[תמונתו המקורית של רם עימנואל היא נחלת הכלל]

כנראה שמנהיגי העולם מקשיבים לעמנואל, תופסים את משבר נגיף הקורונה  בשתי הידיים – ונוקטים בצעדים שפוגעים בדמוקרטיה, לפעמים באופן אנוש. ברשומה היום אציג בקצרה את הפגיעה בדמוקרטיה בחסות המשבר בשלוש מדינות, ואקנח במדינה אחת אחרונה שמוכרת לכולנו.

ראש בראשונים לניצול המשבר הוא ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה (ראו תמונה משמאל). נודה באמת: הונגריה אמנם מזדהה כדמוקרטיה, אבל כבר כמה שנים טובות שאורבן שולט שם ביד רמה ואיש לא יכול לו. עכשיו, תחת איום הנגיף, אורבן החליט לקחת את הכוח לידיו באופן סופי ומוחלט. בית הנבחרים ההונגרי החליט ברוב גדול להעניק לראש הממשלה את הכוח להתעלם מכל חוק שקובעת האספה הלאומית, שהיא בערך כמו הכנסת בישראל. אורבן גם יכול להכריז על מצב חירום – ויכול להאריך אותו כרצונו[1]. אבל – אופס! הוא שכח לציין בחוק החדש שהיכולות יוצאות-הדופן האלו יתמסמסו עם חלוף המשבר. טעות תמימה, כמובן. והכל לטובת ולהגנת הציבור.

[בתמונה משמאל: ויקטור אורבאן שכח לציין... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

הונגריה, אגב, היא חברה באיחוד האירופי, והאיחוד לא ממש מרוצה מהעובדה שהיא כבר לא דמוקרטיה משום בחינה שהיא. אז מה עשה האיחוד? הוציא הכרזה פתטית בת שלוש פסקאות, בה הודיע במפורש שהוא "מאד מודאג מהסיכון להפרת עקרונות שלטון החוק, הדמוקרטיה וזכויות יסוד הנובע מאימוץ מהלכי חירום מסוימים."

מה עשתה הונגריה תחת אורבן? העמידה פנים שהיא לא יודעת שההכרזה מדברת עליה (כי האיחוד האירופי לא העז להזכיר את הונגריה במפורש), ואפילו חתמה בעצמה על ההכרזה, באקט שהוגדר כ- "טרולינג פוליטי" ממדרגה ראשונה.

אורבן אינו לבדו בהפקת תועלת מהנגיף...

מצטרף אליו נשיא גאנה, ננה אקופו-אדו (ראו תמונה משמאל), שמכהן בתפקיד מאז 2016. למדינות האפריקניות באופן כללי יש מוניטין רע מבחינת ההקפדה שלהן על הדמוקרטיה, אבל גאנה דווקא נחשבת למדינה דמוקרטית לעילא ולעילא, עם בחירות אמינות (יחסית) ותקשורת חפשית. זאת, לפחות, עד שאקופו-אדו העביר חוק חדש שמאפשר לו להגביל את יכולת התנועה של האזרחים. כדי להגן עליהם, כמובן.

[תמונתו של נשיא גאנה, ננה אקופו-אדו נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mission of Norway to the EU. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

מגבלות החוק? אפס. תקופת הסיום של החוק? לא מוגדרת. מפלגת האופוזיציה כבר התלוננה ש- "החוק החדש נותן לו אקדח טעון שישתמש בו כרצונו, במיוחד בהגבלת תנועת אנשים."[2]

אבל למה לעצור בחוק אחד? הון סן, ראש ממשלת קמבודיה, העביר חוק חירום חדש שמאפשר לממשלה לצנזר את כל אמצעי התקשורת והמדיה החברתית, להאזין לכל שיחות הטלפון… וגם להעביר כל חוק חדש שהון סן מעוניין בו. לא שקמבודיה נחשבה למדינה דמוקרטית במיוחד אפילו לפני כן – הון סן מכהן כבר 35 שנים כראש ממשלה – אבל החוק החדש מקבע את השלטון הטוטליטרי באופן ברור. וכמו אורבן ואקופו-אדו, גם סן שכח להוסיף לחוק מועד פג-תוקף. כי אם כבר מגנים על האזרחים, למה להגביל את העניין לכמה חודשים בסך הכל?

לפוטין הידד!

הבטחתי שלוש מדינות בהן עוברים חוקי חירום שמערערים את הדמוקרטיה, ועוד אחת שאתם מכירים היטב. אז הנה היא. מדובר במדינה שמתחילה להעמיד מערכת ניטור הוליסטית, שתשאב מידע מ- "אפליקציות למעקב אחר מיקום, מצלמות עם אמצעי זיהוי פנים, קודי QR, מידע מטלפונים ניידים ורישומי כרטיסי אשראי."[3] ההיתרים האלו אינם עומדים להתפוגג עם חלוף המשבר, למקרה שתהיתם.

מזהים? מדובר ברוסיה, כמובן. מפלגת האופוזיציה הכריזה כבר שהאמצעים הללו יוצרים סוג של "סייבר גולאג" – מעין כלא נצחי, שכל האזרחים נמצאים בו תחת ניטור מתמיד, בכל מקום ובכל זמן. אבל זה לא עצר את פוטין (ראו תמונה משמאל). בכל זאת, כמו אורבן, כמו אקופו-אדו, כמו הון סן, טובת האזרחים עומדת תמיד למול עיניו.

[מקור תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל: פייסבוק]

המנהיגים האלו ניצלו את המשבר כדי לבצע מחטף פוליטי ולקחת כוח עצום לידיהם – שספק רב מאד (ואני עדין כאן) אם הם ישיבו אותו לציבור מאוחר יותר. במיוחד בימים אלו, עלינו להיות זהירים כפליים ולדרוש ממנהיגינו (או, אם אין כאלו, מנציגינו בכנסת ובממשלה) לזכור שיהיה עתיד גם אחרי הקורונה, ולא לערער את הדמוקרטיה בשם האיום המידי.

מקורות והעשרה

[1] https://www.vice.com/en_us/article/bvg4v3/it-looks-like-hungarys-authoritarian-leader-just-got-away-with-a-coronavirus-coup

[2] https://www.bbc.com/news/world-africa-52214740

[3] https://www.vice.com/en_us/article/dygbxk/these-30-regimes-are-using-coronavirus-to-repress-their-citizens