עופר בורין: איוב, פרק מב – הסוף. מב = בגימטריה 42

[בתמונה: "ארבעים ושתיים" אמר "הרהור עמוק" בשלווה מלכותית אינסופית... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Aleksander Razumny Nordgarden Rødner לאתר flickr]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

בספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" לדאגלס אדאמס, מתחולל הדיאלוג הבא: השאלה היא: "החיים, היקום וכל השאר". התשובה ניתנת ע"י המחשב המכונה "הרהור עמוק":

  • "טוב" אמר "הרהור עמוק", "התשובה לשאלה הגדולה..."
  • "כן?!"
  • "על החיים היקום והכל..." אמר "הרהור עמוק".
  • "כן!..."
  • "היא..." אמר "הרהור עמוק" ועשה אתנחתא קלה.
  • "כן!..."
  • "היא..."
  • "כן...!!...??"
  • "ארבעים ושתיים" אמר "הרהור עמוק" בשלווה מלכותית אינסופית.
זמן רב עבר עד שדיבר מישהו. מזווית עינו הבחין פאוך בים הפנים המתוחים והמצפים אשר בכיכר.
  • "הם יקרעו אותנו לגזרים, אתה יודע!" לחש.
  • "זו הייתה משימה קשה" אמר "הרהור עמוק" בנועם.
  • "א ר ב ע י ם  ו ש ת י י ם ! " צווח לונקוואל, "נזקקת לשבעה וחצי מיליוני שנים כדי לספור עד ארבעים ושתיים?!"
  • "בדקתי זאת בקפדנות מרבית" אמר המחשב, "וזוהי לבטח התשובה הנכונה. אני חושב שהבעיה היא, אם אדבר בכנות, שלמעשה לא ידעתם כלל את השאלה."
  • "אולם היא הייתה השאלה הגדולה מכולן! השאלה הנצחית של החיים, היקום והכל!" רעם לונקוואל.
  • "כן" אמר "הרהור עמוק" בנעימה של מי ששמח להזדמנות להפגין את הסבל שגורמת לו טיפשות, "אך מהי?"
[כריכת הגרסה העברית של הספר משמאל:"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" לדאגלס אדאמס, ראתה אור בהוצאת כתר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה ובחומרי הספר שימוש הוגן] "שני הגברים נדמו לזמן מה, נבוכים, עיניהם ננעצו במחשב; ואחר כך בהו זה בזה.
  • "ובכן, אתה יודע, זה פשוט הכל... כל הדברים..." הציע פאוך חלושות.
  • "בדיוק!" אמר "הרהור עמוק". לכשתדעו מהי בעצם השאלה, תדעו מובנה של התשובה."
  • "נהדר" מלמל פאוך והדף את מחברתו לפניו, מוחה דמעה זעירה.
  • "ובכן, בסדר, בסדר" פנה לוקוואל אל המחשב "אולי תוכל פשוט ל ו מ ר לנו מהי השאלה?"
  • "השאלה הנצחית?"
  • "כן!"
  • "של החיים היקום והכול?"
  • "כן!"
  • "הרהור עמוק" הרהר רגע. "אגוז קשה" אמר.
  • "כן, אך האם אתה מסוגל לעשות זאת?" קרא לונקוואל.

"הרהור עמוק" הרהר בדבר עמוקות עוד רגע ארוך. ולבסוף:

  • "לא" אמר בפסקנות.

שניהם צנחו בייאוש על מושבם.

[כריכת הספר משמאל: The ultimate hitchhiker's guide to the galaxy ל- Douglas Adams, ראתה אור ב- BALLANTINE BOOKS בשנת 2002. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

*  *  *

42 פרקים נדרשנו למאבק התאולוגי המעצבן והמעייף כדי שנבין שהתשובה לשאלה של איוב על ההסבר לסבל שלו, היא 42. כלומר – אין תשובה.

ואיוב, בפרק האחרון, אחרי שתיקה ארוכה, נותן את הנאום הקצר האחרון: א                  וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה; וַיֹּאמַר.

