[בתמונה: גן העדן הקסום שבמגדלי הערים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי karosieben לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

עם פרסום תכנית הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית יצאו למאבק כנגד סיפוח שטחים חיוניים לביטחון ישראל במרחבי יהודה שומרון ובבקעת הירדן. מתוך הערכתם לעליונותו המבצעית של צה"ל הם מבטיחים כי מדינת ישראל תוכל להמשיך להגן על עצמה, גם אם תיסוג מרוב השטחים שנכבשו ביוני 1967. הערכתם לעוצמתו של צה"ל גורמת להם להעריך כי  צה"ל יוכל תמיד לשוב שנית על הישגיו בזירה זו מיוני 1967.

כך תאר לדוגמה אלוף מיל' עמרם מצנע: "הייתי סגן צעיר בשריון. כשיצאנו לקרבות בסיני. לא חשבנו שאי אפשר להגן על המדינה ואכן בתוך שישה ימים נחל צה"ל את הגדול בהישגיו והוכיח שאפשר גם להגן על הבית מתוך קווי 67" (הארץ 30.5.11).

חלומות באספמיא!

אסביר בדבריי הבאים כי קבוצת הבכירים הביטחוניים לשעבר לוקה בעיוורון לשינויים שהתהוו בעשורים האחרונים בתופעת המלחמה. עמדתם סובלת מהערכת יתר לעוצמת צה"ל ומהערכת חסר ליכולות החדשות של אויבי ישראל.

[בתמונה: קבוצת הבכירים הביטחוניים לשעבר לוקה בעיוורון לשינויים שהתהוו בעשורים האחרונים בתופעת המלחמה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JaffaCakes לאתר Pixabay]

היכן הם טועים?

בין מומחים צבאיים וחוקרי תופעת המלחמה, מקובלת ההבנה כי בכל מלחמה ישנם מאפיינים חד פעמיים המכוננים אותה כאירוע היסטורי שלא יחזור שנית, אף לא במתכונת דומה. מאפייניה החד פעמיים של מלחמת ששת הימים  מובהקים במיוחד. במודע ובתת מודע, ללא הבדל ממשי בין ימין לשמאל, ניצחון ששת הימים , ממשיך לסמן בחברה הישראלית את רף הציפיות מצה"ל לניצחון במלחמה. מכאן לדוגמה נובע התסכול מהתמשכותה של הלחימה בצוק איתן, בקיץ 2014 במשך 51 יום. אלופים במילואים מפקדי מלחמת ששת הימים , תובעים מצה"ל ניצחון כמו אז.

בכל זאת, לא רק בסביבתנו הקרובה, משהו מהותי השתנה בעולם המלחמה; וראוי לתת עליו את הדעת. מלחמת 1967 הייתה למעשה, ההתנגשות הצבאית האחרונה בדפוסי מלחמת העולם השנייה. אתאר להלן, את תמצית השינויים שעשו את ניצחון מלחמת ששת הימים לבלתי רלוונטית למול מבחן האתגרים החדשים.

ובכן מה השתנה?

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

יוני 1967 - התנגשות בין צבאות סדירים מוכווניי דוקטרינה בריטית או סובייטית

צה"ל פעל ב-1967 מול צבאות סדירים קונבנציונליים, שלחמו על פי דוקטרינה בריטית או סובייטית בסימטריה מלאה, שאפשרה לצה"ל עליונות טקטית ואופרטיבית בכל נקודת מפגש. הלחימה הממוכנת במרחבי המדבר, או במרחב הפתוח של רמת הגולן, אכן העניקה לצה"ל יתרון בולט על פני יריביו. גם דפוסי מתקפת הבזק כנגד הלגיון הירדני ביהודה ובשומרון, היו דומים במאפייניהם המהותיים. על בסיס מספר לא גדול של  חטיבות משוריינות וממוכנות בסדיר ובמילואים בגיבוי כוח אווירי מצטיין, הצליחה מדינת ישראל למצות מחברה שמנתה כשני מיליון אזרחים, כוח צבאי עוצמתי ורלבנטי, להקשר הזירתי בו נלחם צה"ל.  כידוע, במלחמה זו ביטאו הכוחות המשוריינים של צה"ל  את מלוא תנופת מלחמת הבזק הגרמנית - בהשראת הישגיה המובהקים מהשנה הראשונה למלחמת העולם השנייה. בקרבות השריון במרחב הפתוח, בסיני, וברמת הגולן, כמו בקרבות האוויר, צה"ל, אכן עלה על יריביו במיצוי פוטנציאל הלחימה המודרנית הממוכנת.

