל שומר על עם ישראל, אבל כשהמטרה היא להוציא זקנים מהבתים ולחלק אוכל לתושבים – אני חושב שזה מיותר. יש הרבה ארגוני מתנדבים שיכולים לעשות זאת", אמר ח"כ פרוש. "לאותם חיילים אין שפה משותפת ויכולת לתקשר עם הקשישים החרדים".

סגן השר הביע את דאגתו מהמפגש של חיילים עם ילדי בני- ברק: "האם זה טוב בשבילם המראה של חיילים שבאים ודופקים בדלתות הבתים". שאל את המראיין. ואני תוהה, האם באמת תתקוף את הילדים חרדה כאשר יופיעו נער/ה לבושי מדים, ובידיהם סל אוכל לביתם? איזה נזק "טראומתי" עלול להיגרם לילד יהודי במדינת ישראל? כזה הגורם לסגן שר החינוך של מדינת ישראל חשש נוראי כל כך?

אולי הגיע הזמן, שילד הגדל בבני ברק או מאה שערים , ידע שישנם יהודים המגנים עליו מפני רעה, המוכנים לסכן עצמם למען יגדל ויהי יהודי גאה בארץ מולדתו - ישראל.

[חברה חרדית במבוכה... התמונה היא צילום מסך]

לא פחות חמורה היא אי ההבנה שמגלה סגן השר לתפקידו של צבא ההגנה לישראל. לא רק לשמור ולהגן על גבולות המדינה מפני אויב מבחוץ נועד צבא העם, אלא כשמו גם לסייע ולתמוך במטרות פנים חברתיות כפי שהיה עוד לפני קום המדינה, כמו הקמתם של ישובים חדשים, נשיאתם של עולים חדשים על כפיים מספינות המעפילים לחוף מבטחים, סיוע לתושבי המעברות בימים קשים, הענקת השכלה לילדים ביישובי הפריפריה, הקניית ידע בסיסי של אוריינות עברית למבוגרים, שיקום נוער בסיכון, כמו גם סיוע חיוני בחילוץ נפגעים, והתמודדות עם אסונות טבע המתרגשות לעיתים בארץ ובמדינות זרות. ועכשיו גם חלוקת מזון לתושבי בני-ברק הכלואים בביתם עקב המגפה!! רחמנא ליצלן, ואת המראה של חייל עברי בבית  חרדי רוצה סגן השר למנוע?

אומר סגן השר לגבי הצבת הצבא בבני ברק כי: "זה לא תפקידם של חיילים להיות שם" ואין הוא מבין, שתפקיד הצבא הוא להיות וסייע בכול מקום בו ממשלת ישראל הריבונית מוצאת לנכון להציבו. הצבא לא בא להחליף את הרשויות או את העמותות המקומיות, אלא שבעיתות חירום כמו  מגפת הקורונה, עת המערכות והעמותות החברתיות שאינן ערוכות ואינן אמונות להתמודד איתם במצבי קיצון וכבר נמתחו אבריהם מעבר ליכולתם - בא הצבא לסייע ולמלא את השורות. במקום לברך על כך- יוצא הסגן השר נגד, לא מחמת העניין והצורך, אלא מחמת אידאולוגיה, שאומר בהמעטה- מקורה בימים החשוכים של ימי הביניים.

עוד טוען סגן השר, שהחייל אינו כול להבין את תרבות החרדים אותם הוא פוגש, יש משהו בכך, שכן גם  דיירי בני ברק אולי לא מבינים את תרבות הארץ בה הם חיים. אדרבא, אולי נפלה בידינו הזדמנות יוצאת דופן, דווקא ברגעים קשים "לעשות היכרות", להיחשף האחד לשני, האחד עם האחר.

כבר אמר רב צעיר נבון וחכם: "עלובה התורה הנקנית בדמם של אחרים". ואם הרב פורוש אינו מבין שחייל אינו משהו מוקצה, וכי אין להדיר את החייל מביתו של החרדי - אלא לחבק אותו - אזי אבוי לנו.

לא נותר אלא לתהות, האם אנו יכולים להרשות לעצמנו, אפילו בפוליטיקה הישראלית הציניקנית הסקטוריאלית, שעמדות כאלו כלפי הצבא, ישפיעו על החלטות מי ממנהיגי מערכת החינוך במדינת ישראל.

לחזור ולציין, אין במילים אלו כדי לצבוע את כול הדתיים בצבע החרדתיות הקיצונית  אותה מייצג סגן שר החינוך. רבים וטובים מאד מקרב היהדות הציונית עומדים ביום בראש מערכות חברתיות, טכנולוגיות וצבאיות, שהם ההיפך הגמור. אלא שקולם בעימות זה כמעט ולא נשמע. וחבל, כי בידם לעצב את הגשר החיוני לעיצוב  חברה יהודית מודרנית סולידרית בישראל. התקווה הגדולה של הדור הצעיר בישראל.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]