[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים* * *
אין מי שיכול להאשים את שבדיה ביחס גרוע לאוכלוסיית הקשישים שם, ההיפך הוא הנכון! המדינה השבדית העשירה והמתקדמת, משקיעה באוכלוסיית הקשישים שלה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. ניתן שם לחיות ברמת חיים גבוה מקצבת הזקנה; ולמיטב ידיעתי בתי האבות שלהם הם ברמה של מלון 5 כוכבים; והשהות בהם היא על חשבון המדינה.
מערכת הבריאות של שבדיה מצויינת וניתנת בחינם לכל דורש.
ואולם, השבדים - בשונה ממדינות אחרות בעולם המפותח - בחרו במודע במדיניות של אין סגר, אין שם הגבלות והמשק הכלכלי פתוח וחופשי; זאת תוך בקשה מהאוכלוסייה להימנע ממגעים מיותרים ולשמור על מרחק פיזי והגיינה אישית ככל שניתן; ובלי להידרש לצווים, למשטרה, לקנסות ולמעצרים.
את המחיר של החופש הכלכלי והחברתי הזה משלמת אוכלוסיית הקשישים. יש לדעת כי שם גם כאן 80 אחוז מהנפטרים הם בגילאי 70+. מס' הנפטרים היחסי בשבדיה גדול פי 9 מזה של ישראל כ 1350 לעומת 150. והאוכלוסייה? היא תומכת במהלך הזה.
[למאמר המלא של ליאורה לויאן בביזפורטל, לחצו כאן]
האם זו הדרך הנכונה?
יתכן שכן, כי הפגיעה בכלכלה והחברה קטנות מאוד; וגם לא ברור, שבסך הכולל מס' הנפטרים גדול יותר מאחרים. גם משברים כלכליים וחברתיים חריפים גובים מחיר גבוה מאוד בחיי אדם צעירים יותר.
האם ניתן היה גם כאן ללכת בדרך השבדית?
לא בטוח. יכולת ההחלטה של המנהיגות שלנו ובכל בעיה אינה גבוה במיוחד; ואין להם את היכולת לעמוד בפני ביקורת ציבורית עזה.
במקרה בדקתי את הנתונים של השוודים. אחוז ההדבקה בפועל אצלם (ביחס לחולים מסתובבים שעוד לא זוהו, כלומר בהסרת חולים שכבר זוהו מהמשוואה) קצב ההדבקה שלהם הוא 20%. אצלנו בשיא הסגר קצב ההדבקה בפועל היה 25%. כרגע הוא כבר עלה ל35% ויותר.
גם התפתחות העקומה שלהם מראה שכמות האנשים שפוגש כל חולה קטנה יותר מישראל בכ-30%.
מה הפלא? מדינה קרה בה מראש לא יוצאים הרבה מהבית בעונה הזו. אנשים ששומרים על ריחוק זה מזה גם ללא שום סגר.
מה שמתאים לשוודיה ממש לא מתאים לישראל. צריך תמיד גם להתחשב באופי האוכלוסיה.
מה לא ברור בכל הסיפור? היעד הוא חיסול אוכלוסיית הקשישים.
למה?
יש כמה סיבות:
1) משאבים, הקשישים כבר אינם יצרנים אך המדינות מוציאות עליהם כסף
2)סדר עולמי חדש, מי שישרוד זה רק מי שהוא לכל הפחות משתמש קצה. אוכלוסיית הקשישים בגיל ובמצב קוגניטיבי שמקשה על אדפטציה.
3) עבדות
בשם הקידמה, התיעוש, המיכון והדיגיטציה, הפכו את כולם לעבדים. כבר אין מושג של 8, 12, או 14 שעות עבודה, כולנו עובדים כל היום, מהמשרד, מהסמרטפון, מהמחשב הנייד ובעוד אמצעים. למרביתנו זה פשוט המצב, מיעוט כמוני למשל שנלחם בזה ולא מוכן להיות חלק מהעבדות המודרנית.
בחסות ההשתלטות על החיים שלנו, העבדות לא מותירה לנו הרבה זמן או יכולת להיות קרובים למבוגרים /קשישים בחיינו והופכים אותם לסוג של נטל עבורנו.
הכל מכוון, אין פה שום התפתחות טבעית.
4) יצירת בית כלא אחד גדול ששמו הוא עולם.
הכל מרושת, הכל מצולם ומוקלט, הכל מתועד, כולנו תחת מעקב.
אין מרחב פרטי בכלל!
כרגע יש האצה של התהליך שמטמיעים אותו טיפין טיפין במהלך 15 השנים האחרונות.
הקורונה היא רק אמצעי.
בהנחה שכל מי שאמור להידבק אכן יידבק במחלה בסופו של דבר ועל מי שאמור לפתח מחלה קשה אכן יפתח, המבחן האמיתי הוא אחוז המתים מתוך מספר החולים הקשים או אף מתוך מספר המונשמים. ככל שזה גבוהה ניתן להבין שהאסטרטגיה בעייתית.