[בתמונה: מלחמת ששל הימים - האחרונה בדפוסי מלחמת העולם השנייה... התמונה באדיבות פארק לטרון. שם הצלם אינו מוזכר]

מאז עברו הצבאות הערבים מטמורפוזה רחבת הקף, ראשיתה במלחמת יום הכיפורים, בהכוונת נשיא מצרים אנוואר סאדאת, במסגרתה הלכה והותאמה שיטת פעולתם של הצבאות וארגוני הכוח הערביים, למגבלות וליתרונות התרבותיים של הלוחם הערבי. בתוך כך, באמצעות טילים נגד טנקים בתפוצתם הרחבה ביחידות חיל הרגלים, ובאמצעות מערך הגנה אווירי צפוף מבוסס על מערכות טילים נגד מטוסים, הוצב מכשול משמעותי כנגד תנופת מלחמת הבזק האווירית והיבשתית של צה"ל. הקשיים שהתפתחו מאז כנגד מימוש תנופת התמרון, הלכו והתעצמו.

לחיזבאללה הייתה בעידן החדש - במיוחד לאחר נסיגת צה"ל מלבנון - תרומה משמעותית לקפיצת מדרגה תפיסתית כוללת בהיערכותו ללחימה כנגד צה"ל. היצירתיות שבה עיצב את הגיון פעולתו, מתוך הכרה נכוחה בתחומיי נחיתותו מול צה"ל, היא מופת להסתגלות ארגונית, טקטית ומערכתית. שיטת התארגנותו הייחודית - כפי שבוטאה בבניין הכוח ובשיטות פעולתו - בדגש  על אש רקטית בהיקף חסר תקדים - ובהתבססות על מערכי הגנה צפופים חפורים ומוגנים בכפרים ובמרחב ההררי, מבטאת מאמץ לניצול מיטבי של תנאיי הסביבה, שבהן הוא מבקש להשיג את יעדיו, במאמץ להתגבר באמצעותם ובאמצעות תפיסת לחימה מתאימה, על תחומי העליונות של צה"ל.

מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, באוגוסט 2006, תפיסת הפעלה זו התפתחה והשתכללה בלבנון; ואומצה, בהתאמות הנדרשות, ברצועת עזה על ידי החמאס. בהתמודדות עם צה"ל ברצועת עזה בשלושת המבצעים האחרונים, באו לביטוי שני מערכיי יסוד אלה - האש הרקטית ומאמץ ההגנה - כאתגר המחייב את צה"ל למאמץ לחימה רב זרועי מקיף.

בתוך כך, הועתקה עיקר הלחימה מן המרחב הפתוח אל המרחב הבנוי. חטיבת טנקים - שמנתה לא יותר מ- 450 טנקיסטים ושלטה במרחב המדברי הפתוח על פני מרחב רחב - נדרשת מעתה להתאמה לזירת הלחימה במרחב הבנוי. בעיקר נדרש ציוות קרב משולב, רגלים הנדסה ושריון ובמאמץ הטיהור גדוד חי"ר המונה מעל 400 לוחמים יכול להיבלע בטיהור רחוב אחד. הועם בכך כושר מיצוי הכוח של צה"ל.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: חיילים מתרגלים לחימה בשטח בנוי. בעיקר נדרש ציוות קרב משולב, רגלים הנדסה ושריון ובמאמץ הטיהור גדוד חי"ר המונה מעל 400 לוחמים יכול להיבלע בטיהור רחוב אחד... התמונה: דובר צה"ל]

לחימה מתוך המרחב האזרחי ובין האזרחים

הלחימה בתוך המרחב האזרחי - עירוב הולך וגובר בין מרחב הלחימה לבין המרחב האזרחי:

בעידן החדש, הלחימה מתרחשת בעיקרה במרחב האורבני האזרחי. מוקדי הלחימה, המעצבים את פני שדה הקרב, עברו במידה רבה מן השטח הפתוח אל תוככי הערים. באזורי הסכסוך האקטיביים המתפתחים בעשורים האחרונים, הלחימה מתרחשת לא רק במרחב הקיום האזרחי, אלא גם בהשתתפותם האקטיבית של האזרחים.

בדפוס ההיגיון המארגן את המרחב טושטשה עד כדי העלמה מכוונת, יכולת ההפרדה בין מרחב צבאי לבין מרחב אזרחי. ברצועת עזה, בלבנון וגם במרחבי הקיום של דאע"ש, מערכים צבאיים נמזגו בגלוי ובסמוי, במרקם החיים והתשתיות האזרחיות. רוב נכסי האש הרקטית של חיזבאללה וחמא"ס ערוכים לפעולה מתוך המרחב האזרחי. זה נכון גם במיקומם של מרבית מוצבי הפיקוד והשליטה. למגמה זו קיימות השלכות מבצעיות משמעותיות, ההופכות את הלחימה במרחבים אלה לסוגיה רבת מורכבויות.

בראש ובראשונה, מציאות זו מחייבת כל כוח תוקף לחדור אל לב המרחב הבנוי, ולהילחם שם בסביבת הקיום האזרחי. תם העידן בו עצם ההתייצבות בשטחים שולטים במרחב הפתוח מחוץ לעיר, יכול היה להביא באמצעות כיתור, לידי הכרעת האויב, גם זה הערוך ללחימה בתוככי העיר:

• ביוני 1967, העיר העתיקה בתוככי החומה בירושלים, נפלה ללא קרב, לאחר השגת תנאי כיתור ושליטה מסביב לה.
• מבצע 'חומת מגן' לעומת זאת, נפתח ממצב פתיחה, שבו כוחותינו ערוכים מחוץ לערים בשטחים שולטים, דוגמת האחיזה בהר גריזים: בישוב הר ברכה ובמוצב תל- א-ראס מדרום; והאחיזה בהר עיבל, המעניק שליטה על העיר שכם מצפון.  באופן דומה, כבר בפתיחת הלחימה היתה לכוחותינו שליטה על רמאללה ממזרח מקו המגע שנפרס בפאתי הישוב פסגות ונגישות מידית מצפון מבית אל. כך היה בכל יתר ערי יהודה ושומרון:  אחיזה בשטחים השולטים במרחב הפתוח וכיתור הערים, לא סיפקה את ההישג הנדרש ולא חסכה מצה"ל את הכורח לחדור אל לב הקסבה בשכם, או אל מרכזי מחנות הפליטים. גם במבצעים שנערכו ברצועת עזה, לפני ההתנתקות ב-2005 ובמיוחד לאחריה, לא היה בחדירת כוחות צה"ל למרחבים פתוחים, בממשק פאתי השכונות המבוצרות ומחנות הפליטים, כדי להביא לכניעת האויב.

זירת המלחמה הולכת ומתכנסת בעיקר מוקדיה אל המרחב העירוני. בתנאים אלה, הלחימה ברחובות העיר תובעת מן התוקף הפעלת מסת כוח רחבת היקף. בית רב קומתי אחד, יכול לדרוש לטיהורו כוח בהרכב פלוגתי וגדוד חי"ר יכול להיבלע בלחימה יומית בטיהור רחוב אחד  ממוצע. הפעלת הנשק הכבד והאש האווירית לסיוע בלחימה הקרקעית, עלולה לפגוע באזרחים בלתי מעורבים רבים; ולא תמיד ניתן יהיה להבטיח פינוי מקדים של האוכלוסייה האזרחית בטרם קרב.

