[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
שרון זקס הוא מנהל מדיה חברתית בחברת אקסטרה אני בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית; ובוגר תואר שני בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה מהבינתחומי. עוסק בין היתר במחקר אישי של נושאים כגון נוודות דיגיטלית, הרגלי עבודה, היסטוריה, גיאו-פוליטיקה, קולנוע ועוד.
זהו מאמר שני בסדרה של שני מאמרים. למאמר הראשון, לחצו כאן.* * *
בפרק הקודם סקרתי את ההשפעה החיובית של משבר הקורונה על הרגלי העבודה שלנו. אבל לנגיף הקורונה יש השפעה חיובית נוספת – שינוי הרגלי הצריכה והפנאי של כלל האנושות – לטובתנו ולטובת הכוכב עליו אנו חיים.
בשני העשורים האחרונים, המערב התרגל לחיות בעולם של שפע חומרי, שלא היה כדוגמתו לאורך ההיסטוריה: טיסות זולות לכל מקום מכל מקום, נסיעות ברכב פרטי ללא הגבלה, קניונים ענקיים עם אלפי מותגים, שופינג וחנויות, ברים, מסיבות, בתי קפה, מסעדות, אטרקציות, גלריות, תערוכות ומה לא. הצרכנות הפכה כמעט לדת, בין אם מדובר בצריכת מוצרים, או בצריכת חוויות.
בהתחלה זה היה תענוג: רמת החיים עלתה בהדרגתיות, ומוצרים ושירותים רבים נהפכו זמינים בלחיצת כפתור. כולנו השתתפנו בחגיגה, אבל אז זה נהיה קצת יותר מדי – התחלנו ללכת לאיבוד.
הצרכנות הבריאה והמחושבת הפכה לכפייתית ואובססיבית. המסר המרכזי שקיבלנו הוא שאנחנו צריכים לקנות, לצבור חוויות, לטייל, לחגוג, להיות כל הזמן בעשיה בלתי פוסקת, שהחיים הם רולרקוסטר מהיר ועצבני, אוטובאן ללא הגבלת מהירות, ושאסור להפסיק לחייך. חיה ותן לחיות, אבל חיה כאילו אין מחר. פרסומות הפכו לצורה של לוחמה פסיכולוגית בעולם שבנוי על פנטזיה, ללא איזונים ובלמים. התלות הפכה להתמכרות, ולהיפך.
רבים במערב כלאו את עצמם בתוך בועה של צרכנות כפייתית, ופיתחו התמכרות מחרידה לשופינג, בילויים וטיולים (מה שהוגדר כצריכת חוויות). הם חיים מהיום למחר, ללא חסכונות או תכנון ארוך טווח, קונים דברים שהם לא צריכים כדי להרשים אנשים, שלא שמים עליהם. השפע הבלתי מוגבל, בכל מקום ובכל זמן, הפך אותם ליצורים חומרניים, נהנתנים, מטומטמים והדוניסטים, שלא לומר ניהיליסטים. המין האנושי החל לאבד שליטה.
המפתח לאושר, לאור מחקרים רבים, הוא בצריכת מאוזנת של חוויות, במערכות יחסים איכותיות, בחמלה עצמית, בצניעות ובהכרת תודה לאחר, בתרומה לקהילה, במתן ערך מוסף והשראה לאחרים. הוא לא נמצא בצריכת חפצים או בצרכנות כפייתית ואובססיבית נוסח Black Friday. רבים במערב עדיין חושבים אחרת, ועל כך כדור הארץ משלם מחיר יקר, ו'בעולם הראשון', הבריאות הנפשית של החברה משלמת מחיר יקר.
אבל אז הגיעה הקורונה, ועכשיו כולנו תקועים בבית. בתי הקפה, המסעדות, הפאבים והמועדונים סגורים, ואין צורך לנסוע למקום הכי סליזי ולשים מאות שקלים, כשברקע רעש וריח של סיגריות, רק כדי לשבת להתעדכן עם חבר. תעשיות האופנה והקוסמטיקה סופגות הפסדי ענק, כי אם כולם בבית מה הטעם לטרוח ולהתלבש? מה הטעם לקנות את הקולקציה החדשה כל עונה, או כל חודש? מה הטעם להחזיק סדנאות יזע בעולם השלישי, אם הצרכנים כבר לא קונים?
בנוסף, אין טיסות מזהמות, אין מסות של רכבים על הכבישים, האטמוספרה מתנקה מרעלים, השמיים מתבהרים, והאוויר נהיה נקי. צילומי האוויר של סין וצפון איטליה לפני ובזמן הסגר מראים זאת היטב.
לפי מחקר של פרופסור מרשל בורקה (Marshall Burke; ראו תמונה משמאל) - מהמחלקה למדעי מערכת כדור הארץ באוניברסיטת סטנפורד - בסין, האוויר הנקי מציל יותר אנשים ממה שהקורונה הספיקה להרוג. גם באירופה, הערים המזוהמות ביותר הולכות ומתנקות. אפילו הברווזים חזרו לשוט בתעלות הכבר לא כל כך מלוכלכות של ונציה. האפקט שנוצר הוא לא פחות ממדהים: במשך שנים התריעו מדענים ואקטיביסטים בדבר סכנת ההתחממות הגלובלית, אך רוב הממשלות והארגונים לא עמדו ביעדים שהציבו להם. משבר הקורונה טרף את הקלפים כך ש"העשור האחרון" שנותר לנו להציל את הכוכב נפתח על רגל ימין.
