[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tumisu לאתר Pixabay]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

הדילמה בסוגיית הריבונות בבקעת הירדן וביישובי יו"ש, מעמידה את ראש המשלה נתניהו בצומת החלטה אסטרטגית מהקשות והמרכזיות בתולדות מדינת ישראל.

בצומת אסטרטגית, ההחלטה תמיד מורכבת. הדילמה של נתניהו מורכבת שבעתיים:

• מהאגף השמאלי, בתמיכת  קצינים ומשרתי ציבור לשעבר, מציבים כנגדו מסכת סיכונים מסועפת, עד כדי ביטול ההנחה שבכלל ישנה כאן הזדמנות.
• מהצד הימני - מנקודת המבט של נציגי מפעל ההתיישבות - מציגים לא רק סיכונים ביטחוניים, אלא אף חשש לצעד אל חזור, המעביר לרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון מחצית מהשטח שנותר עדין בידי ישראל, המוכר כשטחי C.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

למול המחלוקת עם מחשבי הסיכונים משמאל, יש לנתניהו תמיכה ציבורית מספיקה. גם תמיכה של קבוצה הולכת וגדלה, שמציגה עמדה ביטחונית אלטרנטיבית.

הדילמה הקשה יותר היא זו המוצבת על ידי נציגי מפעל ההתיישבות.

בדילמה דומה עמד בן גוריון בשנת 1937, כשהסכים לתכנית החלוקה של וועדת פיל. מה  שעיצב באותה שעה את בן גוריון כמנהיג לאומי גם מול מתנגדיו מבית - ברל כצנלסון ויצחק טבנקין - היה האופן בו חזר והדגיש כי מדובר בצעד פרגמטי:  לא רק שלא ויתר על החזון הגדול לגאולת ישראל, אלא שהוא ראה בהסכמתו לתכנית תנאי מאפשר, לקראת צעדים נוספים בעתיד.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Cdd20 לאתר Pixabay]

ביולי 1937 בנאום לאיחוד פועלי ציון הסביר: "מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו... איננה המטרה הציונית, בשטח זה אין אפשרות לפתור את השאלה היהודית. אולם היא עלולה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה." הדברים מבטאים את הגיונו האסטרטגי של בן גוריון שפעל לאורך כל דרכו בתודעת תורת שלבים, במאבק חלוצי הנמשך לאין קץ. ספק אם דפוס הגיון זה מבטא את גישת נתניהו; וטמון כאן עניין לבירור עמוק.

.

[תמונתו של דוד בן גוריון צולמה על ידי דוד רובינגר, לע"ם. הכרזה: ייצור ידע]

סוגיית השליטה בצירי התנועה הראשיים

בהיבט הביטחוני, לעומת זאת, נדרש בירור מעשי ומידי. הוא מתמקד קודם כל בסוגיית השליטה בצירי התנועה הראשיים. ראש הממשלה נתניהו מבטיח כי גם ביישום תכנית טראמפ, צה"ל ימשיך להיות אחראי לביטחון במרחב, בוודאי במה שקשור לצירי התנועה הראשיים.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי janeb13 לאתר Pixabay]

אלא ששליטה ביטחונית לכשעצמה אינה מספיקה. אם הציר יהיה בחלקו בריבונות פלסטינית, לא ניתן יהיה למנוע בנייה צפופה משני צדיו.  יעילות השליטה הביטחונית הישראלית, תוגבל כך עד כדי הפיכתה לבלתי אפשרית. בהבנה זו התנה ראש הממשלה יצחק רבין את ההתקדמות ביישום תכנית אוסלו בהשלמת צירים עוקפים כמו ציר המנהרות בדרך לגוש עציון וציר עוקף רמאללה. צירים אלה לא נסללו רק על מנת  להקל על תושבי עופרה וגוש עציון בדרכם לירושלים. הם הותוו כתנאי מבצעי הכרחי שאפשר ב"חומת מגן" את תנועת כוחות צה"ל בין גזרות הפעולה ביו"ש. על כן, חייבת להתקיים שליטה ישראלית מלאה:

• בצירים ראשיים כמו ציר 5, המשמש פרוזדור ראשי בין בקעת הירדן לגוש דן;
• כמו ציר 35, המחבר את חברון לשפלת החוף.
• כך גם לגבי ציר 60, מצפון ומדרום לירושלים, המשמש חיבור קריטי בין ירושלים ליישובים העוטפים אותה, מצפון - בגוש עלי אריאל; ומדרום - בגוש קריית ארבע.  בלעדי ציר 60, ירושלים תהיה חסומה למיצוי תפקידה המטרופוליני ותמשיך להתנהל כעיר קצה.

המאבק בן למעלה מעשר שנים על הכרזת גן לאומי במורדות הר הצופים מזרח, בהתערבות השגרירות האמריקאית למניעתו, יכול ללמד עד כמה שואפים הפלסטינים לסגור את הצירים הראשיים בבניה צפופה, ועד כמה נחוצה היכולת לשמר שליטה ישראלית בצירים הראשיים.

החלת הריבונות למרות הסיכונים, היא אכן הזדמנות היסטורית. יש ליישם אותה בתודעת החזון הנצחי בתהליך אין סופי לגאולת העם והארץ.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]