בתנאים אלה, עלולה הפעלת הכוח להיות כרוכה בנפגעים רבים לכוחותינו ולפגיעה מרובה באזרחים בלתי מעורבים, באופן שעלול לחולל אובדן לגיטימציה פנימית ובין לאומית, עד כדי הצבת איום על עצם השגת מטרות המלחמה.

הניסיון הישראלי בשלושת המבצעים הגדולים שנערכו ברצועת עזה, לאחר הנסיגה בקיץ 2005, הוא עדות מובהקת לקשיים אלה.

חובת המגננה

קשיים הולכים וגדלים במימוש תפיסת הביטחון הישראלית למעבר מהיר למתקפה.

נוהגים לייחס לתפיסת הביטחון של דוד בן גוריון את השאיפה לעבור מהר למתקפה, על מנת להעביר בהקדם את המלחמה לשטח האויב. ביום עיון לציון מלאת 30 שנה למלחמת ששת הימים  שנערך במרכז יפה, תיאר תא"ל מיל' דב תמרי (ראו תמונה משמאל) בהרצאתו את בעייתיות סוגית המגננה  בתפיסת המלחמה של צה"ל (דפי אלעזר ומרכז יפה למחקרים אסטרטגיים- אוניברסיטת תל אביב, 1998, עמודים 24-23).

 מסיום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים , צה"ל זנח למעשה, את מרכזיות המגננה כמצב יסוד אסטרטגי והתמקד בעיקר בהכנות למתקפה.

דב תמרי מתאר בדבריו, כיצד כבר בימי ההמתנה במאי 1967 עד לפתיחת המלחמה, נוצרה מצוקה תפיסתית לנוכח הכורח להיערך במגננה. מאז, בוודאי לאחר משבר ההפתעה המודיעינית בפריצת מלחמת יום הכיפורים, צה"ל נדרש לתכנון והכנת המגננה כמצב יסוד. גם בזירת רצועת עזה במיוחד לאור איום המנהרות, גם בזירת לבנון למול חיזבאללה צה"ל נדרש להכנת תשתית ביצורים ומכשולים להגנה ולהקצאת כוחות למאמצי ההגנה.

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

מה שהשתנה וראוי לתשומת לב הוא הערכות האויב ההגנתית בקדמת הגבול ובמלוא עומק המרחב, באופן היכול להקשות יותר מאשר ביוני 1967, על מעבר מהיר של צה"ל למתקפה.  ריכוז איגודי הכוחות לקראת המתקפה, יצטרך להתקיים במקביל למגננה, כאשר שטחי הכינוס עלולים לספוג אש אויב תלולת מסלול בהיקפים נרחבים. במציאות המורכבת בה ערוכים כיום חמאס ברצועת עזה וחיזבאללה בלבנון, נדרשת נקודת שיווי משקל חדשה בין צורכי המגננה לבין הציפיה למעבר מהיר למתקפה במיוחד בכל הכרוך  בהכנת התמרון היבשתי.

מרכיבי ההנעה של אויבינו: מהנעה צבאית פורמלית להנעה מכוח אמונה והקרבה

מזה שנים, במיוחד לנוכח התחזקות מגמות אסלאם ראדיקלי, מתגלים בלוחמים אסלמיים כוחות לחימה המונעים בעוצמת אמונה והקרבה.  המזרחן אוריה שביט, בספרו "אויבי מורי", תיאר את האופן שבו הסבירו מנהיגי דת אסלמיים את מפלת הערבים בשדות הקרב מול ישראל. השיח יוסוף אל קארדאווי בחיבור על לקחי מלחמת ששת הימים  טען, שאובדן האמונה היא הסיבה לשקיעתם של המוסלמים. "השיבה אל האמונה והנפת דגל הג'יהאד, חיוניים בכל מערכה, אך חיוניים במיוחד במאבק נגד הציונות העולמית, וזאת משום שהציונים מחמשים את חייליהם באמונה דתית, במניעים דתיים, בחלומות דתיים." (אוריה שביט,  אופיר וינטר, אויבי מורי: הציונות וישראל במשנתם של אסלמיסטים וליברלים ערבים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 88-89).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרם של אוריה שביט ואופיר וינטר, אויבי מורי: הציונות וישראל במשנתם של אסלמיסטים וליברלים ערבים, שראה אור בהוצאת הוצאת הקיבוץ המאוחד, ב- 2013. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש ]

בשני העשורים האחרונים התחוללה בצה"ל ובחברה הישראלית, תפנית משמעותית במיקוד מאמצי בניין הכוח ותפיסת הלחימה. מהדגשת ערכי התעוזה וההקרבה, כמפתח לעליונות צה"ל על פני יריביו, הוסט מאמץ להשגת עליונות טכנולוגית, במגמה למיצוי שדות היתרון הטכנולוגי, באופן שיחסוך מלוחמי צה"ל את נחיצות ההקרבה והנחישות.

בקרב ארגוניי כוח אסלמיים, התקיים תהליך הפוך. מתוך הכרת נחיתותם הטכנולוגית, פנו בהשראת מנהיגי דת להעצמת כוח האמונה וההקרבה. לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה  אמר נאצרללה: "בכל העימותים בהם השתתפו עד כה הלוחמים שלנו נשארו ונלחמו עד האיש האחרון ועד הכדור האחרון. העימותים המתנהלים כרגע, הפתיעו את הישראלים מבחינת הגורם האנושי של ההתנגדות. הניסיון עד היום מלמד ומוכיח אינשאללה, שהם נלחמים באנשים בעלי אמונה, רצון, גבורה, התמדה ונכונות להקרבה." (אל –מנאר 3.8.2006).

מדובר, אם כן, בתפנית בת משמעות בהערכת יחסיי הכוחות, בהשוואה למוטיבציית הלחימה הממוצעת שאפיינה את לחימת חיילי האויב  בהם נלחמו לוחמי צה"ל במלחמת ששת הימים.

סיכום

במגמות השינוי שנסקרו ביקשתי לנמק מדוע ניצחון מהיר ומוחץ דוגמת ניצחון מלחמת ששת הימים, קשה יותר להשגה. זו הזמנה לבירור עם אלה המצפים, לעיתים אפילו מבטיחים,  כי צה"ל יוכל  לשוב על הישגי מתקפת הבזק -יוני 1967.

השאלה מה השתנה מאז ניצחון צה"ל באותה המלחמה, מובילה ישירות אל ליבת המחלוקת הישראלית בשאלת סיפוח מרחבים חיוניים בשטחים שנכבשו באותה מלחמה. תמיכתם של מרבית בכיריי מערכות הביטחון ברעיון שתי המדינות, הושתתה וממשיכה להיות מושתתת על ההנחה כי גם בנסיגה לקווי 67 - עליה הם ממליצים בתיקונים קלים - למרות הוויתור על מרחביי העומק האסטרטגי, מדינת ישראל תוכל להמשיך להגן ביעילות על ריבונותה ועל ביטחון תושביה בכוחות עצמה. בסמכותם המקצועית, מבקשים לשכנע כי מבחינה צבאית, אם רק יידרש,  צה"ל תמיד יוכל לשוב לשם ולתת מענה לכל בעיה ביטחונית.

אלא שמאז הכל השתנה. לבקש שנית ניצחון דומה, נראה כמו לבקש שנית קריעת ים סוף.

 הסתכלות נכוחה במציאות המשתנה, למידה מקצועית של האתגרים המבצעיים החדשים, מחייבת  הפנמה כי ניצחון מהיר בשתי זירות במקביל, במתכונת מלחמת ששת הימים, אינו ניתן לשחזור. תנאי העליונות שהשיג צה"ל ביוני 1967, שייכים למאה הקודמת וכבר במלחמת יום הכיפורים הלכו ונמוגו.

בתנאי המלחמה החדשה, במתכונת איומי חיזבאללה וחמאס על העורף הישראלי האזרחי, אין למדינת ישראל תנאיי הגנה ללא אחיזה במרחבים החיוניים ביו"ש הנדרשים יותר מאי פעם  ליצירת גבול בר הגנה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.