 תמיד ידעתי שאתה כל יכול ואין מזימה שאינך יודע עליה (נראה כמו רמז קטן על המזימה החביבה שזממו אלוהים והשטן):

ב  ידעת (יָדַעְתִּי), כִּי-כֹל תּוּכָל;    וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. למרות שידעתי שאתה יודע הכל וכל יכול, שאלתי את שאלתי שנדמה שהיא טיפשית.

ג  מִי זֶה, מַעְלִים עֵצָה--    בְּלִי-דָעַת: אבל היא לא טיפשית בעיני. פניתי אליך כי לא הצלחתי להבין מה קורה בעולם: לָכֵן הִגַּדְתִּי, וְלֹא אָבִין;    נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, וְלֹא אֵדָע.

 אז שאלתי שאלה וציפתי לתשובה: ד  שְׁמַע-נָא, וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר;    אֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.

 עכשיו שמעתי אותך וגם ראיתי אותך: ה  לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ;    וְעַתָּה, עֵינִי רָאָתְךָ.

 ועכשיו אני רגוע. אין לי יותר שאלות אליך. הכל ברור. אני מוכן למותי: ו  עַל-כֵּן, אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי--    עַל-עָפָר וָאֵפֶר.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי congerdesign לאתר Pixabay]

ואני שואל – מה ניחם את איוב?

האם איוב מקבל את הדין? האם הוא בכלל קיבל תשובה לשאלתו?

אני חושב שמה שניחם אותו זה שבעיניו יהוה לפחות התייחס אליו. אני לא חושב שהוא קיבל את הדין ואני לא חושב שהוא קיבל תשובה.

התשובה היא שאין תשובההתשובה היא 42. התשובה היא שתפקידנו לשאול שאלות ולענות עליהן בעצמנו.

ולסיום, סיפור המסגרת ננעל כמו כל אגדה... 

אלוהים מרוצה מאיוב. אלוהים דורש משלושת הרעים לבוא לאיוב ולבקש ממנו שיתפלל עבורם כי הם לא שואלים שאלות כמו איוב.

ח וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי, יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם:  כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה--כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.  ט וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה; וַיִּשָּׂא יְהוָה, אֶת פְּנֵי אִיּוֹב.

איוב. מקבל דרגת אנוש גבוהה כשל משה רבנו - עבד אלוהים.

ואולי איוב הוא בעצם משה? ואולי משה כתב את מגילת איוב?

הוא גם לומד לדאוג לסביבה האנושית כולה ולא רק לעצמו כחלק מצפייה לגמול. כך הוא סולח ומתפלל בעד רעיו.

ומהצעיר, מאליהוא אין יהוה דורש דבר. הוא צעיר. שילמד מהזקנים...

יהוה מחזיר לאיוב את כל מה שאיבד – רכוש, בנים, בנות וכבוד מהסביבה.

ולאחר כל ה- RESET הזה, איוב חי עוד 140 שנה. הוא ראה את בניו ובנותיו במשך ארבעה דורות עד שמת.

זו דרכו של כותב האגדה על איוב לתת איזה "סוף טוב" למזימת אלוהים והשטן: טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו--אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת.  יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.

ואני מוסיף, שעל ערש דווי, רגע לפני מותו, נזכר איוב, כמו בכל יום מ 140 שנות חייו, בילדיו מהסיבוב הראשון.

והוא חי ללא תשובה, רק עם שאלות, עד עצם היום הזה.

[בתמונה משמאל: ואולי איוב הוא בעצם משה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LoggaWiggler לאתר Pixabay]

אביב גפן כתב את שירו "יומן מסע". הבית האחרון בשיר יכול היה להיכתב ע"י איוב:

"מביטים למעלה ונושאים תפילות

כשבינתיים שוכחים

שהמשמעות לחיות

היא לשאול את השאלות ולענות"

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *