[בתמונה: חיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

צריך להיערך למצב הזה, שבו חילות האוויר המשוכללים והיקרים - של ארה"ב, מדינת ישראל וארצות מפותחות נוספות - יאבדו בעשור הבא את מעמדם כגורם החשוב ביותר במלחמות, הגדולות וגם במלחמות הקטנות, המערכות שבין המלחמות (מב"ם).

מעמדם הנוכחי של חילות האוויר נתקבע אצל המחליטים כגורם שמנצח, כמעט לבדו, את המלחמה באמצעות הפצצות של חימוש מדויק, פצצות וטילים.

זו טעות. מסתבר - כבר עכשיו, בעימות שבינינו לבין החיזבאללה ועזה - כאשר מוכח, שבכל עימות שהתחולל, אין ביכולתו של חיל האוויר הגדול והמפואר שלנו להפסיק או אף לצמצם את מטחי הרקטות והטילים. הוא יכול רק לפגוע כתגמול באויב.

[בתמונה: כבר עתה, אין ביכולתו של חיל האוויר הגדול והמפואר שלנו להפסיק או אף לצמצם את מטחי הרקטות והטילים. הוא יכול רק לפגוע כתגמול באויב.... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Deror Avi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בעתיד הקרוב מאוד יכנס לשימוש - גם אצל האויב - ובכמויות גדולות, החימוש היבשתי המדויק. חימוש יבשתי במובן של טילים רבים שמשוגרים מהקרקע ו/או מספינות בים. צפוי, שחילות האוויר של ארה"ב - וישראל גם - לא יוכלו אף להגן על עצמם מפגיעות מדויקות שישתקו אותם וכנראה גם ישמידו את חלקם בשדות התעופה ובנושאות המטוסים(הנושאות של ארה"ב הם שדה תעופה צף ונייד).

ברור שבמצב כזה, יקשה על חילות האוויר לפגוע באויב; והם יהיו חסרי תועלת כמו גם ההשקעה האדירה של משלם המסים, שהושקעה במקום הלא נכון.

קצת היסטוריה

עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה - המלחמה הגדולה והחשובה ביותר בהיסטוריה האנושית, עד כה - חילות האוויר היו גורם שולי במערך הכוח הצבאי. סוג של חיל ההנדסה או הקשר של אותם השנים...

ממלחמת העולם השנייה יצאו שני חילות כדומיננטיים בשדה הקרב: חיל האוויר שהחריב את ערים הגדולות והתשתיות של האויבים הנאצי והיפני וחיל השריון שכבש את השטח. ההשקעה הביטחונית העיקרית עברה למטוסי קרב/הפצצה ולטנקים.

[בתמונה: כרזה גרמנית ממלחמת העולם השנייה המבטאת את הכלים שהפכו למלכים החדשים של שדה הקרב: השריון וחיל האוויר!]

כניסת החימוש המדויק וארוך הטווח לשימוש מסיבי בחילות האוויר המשוכללים בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת יצרה לחילות האוויר יתרון אדיר:

1. יכולת לפגוע ולהשמיד מטרות רבות ורחוקות במעט אמצעי חימוש מדויקים ומכאן גם נגזר צימצום בצי המטוסים ובמספר הטייסים והמערך שתומך בהם.
2. יכולת לשגר את החימוש מטווח רחוק וכך להיות כמעט חסינים מפגיעת התותחים והטילים נגד מטוסים.

הממסד הביטחוני האדיר בארה"ב; וגם כאן, הממסד - שכולל את ראשי מערכות הביטחון והתעשיות הביטחוניות האדירות, שמתפרנסות ממערכות הביטחון, וגם הפוליטיקאים שמייצגים אותם - האמין כי המצב הזה יימשך כנראה גם במאה השנים הבאות. לכן, הם הקטינו את התקציבים ואת הגודל של צבאות היבשה, להוציא את זרוע הקומנדו. ההנחה היא שחיל האוויר יעשה את העבודה; וכוחות היבשה רק יתקעו את הדגל, אם במקרה יצטרכו לכבוש איזה שטח.

זו כמובן הייתה שגיאה בסיסית בהבנת דרך המלחמה של האדם, כפי שעוצבה במשך אלפי שנים; אך לא אכנס כעת לדיון בנושא החשוב הזה. כניסת הרקטות והטילים לסוגיהם ולאחרונה בגלל מזעור המחשוב ואמצעי הביות הכניסה של הטילים המדויקים לשימוש נרחב בחילות היבשה, משנה שוב את דרך המלחמה. אין ספק שהיא תחזיר את הדומיננטיות לחילות היבשה, ותצמצם משמעותית את משקלו של חיל האוויר.

זאת מסיבות רבות שהעיקריות שבהם:

1. פגזים וטילים מדויקים יעשה את העבודה הנוכחית של חיל האוויר בעלות נמוכה משמעותית ובגדול, מזו של חיל האוויר. אין צורך לרכוש הרבה מטוסים יקרים מאוד במיליארדי דולרים; לתחזק ולהפעיל מערך טכני גדול וטייסים במילארדים נוספים לשנה. כך נשיג הרבה יותר ביטחון לכל שקל/דולר השקעה.
2. לחיל היבשה יתרון מובנה גדול, מעצם היותו מוצב ונייד בשטח בגבולות. לכן, הוא זמין לפעולה ואו לתגובה נדרשים בכל רגע (אין צורך להמתין עד שהמטוסים יגיעו).
3. הטילים היבשתיים המדויקים מסכנים את חיל האוויר בבסיסיו.

אין לי ספק, שהממסד הבטחוני רב העוצמה בארה"ב וכאן,  ממסד שתלוי בפרנסתו בחיל האוויר, יעשה הכל כדי למנוע את התהליך הזה של אבדן הדומיננטיות של חיל האוויר. יש להם השפעה מכרעת על הנעשה כאן, אבל, אין להם כל השפעה על הפעילות של האויב.

רבותי, יש להבין ולהפנים, זו לא תחרות ספורט או תחרות יופי. זו המגמה הטכנולוגית העולמית, שעדיף להצטרף אליה כעת, ולא לאחר מלחמה, שבה נשלם מחיר יקר ונבין שהיינו שקועים בקונספציה ובסטגנציה.

[למאמר רלוונטי: 'חיל האוויר: חיל הפרשים של המאה ה- 21', לחצו כאן][למאמר רלוונטי: 'חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים…', לחצו כאן]

אסור לשכוח את ההגנה האקטיבית!

במקביל יש לפתח את ההגנה האקטיבית היעילה היחידה שמסוגלת בעלות נמוכה מאוד ליירט טילים ופגזים ובעיקר את המסוכנים שבהם המדויקים. זו יכולה להיות רק הגנת לייזר רב עוצמה בסגנון הסקייגארד. זה היה צריך להיות גם האינטרס העליון של חיל האוויר והתעשייה הביטחונית.

איך בדיוק הם יוכלו להגן על עצמם בפני טילים בליסטיים מתמרנים וטילי שיוט מדויקים? עם טילים נגד טילים? ברור שלא ניתן. האם יש למנהיגים שלנו יכולת להבין את המציאות, להתמודד עם האינטרסנטים, ולהיערך מבעוד זמן לבאות?

אני מטיל ספק בכך!

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), חיל האוויר: חיל הפרשים של המאה ה- 21, ייצור ידע, 29/11/16.
• פנחס יחזקאלי (2019), חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים…, ייצור ידע, 2/10/19.