אנחנו חיים בעידן של שפע שלא היה כדוגמתו לאורך ההיסטוריה, ואלו חדשות נהדרות. עם זאת, הגיע הזמן לבחון מחדש את הדרך בה אנחנו מגדירים שפע. שפע זה לא רק היכולת לרכוש מוצרים ולצבור חוויות באינטנסיביות. שפע יכול להיות לשבת בבית ולקרוא ספר מרתק, לצפות בדוקו היסטורי סוחף, לגלות אלבומים חדשים בספוטיפיי, לשחק משחקי קופסה עם האהובים שלנו, לעשות הרבה אהבה (רק לרווקים קשה בתקופה הזאת), להתאמן על הגיטרה או על הפסנתר, ולתחזק את כישורי הבישול החלודים. שפע רוחני, תוכן איכותי, פיתוח אישי וזמן איכות עם עצמנו ועם האהובים.
במילים אחרות, נדמה לנו שהקורונה מחסלת את חיי הפנאי שלנו, כשבעצם היא מלמדת אותנו שיעור בצניעות, ומכריחה אותנו להיות צרכנים נבונים יותר. את מה שהקורונה עושה לחברה, אפשר להקביל לאדם שמן שהיה אוכל ג'אנק ומעשן, ופתאום קיבל קלקול קיבה והגוף שלו מקיא החוצה את הרעלים, ועכשיו הוא נאלץ לאכול בננות ולשתות מים.
הקורונה מכריחה אותנו להשתנות לטובה. נגיף הקורונה הוא האופטלגין שכדור הארץ והמין האנושי מקבלים, לאחר שדפקנו לו את הראש במשך עשורים רבים של צריכה בלתי פוסקת. אנחנו אונסים את כוכב הלכת שלנו, והכוכב מחזיר ומחזיר לנו, אבל אנחנו לא מקשיבים, אז היה צריך שאיזה סיני יאכל עטלף כדי שנקשיב.
הקורונה היא המרד של כדור הארץ נגד הגלובליזציה. נגיף הקורונה הוא סטירת הלחי המצלצלת שקיבלנו מלמעלה כדי להזכיר לנו שהכל זמני, שום דבר לא קבוע, הכל יכול להשתנות בין לילה, וכדאי שנעריך את הכוכב היחיד שברשותנו. המין האנושי הוא ילד קטן ולא ממושמע שאלוהים מקרקע אותו לחדרו אותו כדי שיירגע קצת. החברה שלנו, ובעיקר החברה המערבית, נדרשת לחשבון נפש נוקב, תוך כדי שהכוכב עובר תהליך של התנקות וטיהור.
לאחר המשבר, קיימות ומינימליזם יהפכו לפרקטיקה נפוצה, ולא לנחלתם של מעטים. בנוסף, נדמה שנמצאה התרופה האולטימטיבית לתחושת ה - FOMO שמלווה את דור ה-Y ודור ה-Z. כששום דבר לא קורה, אנחנו לא מפסידים שום דבר. שקט נפשי קודם לכל. משבר הקורונה מעניק לנו הזדמנות להשתנות וללמוד לחיות אחרת. תעריכו את זה, תוקירו את זה, תהנו מזה. זה אירוע שקורה פעם במאה.
[להרחבה על דור ה- Z בשוק העבודה, לחצו כאן] [להרחבה על בני דור ה- Y בשוק העבודה, לחצו כאן]
אלא אם כן אחד מכם ירצה לאכול עטלף בעתיד...
כתבתי תגובה ונמחקה לכן כותבת חדשה בקצרה.
קראתי שני מאמרים שכתבת.
המאמר השני גרם לי לרצות להתפתח בדברים שזנחתי מזמן. כמו נגינה, קריאה ולימודים. ולאו דווקא בהקשר של הקורונה.
תודה שרון?
דווקא הגלובליזציה עוזרת לנו, ZOOM, אינטרנט , טלפונייה מהירה ויעילה הם חלק מהגלובליזציה. אני מקווה שצמצום הצריכה אכן ימשיך. את המרכיב של מפגשי פנים אל פנים הנחוצים לענ"ד ליעילות העבודה, אפשר לצמצם לפגישות פיזיות משולבות עם גיבושים חברתיים ופעילות גופנית.
תודה על המאמר המחכים
אנו כזוג בגיל השלישי השכן הכה אותי ואת בעלי וניסה לדרדר אותנו מחדר מדרגות על זה שאמרתי לו להפסיק לכבות את האורות בחנייה אנשים לא משתנים שלמה המלך אמר בזמנו אם תטחן את המשוגע השגעון לא יצא ממנו אנשים רעים לא משתנים אין רחמנות רוע האנושות יש בארץ